ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
בפוליטיקה קל לראות את כתמי הגאווה מבצבצים מתוך ווילון הנאומים הגבוהים, אך האמת היא ש'לב יודע מרת נפשו', והטבע האנושי הוא שהגאווה ותאוות הכבוד מתגנבים ללבבו של כל אדם, ובמיוחד עת זוכה הוא בתפקיד שיש בו הנהגה, השפעה וכוח.
נמצא, שהתמודדות זו מקיפה חלקים גדולים מהמין האנושי, שהרי לרבים רבים יש השפעה במקום כלשהוא.
מעניין ללמוד דרכי התמודדות בתחום זה, מהדרך שבה מספרת החסידות על התמודדות מייסדיה עם ניסיון זה.
ידוע ומפורסם שהמילים האחרונות שלחש הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות, לפני פטירתו, היו : "אל תבואני רגל גאווה". ללמדך, שההתמודדות עם מידת הגאווה היא התמודדות לאורך כל החיים.
ומצאנו שתי גרסאות לאופן שבו עברה הנהגת התנועה למנהיג הבא, ושתי הגרסאות מבטאות דרכי התמודדות שונות עם מידת הגאווה ותאוות הכבוד.
הגרסה הראשונה מספרת, שלאחר הסתלקות הבעש"ט, ירש אותו בנו רבי צבי הסופר, והנהיג את התנועה, וכל התלמידים היו כפופים לו.
בחג השבועות תקכ"א, עת מלאה שנה להסתלקות הבעש"ט, קם רבי צבי ואמר למגיד ממזריטש: 'היום היה אצלי אבא ואמר לי, שהשכינה והפמליא של מעלה 'עם כל החבילה' עברו לכבודו'. ומיד פשט רבי צבי את בגד האדמו"רים הלבן והלבישו את המגיד ממזריטש. והרב המגיד לא סירב למינוי והפך למנהיג החסידות.
על סיפור זה אמר האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש: 'רבי צבי היה מפורסם במידת ההכנעה והשפלות, אבל לכמה כוחות נעלים צריך אדם בשביל שיוכל לעשות דבר כזה, שהרי מצינו (מנחות קט, ע"ב) בתנאים ואמוראים שלעלות לגדולה לא רצו, אך אחרי שכבר עלו, העידו על עצמם שאינם מוכנים לרדת'. (ספורי חסידים, תורה, מס' 381).
הגרסה השנייה מספרת סיפור שונה לחלוטין. לפני פטירתו של הבעל שם טוב הקדוש שאלוהו תלמידיו מי ימלא את מקומו. השיב להם: "מי שיגיד לכם כיצד משברים את מידת הגאווה, הוא יהיה לכם לראש".
לאחר הפטירה, פנו התלמידים ראשונה למגיד ממזריטש ושאלוהו - כיצד משברים את הגאווה?
ענה המגיד: "מידת הגאווה שייכת לבורא יתברך, כמו שכתוב: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". לכן אין עצה לעקור מידה זו, אלא חייבים אנו להילחם בה כל ימי חיינו". מיד ידעו חבריו, שהוא הראוי למלא את מקומו של רבם. (אור הגנוז עמ' 98).
יש כאן שני דרכים בעבודה על מידת הגאווה. רבי צבי הסופר בחר בגבורת נפש אדירה ונדירה לוותר על ההנהגה. בדרך זו הוא אחז במידת הביטול וההכנעה, אך כך גם אי אפשר להנהיג. דרך זו נקראת בלשון החסידית 'הכנעה', להכניע את היצר והמידות הרעות על ידי הכנעתם.
אולם, בדרך זו המידות לא מזדככות ומתעלות, לפיכך הדרך השלמה היא להתעלות אחרי ההכנעה למדרגה גבוהה יותר, שנקראת בלשון החסידית 'המתקה'. ב'המתקה' מזככים ומעלים את המידה הבעייתית, והופכים אותה למידה טובה. (רבי צבי הסופר לא 'המתיק' את הנהגתו, כי המגיד היה מתאים להנהגה יותר ממנו). המגיד ממזריטש לימד את סוד המתקת מידת הגאווה.
המגיד מלמד שנטייתו של האדם להתגאות, נובעת מנטייתו הטובה ללכת בדרכי ה'. כידוע, תלמיד חכם צריך שתהיה בו שמינית שבשמינית של גאווה. בגאווה צפונה האמירה - "אני יכול", שהיא חשובה להתפתחות האדם והעולם.
אולם מאידך, ודאי שמידה זו בגולמיותה פסולה היא מאד, ועל האדם להילחם בה וללטש אותה. ה' יכול להתגאות, כי הוא אכן יכול. האדם לעומתו לא יכול כלום מצד עצמו, ולכן אין לו כלל במה להתגאות. יתר על כן, ה' שונא גאים כי הם ממעטים את מקומו של ה', שהרי רק לו יש במה להתגאות.
אם כן - מה עושים? כיצד נדבקים בה' במידה זו?
כאן אנו מגיעים להנחייתו של המגיד. אדם שמתגאה מצד עצמו זו גאווה פסולה, אך אדם שמתגאה בדבר ה' שבקרבו בבחינת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" - הרי זו גאווה חיובית. אדם שאומר אני מצד עצמי לא יכול כלום, אבל ה' נתן לי כוחות ומצד כוחות אלו יש בכוחי לעשות, הרי באמת זו גאווה חיובית. ובמילים אחרות - אדם שנדבק בה' ואחיזתו בגאווה היא מצד שזו מידתו של ה', הרי באמת זו ענווה ולא גאווה וזה חיובי. לכן לימד המגיד שלא לשבר מידה זו, אלא לאחוז בה ולהילחם בה כל ימי חיינו.
מי שיודע 'להמתיק' מידה זו הוא יכול להיות לראש, שהרי הראש חייב להיות אדם שיודע שיש בו כוחות להנהיג וכו'. אדם כזה לא ישבור את מידת הגאווה, אלא ילחם בה וילטש אותה כל ימי חייו, ויבטל עצמו לה'.
וכיוון שהטבע העולמי דורש שכמעט כולנו נהיה אנשים בעלי השפעה, ברב או במעט, עלינו ללמוד את 'הכנעת' מידת הגאווה מרבי צבי, ולאחר שנכניע אותה, נתעלה ו'נמתיק' אותה כמגיד ממזריטש!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
