ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
תשובה: כלל גדול הורו לנו חכמים [ערלה ג, א]: "ספק ערלה בארץ ישראל אסור... ובחוצה לארץ יורד ולוקח". והיינו שאע"פ שאיסור ערלה הן בארץ והן בחו"ל הוא מדאורייתא – מכל מקום בחו"ל מקלים לכתחילה ב"ספק ערלה" - ובארץ ישראל מחמירים.
בנוגע להעברת אילן ממקום למקום, מלמדת אותנו המשנה [ערלה א, ג]: "אילן שנעקר והסלע עמו... - אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב". כוונת המשנה היא, שאם יש סביבות האילן שנעקר, גוש-עפר בכמות כזו שהאילן יכול להסתפק בעפר הזה על-מנת לחיות – גם אם נקבע מחדש בקרקע - הוא "פטור" מלמנות את שנות הערלה מהתחלה. אך במקרה שאין די עפר שעל-ידו יוכל לחיות האילן - אזי בשעה שנשתל, שוב יש למנות לו את שנות הערלה מחדש.
אך העירו הפוסקים שאין די בהגדרה זו של "אם יכול לחיות–פטור" - הואיל ולא הוגדר על כמה זמן מדובר. אם נסביר שדי במה שהאילן התלוש "יכול לחיות" מספר שעות בלבד – הלא אפי' ללא עפר כלל מסתבר שהדבר אפשרי. מאידך, אם נסביר שעל האילן להיות מסוגל חיות עם העפר שעליו עשרות רבות של שנים – ממילא יהיה הכרח שכמות העפר שעליו תהיה גדולה מאד.
הפוסקים האחרונים ציינו בעניין זה לתשובת הרשב"א [א, רכה]:
על דבר זה נתחבטתי כמה ימים זמן ש'יכול לחיות' כמה הוא - יגעתי ולא מצאתי. ומסתברא לי דאפי' יכול לחיות ממנו קצת ימים – פוטרו, ואפי' אינו יכול לחיות שלש שנים כשני ימי ערלה ... ומשום כך נראה לי להלכה דבחוצה לארץ אם נעקרו גושיהן ויכולין לחיות קצת ממנו פטורין...
מדברי הרשב"א הסיק הג"ר שמואל סג"ל לנדא – שתי מסקנות מרכזיות [שו"ת שיבת ציון סי' מט]:
א. בחו"ל - אפשר להקל ולא למנות מחדש את שנות הערלה בכל אילן שיכול לחיות בעפרו "קצת ימים", ובארץ ישראל - יש להחמיר יותר.
ב. מלשון הרשב"א בתחילת דבריו משמע שברור לו כי באופן שהאילן יוכל לחיות שלוש שנים, כשני ימי ערלה – ודאי שאין צורך למנות מחדש את שנות הערלה. מכאן ניתן לדייק – שסובר הרשב"א שמקסימום-הזמן של 'יכול לחיות' הוא שלוש שנים. וממילא, בארץ ישראל – אם האילן יכול לחיות ע"י העפר שעליו שלוש שנים – אין צריך למנות לו מחדש שנות ערלה.
לעומת זאת, הגרב"צ חי עוזיאל רצה להקל ולהסתפק בכך שהאילן יכול לחיות בעפרו מספר ימים [משפטי עוזיאל א יו"ד סי' כ]. הוא בנה את היתרו על שני יסודות עיקריים: א. פלפול בשיטת הרמב"ם בסוגיה. ב. שיטת בעל ה"משנה למלך" [מאכ"א י, יא] שבזמן הזה שרוב יושבי א"י אינם בארץ ישראל – ספק ערלה גם בארץ ישראל נדונית לקולא כמו בחו"ל.
כנגד שיטתו כתב הג"ר ראובן כ"ץ - תשובה ארוכה בה הוא דוחה את שני יסודותיו – ומכריע למעשה כשיטת ר' שמואל סג"ל לנדא הנ"ל – שבארץ ישראל ע"מ שלא נצטרך למנות מחדש את שנות הערלה - צריך שהאילן יוכל לחיות בעפרו שלוש שנים [דגל ראובן ב, כז].
לעומת הנ"ל - מרן הראי"ה קוק זצ"ל [משפט כהן ח] כותב, שלא-מסתבר שרבנו הרשב"א סבר שיש מקום להצריך שהעפר שנעקר עם האילן יוכל 'להחיות' את האילן שלוש שנים. לכן, הרב מסביר שהרשב"א נקט את השיעור של שלוש שנים בלשון הפלגה, ולא כעניין הלכתי.
בהמשך לדבריו מציע הרב זצ"ל קביעה לשיעור של 'יכול לחיות' מסברתו:
הסברא נותנת שהשיעור של יכול לחיות הוא תלוי, אם חיותו מספקת ע"י הגוש עד אחר שינטע וישתרש בנטיעתו החדשה , שעי"ז אנחנו חושבים את הנטיעה החדשה רק להמשכת הנטיעה הראשונה, מאחר שלא נפסקה הראשונה עד שבאה השניה... ולדינא נ"ל ברור, שאם דלכתחילה ראוי לחוש לדברי המחמירים ... אבל אין למחות כלל בידי הנוהגים היתר ... אם הבקיאים אומרים שיכול השתיל לחיות בשיעור הזמן שבין העקירה של העציץ ממקומו עד אחר שתילתו במקום החדש, והשתרשותו שמה אחרי הקליטה של שתי שבתות (י"ד יום)"
לדעת הרב, אם מהשעה בה שתלו את האילן מחדש – הוא היה יכול לחיות ארבעה-עשר יום (הזמן שקבעו חכמים שלוקח לאילן להשתרש בקרקע) בזכות גוש העפר שעליו – משמעות הדבר שטרם נפסקה חיותו הראשונה הוא מיד ממשיך לחיות במקום נטיעתו החדש. באופן זה יש להחשיב את כל חיות האילן כ"רצף" אחד ארוך, כאילו לא נעקר מעולם מחיותו הראשונה - וממילא לא הושת עליו חיוב מניין שנות ערלה חדש.
אך באופן שאין בכוח גוש העפר שעל האילן להחזיק את האילן ארבעה-עשר יום משעה שנטעו אותו מחדש – הרי שמאותו הזמן שהוא לא יכול לקבל חיות מעפרו הראשון - חיותו היא בזכות האדמה החדשה בה נטעו אותו (ואע"פ שטרם השתרש שם – מ"מ הוא מקבל חיות). באופן זה אי-אפשר לטעון שאילן לא נעקר ממקום חיותו הראשון – וממילא ברור שיש למנות שנות ערלה מהתחלה.
הג"ר עובדיה הדאיה [ישכיל עבדי ז, יו"ד לז] הביא את לשון התשובה הנ"ל של הרב זצ"ל – והסכים עם דבריו להלכה ולמעשה. יש לציין שגם החזון אי"ש זצ"ל [ערלה ב סקי"ב] כיוון בדבריו לדעתו של הרב קוק. לכן רוב פוסקי הדור סמכו על שני עמודי ההוראה הגדולים הללו – ופסקו למעשה, שכל שעפר שסביב השורשים מספיק כדי להחיות את האילן עד שבפועל הוא ישתרש במקומו החדש – די בזה כדי לא להצריך למנות שנות ערלה מחדש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
