ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
תשובה: במסכת ברכות [כא, א] מובא, שמעיקר הדין היה ראוי להתפלל גם בחול את כל אותן הברכות שאומרים בעמידה של חול – אלא ש"רבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת" - חכמים לא רצו להטריח אותנו, ותקנו עבורנו נוסח עם ברכה אמצעית מיוחדת לשבת. לאור זאת נפסק להלכה, כי מי שבטעות במקום לומר את נוסח תפילת השבת התחיל נוסח תפילת עמידה של חול - יסיים את הברכה שעומד בה בצורה מכובדת - ולאחר מכן יחזור לנוסח תפילת השבת. הלכה זו נכונה לערבית שחרית ומנחה של שבת – ואילו במוסף הדין שונה, הואיל ובמוסף מלכתחילה תיקנו חכמים שבע ברכות, וממילא אם טעה במוסף ואמר נוסח תפילה של חול – יעצור מיד ויחזור לנוסח תפילת מוסף [רסח, ב ומשנ"ב שם סק"ה].
עד כאן לגבי טעות של יחיד . לעומת זאת בטעות בחזרת הש"ץ פוסקים רבים הזכירו את דבריו של הרב יוסף שאול נתנזון בשו"ת 'שואל ומשיב' וזה לשונו [מהדוש"ת כב]: "והנה בשנת תבר"ך בש"ק וישלח במנחה טעה הש"ץ והתחיל בתיבת 'אתה חונן' ונזכר. והנה אף שמבואר... דאם התחיל אתה חונן גומר, מכל-מקום זה בתפלה שמתפלל בלחש, אבל מה שמתפלל בשביל הציבור אם כן הם לא עשו אותו שליח להתפלל בשבילם תפלת חול ולתקוני שדרי' דבאמת אינו סימן יפה מה שטועה ומתפלל של חול בשבת כמ"ש האחרונים".
על-פי הרב נתנזון הש"ץ הוא "שליח" שנתמנה על מנת להוציא את הציבור ידי חובה בנוסח של לכתחילה - ולא בשום נוסח שהוא "בדיעבד". לפיכך במקרה של טעות בחזרת הש"ץ – השליחות מופקעת מחמת הטענה "לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי" [= לתיקון שלחתיך ולא לקלקול]. על כן, גם במקרה שע"פ הדין היחיד יכול לסיים את הברכה – ש"ץ שטעה לא ימשיך בנוסח המוטעה - אלא יעצור אפי' באמצע הברכה ויחזור לסדר תפילת השבת.
אלא שהנחתו של ה"שואל ומשיב" – שהש"ץ הוא "שליח" - נסתרת לכאורה ע"פ שיטת החת"ס [או"ח רא] הטוען שהש"ץ אינו מוציא את הציבור מדין "שליחות", אלא מחמת הכלל "שומע כעונה". הסיבה שהניעה את החת"ס לכך היא הקושיה - שהואיל והתפילה היא מצווה על גופו של אדם – לא ברור כיצד תועיל "שליחות" על מנת לקיים מצווה שכזה. כשם שאי אפשר לעשות שליח לאכול מצה, או לומר קריאת שמע – כך אין שליחות לכל המצוות שהן על גופו של אדם – ובכלל זה מצוות התפילה. לכן מסביר החת"ס – הש"ץ מוציא את הציבור ידי חובה מחמת ההצטרפות של השומעים לש"ץ ע"י הכלל ההלכתי"שומע כעונה" . לשיטה זו, טעות הש"ץ לא אמורה להבחן ע"פ דיני "שליחות" – ול"מצטרפים" אין שום יכולת לטעון שהם "שלחו" את הש"ץ כדי שיאמר את נוסח התפילה רק באופן של לכתחילה. ממילא על-פי החת"ס יש לחזור ולדון בטעות של ש"ץ כדיני טעות היחיד, וכשם שהיחיד גומר את הברכה - כן אמור להיות הדין גם בש"ץ.
מרן הראי"ה קוק זצ"ל [אורח משפט טו] התייחס לשיטת החת"ס – ותמה עליו. התמיה הראשונה היא מהלכה מפורשת: "הדבר צריך עיון, דמה נעשה לשיטת הראשונים... בפירוש עם שבשדות דאניסי, ש"ץ מוציאם אפי' בלא שמיעה כלל , וזה אי אפשר לפום-ריהטא כי-אם מצד שליחות".
הגמרא במסכת ראש השנה אומרת שבתפילות ימים נוראים, אותם האנוסים שאינם יכולים להתפלל ולא להגיע לבית הכנסת – "העם שבשדות" – יוצאים ידי חובה על-ידי תפילת הש"ץ! את ההלכה הזו אי-אפשר להסביר מדין "שומע כעונה", שהרי העם שבשדות לא "שומעים" את הש"ץ. מכאן הרב קוק מביא ראיה שגם בענייני תפילה יש מקום לדיני שליחות .
התמיהה השנייה של הרב קוק על החת"ס היא מצד לשון חז"ל: "גם לשון המשנה ערוכה, 'המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו' - מפני ששלוחו של-אדם כמותו, ושגור בלשון חז"ל 'שליח ציבור', ולומר על כל אלה דהוא לישנא דלא דאיק - לענ"ד צריך ראיות גדולות".
בהמשך דבריו מתייחס הראי"ה קוק לגוף הטענה של החתם סופר שאי אפשר לעשות שליחות בענייני תפילה הואיל והיא מצווה על גופו של אדם. הרב מחדש, שיש שתי מטרות לתפילה. מטרה אחת היא באמת הדבקות של האדם בבוראו , ואת זה אכן אי-אפשר לעשות על ידי שליח, וכדברי החתם סופר. אך יש עניין שני, והוא לפעול פעולות רוחניות בעולם על ידי התפילה – ודבר זה אפשרי גם ע"י שליח, הואיל והמצווה היא לא על גופו של אדם אלא בהשתדלות להביא לתוצאה . כמו שאפשר לעשות שליח להרבה פעולות ומצוות אחרות – כך אפשר לעשות שליח גם לפעולות הרוחניות הנ"ל. לפיכך הרב מסביר, שהש"ץ הוא אכן פועל מכח "שליחות ", שרלוונטית לכל-הפחות לבחינה אחת הקיימת בתפילה - וממילא יש מקום לטענה"לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי" , וכדברי ה"שואל ומשיב" . ואכן, הלכה למעשה - רוב הפוסקים פסקו שש"ץ שטעה - עליו לתקן מיד את הטעות, מחמת היותו שליח הציבור - גם במקום שבתפילת היחיד יש לסיים את הברכה [פסת"ש רסח, ד].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
