ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים וגו' ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ וגו' וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה וגו' (יד, ב-ד).
מהלך נפלא ומחודש אומר ה אור החיים הק' (ומשום מה אינו מפורסם כל כך) בהא שנצטוו בני ישראל קודם קריעת ים סוף, להראות לפרעה שהם נבוכים בארץ וסגר עליהם המדבר, ועל ידי כן ירדוף פרעה אחריהם ויטבע אותו ה' בים סוף.
שואל האור החיים הק', וכי בשביל מה היה צריך לעשות הערמה זו - שפרעה יחשוב שהם סגורים במדבר ועי"כ ירדוף אחריהם, הרי יכול היה ה' להכניס רוח עוועים בלב פרעה ובלב מצרים וירדפו אחרי היהודים בלא הערמות ותחבולות.
ומחדש האור החיים הק' – הערמה זו לא נועדה כלל לפרעה אלא לבני ישראל עצמם - לחזק את ביטחונם שלא יפחדו ממצרים הרודפים אחריהם, ומשכך ציווה ה' למשה שיאמר לבני ישראל שהולכים לעשות תחבולה לפרעה שעל ידי כן ירדוף אחריהם פרעה, ויכניסו אותו במלכודת ועי"כ יהרגו כולם ויטבעו בים סוף, והא לך לשון האוה"ח הק': "ודבר זה ירגישם ויעשה בהם רושם כי הם הם העושים הכנה בהרגשה רעושה שחזרו לאחוריהם ולחנות במקום מיוחד שממנו יטעה פרעה לרדוף אותם, ובזה לא יפחד לבם ובבואו יגל יעקב ישמח ישראל כי יחזה נקם באויבו".
ומסיים האור החיים הק': ואע"פ כן לא הועיל ופחדו בני ישראל, "ותמצא שאף על פי כן לא הועיל בהחלט. וצא ולמד מה שאמרו (בני ישראל) בראותו (את מצרים, המבלי אין קברים וגו') ומזה תקיש מה היו עושים זולת החזרה והבן" עכ"ל.
על משקל דבריו יש להמליץ מאמרם ז"ל (פסחים קיח.) 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף', אע"פ שאין לך אדם שאינו מאמין בה' ושמזונותיו תלויים אך ורק בידיו, מכל מקום כשמגיע שעת מעשה קשה מאוד, להתחזק בפועל, ודמי 'לקריעת ים סוף' שאע"פ שידעו שמצרים ירדפו אחריהם בכל זאת בשעת מעשה נבהלו ונפחדו. וכמו שסיים האוה"ח שאם לא היו יודעים מלפני זה שמצרים ירדפו אחריהם היה מוראם ופחדם עוד יותר, כמו כן בפרנסתו של אדם ראוי להתחזק במאמרי אמונה וביטחון קודם ניסיון, שבהגיע שעת מבחן יעמוד כצוק איתן ויבטח בצור עולמים.
כקריעת ים סוף שבא בהיסח הדעת
עוד בענין זה, מצינו דברים נפלאים שכתב מרן החפץ חיים ומקדים ב'קושיית העולם', לכאורה מה שייך קושי אצל הקב"ה לגבי קריעת ים סוף ומזונות, והלא במאמר אחד בורא עולם וכל אשר בו?
אלא לענין זה דימו חז"ל את המזונות לקריעת ים סוף, כי כשם שהקב"ה לא קרע את הים אלא רק אחרי שעשו בני ישראל את ההתחלה עליה נצטוו כנאמר 'דבר אל בני ישראל ויסעו' קודם עליהם לרדת אל הים, עד מקום שאפשר בדרך הטבע, ורק אז יבקע הים לפניהם. כך מזונותיו של אדם, עליו לעשות את ההתחלה, את ההשתדלות הראשונית, בלי שיהיה לו מושג כלשהו כיצד יתפרנס בהמשך, ורק אז תבוא ברכת ה' ולא יחסר דבר למחייתו עכ"ד (חפץ חיים עה"ת - מעשי למלך).
ומשלימים הדברים זה את זה עם דברי הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע: הנה בשעה שהיו ישראל נרדפים ממצרים בים סוף, היו בטוחים שיושיעם ה' אך כל אחד חשב לעצמו באיזה דרך יוושעו, אך דרך זה - לקרוע להם את הים - לא עלה על דעת אף אחד. כי באמת היה יותר דרך הטבע להמית את המצרים ביבשה, כעין מחנה סנחריב. או לאיים עליהם כמו על מחנה ארם בימי אלישע הנביא, והיו חוזרין לאחוריהם. כן בפרנסה. אדם מחפש עצות שונות ובטוח שע"י כן יוושע, ובסוף מכלכלו השי"ת בדרך חדש שלא עלה על דעתו כלל וכלל ודפח"ח. (שפתי צדיק לפסח, אות ע"ו). כיוצא בזה אומרים בשם החידושי הרי"ם זי"ע, כשם שהנס על ים סוף, בא פתאום כשנדמה היה שאפסה כל תקוה ואין כל מוצא מהמצב, כך הדבר בפרנסה עכ"ד.
'אדירים' הכוונה למים או למצרים?!
צללו כעופרת במים אדירים (טו, ג). באור החיים הקדוש כתב: אמר "צללו" וגו' פירוש מתו, ולא מתו תיכף ומיד אלא צללו כעופרת במים אדירים, ואמרו ז"ל (מכילתא) שהיו המים מעלים אותם עד לשמים ומורידים אותם עד התהום והיו מתים באריכות זמן. ויכוין לב' דברים, הא'. הוא השקיעות במים, והוא אומרו "צללו כעופרת", והב' הוא מניעתם מלמות תיכף ומיד, והוא אומרו "במים אדירים", והם [כלומר, "המים האדירים והחזקים"] יעלום ממעל, וימנעום ממות תיכף ומיד עכ"ל. משמע מדבריו הק', שאדירים קאי המים, שהמים היו אדירים וחזקים עד כדי שהעלו את המצרים לשמים, וחוזר חלילה עד לתהום. ולפ"ז הא דכתב הפרי מגדים (או"ח סי' נא, והו"ד במשנ"ב שם ס"ק יז) דיש להיזהר באמירת 'אז ישיר' בעת התפילה, להפסיק בין תיבת "במים" לבין תיבת "אדירים", שהאדירים קאי על המצרים, זהו לפי מה שפירשו מפרשים אחרים, שקאי על המצרים. אבל לפי דברי רבינו שאדירים קאי על המים, יש לצרף תיבות אלו ולאומרם יחד ודו"ק.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
