ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
תשובה: לכאורה בשאלה זו אין שום נידון העוסק במלאכות-שבת. שהרי אין במניעה-מראש של פעולה חשמלית שום מלאכה, מדאורייתא או מדרבנן. אם היה מדובר על הרמת כפתור או מתג כדי שלאחר זמן השעון שבת יפעיל את התאורה או המכשיר-החשמלי – אז היה לנו לדון מצד דיני "גרמא" במלאכת הבערה או מצד מלאכות אחרות מדאורייתא או מדרבנן. אך כאשר מדובר על מניעה של הפעולה החשמלית, עוד טרם הפעילות החשמלית – אין לפנינו שום מעשה של מלאכה [עי' שש"כ פי"ג הע' קיב שכן העיד הגרש"ז אורייבך ע"פ מכתב שבידו מהחזו"א].
עם זאת, הגרש"ז אוירבך סובר שיש בעיה להזיז את המתג אפילו בשעה שאין זרם חשמלי – מחמת איסור מוקצה של "מיגו דאתקצאי". והיינו, שכל דבר שהיה אסור להזיזו בערב שבת בין השמשות – אסור לטלטלו כמוקצה כל השבת. לפיכך, אם האור היה דלוק בערב שבת בין השמשות ואז היה אסור להזיז את המתג – ממילא ממצב זה נגזר גם איסור הזזה מחמת מוקצה" לאורך כל השבת. ה"פתרון" שהציע הרב אוירבך במקרה זה הוא להוריד את המתג בשינוי (כגון על ידי המרפק), שהרי להלכה הזזת מוקצה בשינוי מותרת [כ"ז בשש"כ פרק יג הלכה לג ועיי"ש בהע' קיב-קיד].
מרן הראי"ה קוק זצ"ל דן בשאלה זו [אורח משפט סי' סז], ומכריע שאין בהזזת מתג (ללא זרם) בעיה של מוקצה. טענתו של הרב היא, ש"אין מוקצה במחובר" – והואיל והמתג מחובר לקיר שמחובר לקרקע – אין בהזזתו איסור טלטול מוקצה.
הרב מסביר את שיטתו על-פי המבואר בתלמוד [שבת קכד; ביצה לז], שהטעם היסודי שבגללו גזרו חכמים על איסור מוקצה, הוא על-מנת לצמצם את הסיכוי שהאדם יעבור על מלאכת "הוצאה" ע"י טלטול מרשות היחיד לרשות הרבים. על ידי הימנעות מהזזת חפצים שונים, יש לאדם פחות הזדמנויות לעקור דבר ממקום אחד ולהעבירו לרשות אחרת. לכן טוען הרב, שבמקרה של מתג ה"מחובר" לקרקע – לא שייכת לגביו כלל גזירה שמא יעבירנו מרשות לרשות – וממילא נעקר ממנו כליל דין "מוקצה" לכל סוגיו.
בדבריו, הרב קוק גם מביא לידי ביטוי את "שיטת הלימוד" שלו בדברי הרמב"ם. הרמב"ם כתב בהל' שבת [פרק כד הל' יב-יג] מספר טעמים לאיסור מוקצה – ולא הזכיר את הטעם שמוזכר בתלמוד שגזרו על מוקצה משום "מלאכת הוצאה". לכאורה, על-פי הטעמים שברמב"ם יש מקום לאיסור מוקצה גם ב"מחובר", ובכלל זה המתג המחבר לקיר – יכול להיאסר משום מוקצה. אך הרב קוק מבאר, שגם הרמב"ם מסכים שעיקר הטעם הוא כפי שמבואר בתלמוד משום "הוצאה", ומה שהרמב"ם כתב טעמים אחרים – זה נאמר כתוספת בלבד - אך לא עוקר את הטעם שבתלמוד. ממילא, גם לפי הרמב"ם, אין לאסור מוקצה במחובר לקרקע, שכאמור, לא שייך בו חשש טלטול.
הסבר זה מתאים לשיטת הרב שהעמוד המרכזי שעליו סומכים בטעמי ההלכות הוא התלמוד [אורח משפט סימן קנב וע"ע משפט כהן סי' צו, אגרות ראיה ח"ג אג' תתסט ופנקס יג אות קד], וכדברי הרא"ש והריב"ש שאין להורות מתוך הרמב"ם אלא אחר העיון בתלמוד [שו"ת הרא"ש לא ט; שו"ת הריב"ש מד].
לכן, למעשה, התיר הראי"ה קוק זצ"ל את הזזת המתג – אך הוסיף סייג "והמחמיר משום חשש עובדין דחול לא הפסיד". יש לציין שהרצי"ה קוק זצ"ל בסוף ספר "אורח משפט" הפנה לכתביו של הג"ר יוסף משאש זצ"ל - שאף הוא פסק כדעת הרב לגבי מוקצה במחובר, והתיר למעשה את הורדת המתג ללא חשש [תשו' מים-חיים סי' צד-צו, ואוצר מכתבים ח"ג סי' קמט]. כמו"כ כשיטה זו פסקו הגרי"ל צירלסון [לב יהודה או"ח טז], הגרח"ד הלוי [מקור חיים ג עמ' שח] הרצ"פ פראנק [ע"פ עדות הגח"ד הלוי שם] ועוד.
לעומת זאת, הגרש"ז אוירבך [שש"כ יג, לג], הציץ אליעזר [ט, כג], המנחת יצחק [א, נח] ועוד – לא קיבלו את הסברא הזו. לשיטתם, יש מוקצה במחובר - והמתג הוא מוקצה. לכן, לדעתם אין להקל להזיז את המתג אפי' בשעה שאין זרם - אלא ב"שינוי" בלבד.
הגר"ע יוסף [יבי"א ח"ז או"ח סי' לו] הביא את לשונו של הראי"ה קוק והכריע מעיקר הדין כמותו שאין מוקצה במחובר, אך כתב שלכתחילה יש להוסיף "צירוף תנאי מערב שבת, שיוכל לסבב או ללחוץ על כפתור החשמל, לאחר שיכבה בשעה הקבועה, כדי שלא יידלק שוב לאחר מכן. ואז יהיה מותר לעשות כן לגרום מניעת הדלקת החשמל לאחר מכן בשעה הקבועה להדלקתו, ותנאי אחד די לכל השנה".
יש לציין שבאותה תשובה, הראי"ה קוק מציין שכל ה"קולא" היא דווקא במתג שהוא ממש חלק מהקיר והוא בטל לקרקע. לעומת זאת, מכשיר חשמלי שמחובר לקיר ע"י תקע, אין הוא נחשב "כמחובר לקרקע" לעניין זה - ולגביו שייכים דיני מוקצה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
