ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
מעולה, הסכים ידידיה, אני ראשון. בחרתי מישהו. תתחיל לנחש.
חי? שאל חיים. כן, השיב ידידיה, וחיים פתח בסדרת שאלות ארוכה, שהקיפה את כל בני משפחתם ומכריהם, אך ידידיה השיב בשלילה לכל הצעותיו.
התייאשתי, חתם חיים המאוכזב, מי זה?
אליהו הנביא! אמר ידידיה בחיוך, בינגו! (קיבלתם עכשיו רעיון מנצח למשחק 'אישיות'... נסו!).
-----------------
דרך ארוכה עשו כתבי היד של הרמב"ם עד שהגיעו לידיו של הראב"ד בפרובנס שבצרפת. הראב"ד, (שיום ההילולא שלו חל בחנוכה, כו כסלו), עבר בעיון על ספרו הגדול של הרמב"ם, ובכל המקומות שלא הסכים לדעת הרמב"ם, ציין זאת בהערה בצד הספר.
והנה, עניין ייחודי. הרמב"ם (לולב ח, ה) כתב על פי דברי הגמרא, הגאונים והפוסקים, שהדס שנקטם ראשו כשר. אולם לראב"ד יש מידע נוסף שאין לרמב"ם. הראב"ד הוא מקובל גדול, והוא זכה למה שמעטים זוכים לו – אליהו הנביא נגלה אליו ולמד אותו את סתרי התורה, ולפי דבריו של אליהו הרי שההלכה במקרה זה (ובמקרים נוספים) היא שונה.
מה עליו לעשות? הרי כבר נפסק בגמרא (בבא מציעא נט, ב), שלא בשמיים היא, ואין פוסקים הלכה לפי בת קול, כי אם לפי חכמי הדור הדנים בדבר. האם עליו לצטט מדבריו של אליהו?
והנה כותב הראב"ד: "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים, והעלינו שהוא פסול". אליהו הנביא הלא הוא מגדולי ישראל החיים עימנו, ואין הוא בת קול המגיעה משמיים, כך שאפשר לפסוק הלכה על פי דבריו. דרך ניסוח דבריו, מלמד הראב"ד את ישראל, שגם אם הנבואה הסתלקה מאיתנו, הרי הנביאים ממשיכים לפקוד וללמד את גדולי ישראל תורה שבעל פה.
(הדברים נכתבו לאור דברי גדולי המקובלים שהראב"ד למד מאליהו הנביא, ולכך רומזים דבריו בהשגותיו לרמב"ם, עיין קול הנבואה עמ' קלה. המעטה הסיפורי והחילוק בין הבת קול לאליהו הנביא נכתב לענ"ד).
-------------------
הנס של חנוכה אירע בנרות המנורה. בתקופה שאירע נס חנוכה, אכן היה זה נס מיוחד. אולם, בתקופות שקדמו לתקופת היוונים, אירע נס דומה באופן קבוע במקדש.
הגמרא (שבת כב, ב) מספרת שבאותם ימים קדמונים, היו ממלאים בכל נרות המנורה שמן בכמות המתאימה להזין את האש כל הלילה בלבד. אך באופן קבוע היה נס, והנר המערבי של המנורה היה ממשיך ודולק לאורך כל היממה, עד שכשהיו באים אחר הצהריים להדליק מחדש את המנורה, היו מדליקים ממנו את הנרות, ואז היו מכבים אותו ומדליקים אותו שוב. כך באופן ניסי היה תמיד אור במנורה.
הנר המערבי (לפי אחד הפירושים) הוא הנר האמצעי של המנורה, והוא נקרא מערבי, מפני שהפתילה שלו הייתה מוטה כלפי מערב לכיוון קודש הקודשים.
על נס זה דורשים חז"ל (שם): בפרשיית המנורה נאמר "מחוץ לפרוכת העדות יערוך" (את המנורה), "וכי לאורה (של המנורה) הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו? אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שרוייה בישראל".
וכאן עולות שתי שאלות – א. מה מיוחד בנס פך השמן שבגללו אנו חוגגים את חנוכה, הרי נס דומה היה במקדש באופן קבוע? ב. חז"ל מייחסים את העדות להשראת השכינה בישראל לנס שהיה במנורה. והרי בפסוק הפרוכת מכונה פרוכת העדות ואילו המנורה לא מכונה מנורת העדות. כיצד נדדה העדות מהפרוכת אל המנורה?
תשובה אחת לשני השאלות, והיא מבוססת על רעיון עמוק הגנוז בחנוכה. מי שפגש את הדבר בעצמו לא זקוק לעדות, שהרי העדות באה להעביר את הדברים למעגלים נוספים. משכך, העדות הולכת ומתפשטת. יש מי שראה את הדברים בעצמו ומעיד עליהם, ויש מי שהוא עד מפי עד, כלי ראשון שני ושלישי.
'העדות' הראשונית והישירה בתורה מתייחסת ללוחות הברית, הקרויים בדרך כלל בתורה 'לוחות העדות' או אפילו סתם 'עדות', למשל – "ואל הארון תתן את העדות". זוהי העדות הישירה והחיה, העדות מכלי ראשון, שיש מפגש והתגלות של ה' מישראל.
מפגש זה הוא גם מקור הקול הנבואי, הנותן תורה כפי שנאמר "ובבוא משה אל אוהל מועד... וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות...". מפגש ישיר זה המשיך כל ימי בית ראשון, עת לוחות העדות והארון היו מונחים בקודש הקודשים, וממקום זה בקע קול הנבואה לכל נביאי ישראל (מלבי"ם שמואל א' פ"ג).
אולם, בבית שני, נגנזו הארון והלוחות, והם לא היו בקודש הקודשים. משכך, גם לא שרתה שכינה ונבואה בישראל (יומא כא, ב). אם כך – האם אין יותר עדות?
והתשובה – יש עד מפי עד, עדות יכולה ללכת ולהתרחב ולהפיץ את הסיפור הלאה. כבר בתורה, המילה עדות מתפשטת מהלוחות לארון העדות ולמשכן העדות. והחידוש הגדול ביותר – לפרוכת העדות.
הפרוכת מכסה ומסתירה את הארון, אך העדות פורצת דרכה ויוצאת החוצה, כי זו כוחה של עדות. לכן, בבית שני המנורה המצוייה מחוץ לפרוכת הופכת להיות העדות. מי שמביט במנורה רואה את הנס בנר המערבי, ומבין שהנס הוא דווקא בנר המוטה כלפי קודש הקודשים כי בקודש הקודשים שורה שכינה, והיא משפיעה החוצה על הנר. וכך העדות מתפשטת לכל באי עולם.
ובחנוכה, הנס המשיך והתפשט מהנר המערבי גם לשאר הנרות, שהרי בחנוכה בכל הנרות היה נס. הנס גם התפשט, כביכול, מדורות קדמונים שבהם היו ניסים לדורות מאוחרים שבהם כבר לא מצויים ניסים.
לכן, בחנוכה אנו מצווים להדליק בכל מקום בעולם, ולפרסם את הנס, כדי להעיד לעולם כולו שלנצח השכינה שרוייה בישראל ובעולם, כפי שנאמר: "אתם עדי נאום ה' (ישעיהו מג).
וכך למדנו מהראב"ד, שאליהו הנביא חי בכל הדורות, והנביאים הקדמונים שפגשו את ה' ישירות, מלמדים גם בדורות הגלות את בעלי רוח הקודש, ההופכים לעד מפי עד שהשכינה שרוייה בישראל!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
