^ 1.. מבואר במשנה עדויות ה, א, על פי דעת בית הלל, שביצה גמורה שנמצאה במעיה של נבילה - מותרת מהתורה, הואיל ותהליך היווצרותה היה בעת שהעוף היה כשר, אבל חכמים אסרו אותה, כיוון שיצאה מנבילה שאסורה מהתורה. וביצה של טריפה, שהאם הטילה זמן מה אחר שנטרפה, אסורה מהתורה, הואיל וחלק מהיווצרותה נעשה במעי טריפה. לפיכך, ביצה שהיא ספק מנבילה או מכשרה - מותרת כדין ספיקא דרבנן, ואם היא ספק טריפה - אסורה כדין ספיקא דאורייתא (שו"ע פו, ג). אם הביצה הוטלה מיד לאחר שהאם נטרפה, למרות שאיסורה מדרבנן, מחשיבים אותו כאיסור תורה שספקו אסור, מפני שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים (ב"י פו, ג; תורת חטאת עא, א).
^ 2.. בביצים מופרות, אם ברור שהדם הוא במקום התרקמות האפרוח, והתערבה ביצה זו בביצים אחרות או בתבשיל, כל שאין פי שישים ואחת כנגדה כל התערובת אסורה. אבל כאשר ספק אם הדם ממקום התרקמות האפרוח, הביצה בטלה ברוב (שו"ע ורמ"א סו, ד; פו, ה). אימתי בטוח שהדם ממקום התרקמות, כאשר הוא גם בחלמון (רי"ף, רמב"ם ושו"ע), וגם בחלבון (רא"ה ורש"ל), והחלק שבחלבון הוא ב'קשר החלבון' ונמשך משם אל 'גרעין החלמון' (רש"י ותוס').
נקודות חומות אינן נחשבות דם, כי רק מה שבצבע אדום כדם אסור (דרכי תשובה סו, כב). בביצים חומות יש יותר כתמים חומים שלעיתים אף נוטים לכתום, והם מגיעים מהקליפה ואין בהם איסור. גם הקליפה הלבנה גורמת לכתמים אלא שהואיל והם לבנים, אינם ניכרים כל כך.
^ 3.. לפני כשישים שנה התעוררה השאלה לגבי דם שנמצא בביצים שנמכרו בשווקים, שרובן כבר לא היו מופרות. ביבי"א ח"ג יו"ד ב, כתב שאין לחשוש למיעוט הביצים המופרות, אלא יש להתייחס לכל דם שנמצא בביצה כדם שאסור משום מראית עין בלבד, שיש להוציאו והביצה כשרה. ובאג"מ יו"ד א, לו, הסכים שכך הוא עיקר הדין, אבל כיוון שאין מדובר בהפסד רב, אם נמצא דם בביצה, יש לחשוש שאולי היא מופרית ולזרוק את כל הביצה. מאז ועד היום המציאות השתנתה מאוד. למעלה מ-97% אחוז מהביצים חתומות כחוק ויש לגביהן ודאות שאינן מופרות, ולהלכה אין צריך לבודקן. ואע"פ כן עדיין רבים נוהגים לבודקן. שני טעמים יכולים להיות למנהג: האחד, שיסודו בטעות, ואילו היו יודעים שיש ודאות שהביצים החתומות אינן מופרות ואין צורך לבודקן - לא היו בודקים. השני, שהואיל וכבר נהגו מימים ימימה לבדוק ביצים, ממשיכים לבודקן כדי להסיר גם דם שאסור משום מראית עין בלבד. וזאת למרות שמעיקר הדין אפילו ביצים מופרות אין חובה לבדוק כשרוצים לאוכלן כביצים קשות, שכן הולכים אחר הרוב. ורק אם ממילא פותחים ביצים מופרות הורו להחמיר לבודקן. ואם הביצים לא מופרות, גם כאשר פותחים אותן אין חובה לבודקן.
גם בין הביצים שמשווקות שלא כחוק, בלא חותמת, אין כמעט ביצים מופרות, מפני שגידול ביצים מופרות יקר. דוגמא למקרה נדיר שבו יתכן שישווקו ביצים מופרות הוא כאשר ארעה תקלה בגידול להקת רבייה או בשיווק הביצים שנועדו לרבייה, ובמקום לזרוק את הביצים, החליטו לשווקן בניגוד לחוק. בכל אופן חשש זה רחוק, כי בביצים אלו עלולות להיות תקלות ודם רב, והמשווק אותן עלול לפגוע באמינותו, ואף העוברים על החוק מעדיפים להימנע מכך. לכן גם הקונה ביצים בלא חותמת כעיקרון אינו חייב לבודקן, כי רק אחוזים בודדים מהן מופרות. אבל ראוי שישים לב אם יש בהן דבר משונה, מחשש שהן מופרות והתחילו להתפתח בהן אפרוחים, ומחשש שהן מקולקלות ומסוכנות לבריאות. אגב, כאשר רוצים להפוך תרנגולות רבייה למטילות ביצים למאכל, צריכים להפרידן מהזכרים ולהמתין כשבועיים עד ששאריות התרופות יתפוגגו מבשרן.
גם 'ביצי חופש' או ביצים אורגניות המשווקות בחנויות הן ביצים שאינן מופרות. 'ביצי חופש' הן ביצים של תרנגולות שגדלות בשטח גדול פי עשרה מהשטח של הלול הרגיל, כדי למנוע מהן צער. כיום אחוז 'ביצי החופש' בישראל הוא פחות מאחוז מכלל הביצים. ביצים אורגניות הן ביצים של תרנגולות שקבלו מזון אורגני, ולא עברו חיטוי בחומרים כימיים, וגם לא קיבלו את רוב הזריקות.
^ 4.. הרב אונטרמן בשבט יהודה שער ה' עמ' שמ"ד התיר. וכן בציץ אליעזר יא, נט; יב, נד, הרחיב בביאור העניין ונטה להחשיב מזון מלכות כדבש, ולמעשה התירו לחולה או לצורך רפואי. מנגד דעת הרב בריזל, שמזון מלכות אינו בכלל הדבש שהותר. ובשו"ת עמא דבר עמ' קטו, סיכם את הסוגיה, והביא את דעת רשז"א לאסור, אולם התיר לחולה בחצי שיעור.
^ 5.. בשו"ת עמא דבר עמ' קטו כתב שדין פרופוליס ופולן שהדבורים מפיקות כדין מזון מלכות. ע"כ. אולם התברר שהפרופוליס מורכב משרף שהדבורים מלקטות, לועסות ופולטות. ואילו הפולן הוא אבקת פרחים מעורבת בצוף ובמעט רוק דבורים, ואם כן דינן קל מדין מזון מלכות, וקרוב להיחשב כדבש. וכיוון שטעמם פגום והם נאכלים לרפואה בלבד, אין שום צד לאוסרם.