ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
תשובה: כלל גדול הורו לנו חכמים [ערלה ג, א]: "ספק ערלה בארץ ישראל אסור... ובחוצה לארץ יורד ולוקח". והיינו שאע"פ שאיסור ערלה הן בארץ והן בחו"ל הוא מדאורייתא – מכל מקום בחו"ל מקלים לכתחילה ב"ספק ערלה" - ובארץ ישראל מחמירים.
בנוגע להעברת אילן ממקום למקום, מלמדת אותנו המשנה [ערלה א, ג]: "אילן שנעקר והסלע עמו... - אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב". כוונת המשנה היא, שאם יש סביבות האילן שנעקר, גוש-עפר בכמות כזו שהאילן יכול להסתפק בעפר הזה על-מנת לחיות – גם אם נקבע מחדש בקרקע - הוא "פטור" מלמנות את שנות הערלה מהתחלה. אך במקרה שאין די עפר שעל-ידו יוכל לחיות האילן - אזי בשעה שנשתל, שוב יש למנות לו את שנות הערלה מחדש.
אך העירו הפוסקים שאין די בהגדרה זו של "אם יכול לחיות–פטור" - הואיל ולא הוגדר על כמה זמן מדובר. אם נסביר שדי במה שהאילן התלוש "יכול לחיות" מספר שעות בלבד – הלא אפי' ללא עפר כלל מסתבר שהדבר אפשרי. מאידך, אם נסביר שעל האילן להיות מסוגל חיות עם העפר שעליו עשרות רבות של שנים – ממילא יהיה הכרח שכמות העפר שעליו תהיה גדולה מאד.
הפוסקים האחרונים ציינו בעניין זה לתשובת הרשב"א [א, רכה]:
על דבר זה נתחבטתי כמה ימים זמן ש'יכול לחיות' כמה הוא - יגעתי ולא מצאתי. ומסתברא לי דאפי' יכול לחיות ממנו קצת ימים – פוטרו, ואפי' אינו יכול לחיות שלש שנים כשני ימי ערלה ... ומשום כך נראה לי להלכה דבחוצה לארץ אם נעקרו גושיהן ויכולין לחיות קצת ממנו פטורין...
מדברי הרשב"א הסיק הג"ר שמואל סג"ל לנדא – שתי מסקנות מרכזיות [שו"ת שיבת ציון סי' מט]:
א. בחו"ל - אפשר להקל ולא למנות מחדש את שנות הערלה בכל אילן שיכול לחיות בעפרו "קצת ימים", ובארץ ישראל - יש להחמיר יותר.
ב. מלשון הרשב"א בתחילת דבריו משמע שברור לו כי באופן שהאילן יוכל לחיות שלוש שנים, כשני ימי ערלה – ודאי שאין צורך למנות מחדש את שנות הערלה. מכאן ניתן לדייק – שסובר הרשב"א שמקסימום-הזמן של 'יכול לחיות' הוא שלוש שנים. וממילא, בארץ ישראל – אם האילן יכול לחיות ע"י העפר שעליו שלוש שנים – אין צריך למנות לו מחדש שנות ערלה.
לעומת זאת, הגרב"צ חי עוזיאל רצה להקל ולהסתפק בכך שהאילן יכול לחיות בעפרו מספר ימים [משפטי עוזיאל א יו"ד סי' כ]. הוא בנה את היתרו על שני יסודות עיקריים: א. פלפול בשיטת הרמב"ם בסוגיה. ב. שיטת בעל ה"משנה למלך" [מאכ"א י, יא] שבזמן הזה שרוב יושבי א"י אינם בארץ ישראל – ספק ערלה גם בארץ ישראל נדונית לקולא כמו בחו"ל.
כנגד שיטתו כתב הג"ר ראובן כ"ץ - תשובה ארוכה בה הוא דוחה את שני יסודותיו – ומכריע למעשה כשיטת ר' שמואל סג"ל לנדא הנ"ל – שבארץ ישראל ע"מ שלא נצטרך למנות מחדש את שנות הערלה - צריך שהאילן יוכל לחיות בעפרו שלוש שנים [דגל ראובן ב, כז].
לעומת הנ"ל - מרן הראי"ה קוק זצ"ל [משפט כהן ח] כותב, שלא-מסתבר שרבנו הרשב"א סבר שיש מקום להצריך שהעפר שנעקר עם האילן יוכל 'להחיות' את האילן שלוש שנים. לכן, הרב מסביר שהרשב"א נקט את השיעור של שלוש שנים בלשון הפלגה, ולא כעניין הלכתי.
בהמשך לדבריו מציע הרב זצ"ל קביעה לשיעור של 'יכול לחיות' מסברתו:
הסברא נותנת שהשיעור של יכול לחיות הוא תלוי, אם חיותו מספקת ע"י הגוש עד אחר שינטע וישתרש בנטיעתו החדשה , שעי"ז אנחנו חושבים את הנטיעה החדשה רק להמשכת הנטיעה הראשונה, מאחר שלא נפסקה הראשונה עד שבאה השניה... ולדינא נ"ל ברור, שאם דלכתחילה ראוי לחוש לדברי המחמירים ... אבל אין למחות כלל בידי הנוהגים היתר ... אם הבקיאים אומרים שיכול השתיל לחיות בשיעור הזמן שבין העקירה של העציץ ממקומו עד אחר שתילתו במקום החדש, והשתרשותו שמה אחרי הקליטה של שתי שבתות (י"ד יום)"
לדעת הרב, אם מהשעה בה שתלו את האילן מחדש – הוא היה יכול לחיות ארבעה-עשר יום (הזמן שקבעו חכמים שלוקח לאילן להשתרש בקרקע) בזכות גוש העפר שעליו – משמעות הדבר שטרם נפסקה חיותו הראשונה הוא מיד ממשיך לחיות במקום נטיעתו החדש. באופן זה יש להחשיב את כל חיות האילן כ"רצף" אחד ארוך, כאילו לא נעקר מעולם מחיותו הראשונה - וממילא לא הושת עליו חיוב מניין שנות ערלה חדש.
אך באופן שאין בכוח גוש העפר שעל האילן להחזיק את האילן ארבעה-עשר יום משעה שנטעו אותו מחדש – הרי שמאותו הזמן שהוא לא יכול לקבל חיות מעפרו הראשון - חיותו היא בזכות האדמה החדשה בה נטעו אותו (ואע"פ שטרם השתרש שם – מ"מ הוא מקבל חיות). באופן זה אי-אפשר לטעון שאילן לא נעקר ממקום חיותו הראשון – וממילא ברור שיש למנות שנות ערלה מהתחלה.
הג"ר עובדיה הדאיה [ישכיל עבדי ז, יו"ד לז] הביא את לשון התשובה הנ"ל של הרב זצ"ל – והסכים עם דבריו להלכה ולמעשה. יש לציין שגם החזון אי"ש זצ"ל [ערלה ב סקי"ב] כיוון בדבריו לדעתו של הרב קוק. לכן רוב פוסקי הדור סמכו על שני עמודי ההוראה הגדולים הללו – ופסקו למעשה, שכל שעפר שסביב השורשים מספיק כדי להחיות את האילן עד שבפועל הוא ישתרש במקומו החדש – די בזה כדי לא להצריך למנות שנות ערלה מחדש.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











