ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סדרות מיוחדות
- חכם במטבח
בביצים:
דם הנמצא בביצים שאינן מופרות מותר מהתורה, וחכמים אסרוהו משום מראית עין (סו, ב).
בימינו על פי חוק אין לשווק ביצים מופרות, ובסחורה חוקית לא אמורה להיות ביצה מופרית. על כן מעיקר הדין אין חובה לבדוק את הביצים המשווקות (עיין שם, ח), וכן אם נמצאה בהן טיפת דם ניתן לזרוק אותה ולאכול את שאר הביצה (שם, ג).
אמנם, המנהג הרווח להחמיר לבדוק את הביצים כשניתן, וכן מנהג האשכנזים להשליך את הביצה כולה במקרה שנמצא בה דם (עיין באגרות משה יו"ד א לו).
בעוף:
חכם במטבח (5)
הרב עודד מילר
3 - איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
4 - כשר קצר ולעניין!
5 - ענייני כשרות המצויים
טען עוד
אמנם, דם הצרור תחת עור העוף אינו יוצא במליחה רגילה (סז, ד). לעיתים ניתן למצוא בעופות המשווקים דם צרור, ועל כן יש לחתוך ולהסיר את האזור קודם בישול העוף (חכמת אדם ל,ג).
חליטה לנוהגים כרמב"ם:
דעת הרמב"ם שהמליחה לא פולטת את כל הדם, ולכן בנוסף למליחה יש צורך לחלוט את הבשר – להכניסו למים רותחים שימנעו מהדם לפרוש ממקומו ובכך יהיה מותר באכילה. חלק מהתימנים נוהגים כדברי הרמב"ם, ומקפידים להכניס את העוף לתוך הסיר רק לאחר שהמים כבר רותחים, ודווקא כאשר הבשר מופשר. יש לציין שלדעת הרמב"ם כל עוד הבשר לא נחלט במים רותחים הרי שכל חיתוך שלו יצריך מליחה מחדש במקום החיתוך, ולכן לשיטתו כשקונים חלקי עוף חתוכים (כרעיים, חזה וכדו') יש למלוח אותם בשנית בבית קודם החליטה, משום שהם נחתכו במפעל לחלקים רק לאחר המליחה.
אמנם, הבשר המשווק כיום נמלח למשך שעה, ולדעת כמה אחרונים מליחה זו מפליטה את כל הדם אף לדעת הרמב"ם (העמק שאלה סח, יג. ערוה"ש ס"ט, לז-מ), ועל כן גם הנוהגים כרמב"ם רשאים לסמוך על סברא זו בעת הצורך, כגון אורחים, בחורי ישיבה וחיילים (שו"ע המקוצר לרב רצאבי, יו"ד א' סי' קלב סע' יג), ולאכול את העוף למרות שלא נחלט ולא נמלח בשנית במקום החיתוך.
א) דיני תולעים
יש לבדוק מתולעים קמח, פירות יבשים, קטניות וירקות עלים, כפי ההדרכות המצויות.
אם בישלו או אפו מאכל המכיל רכיבים הטעונים בדיקה מבלי שנבדקו, יש לשאול מורה הוראה מה דינם של המאכלים (יעויין בפד, ט, וש"ך שם ס"ק כט).
מאכל שנמצאו בו שלושה חרקים מחויב בבדיקה מדין תורה. במידה ואי אפשר לבודקו או לסננו מחרקים נוספים (כמו תבשיל שלא יעבור במסננת) המאכל נאסר באכילה (ק, ד), ויש לשאול מורה הוראה על דינם של הכלים (יעויין בקז,ב, ובש"ך שם ס"ק ז).
ב) מאכלים האסורים מחשש סכנה
משקים גלויים
משקים שנותרו גלויים ללא השגחה אסורים בשתייה מחשש שנחש הטיל בהם ארס.
בימינו אין הנחשים מצויים בבתים ולהלכה המשקים מותרים בשתייה, כנפסק בשו"ע (קטז, א). מאידך כמה אחרונים כתבו שגם בזמננו שומר נפשו ירחק מכך (פת"ש שם סק"א בשם של"ה וגר"א), ועל כן יש מעלה להקפיד שלא להותיר משקאות גלויים ללא השגחה מחוץ לארון או למקרר.
בנוסף, יש לזכור שאם יין שאינו מבושל נותר גלוי עד שנשתנה טעמו הוא נחשב "פגום", ולכתחילה אין לקדש עליו גם כשאין חשש לארס נחש, משום "הקריבהו נא לפחתך" (שו"ע או"ח ערב, א).
שום בצל וביצה קלופים ששהו בלילה
בגמרא מוזכר שיש סכנה באכילת שום בצל וביצה ששהו בלילה כשהם קלופים לחלוטין, מחשש לרוח רעה ששורה עליהם, ואפילו אם שהו בתוך כלי סגור (נדה, יז.).
בשולחן ערוך ישנו סימן שלם (קטז) המוקדש לדברים האסורים באכילה מחמת סכנה, וחשש זה אינו מובא שם, כנראה משום שסמך על דברי הראשונים שבימינו לינת לילה לא מביאה רוח רעה (יעויין בתוס' יומא דף עז עמוד ב). בנוסף, גם הגמרא עצמה לא אסרה אכילה זו מן הדין אלא רק משום זהירות בעלמא, ומשום כך אין לאסור אלא במציאות הדומה בדיוק למציאות המתוארת בגמרא (הליכות שלמה תפילה, פרק ב הערה 103. מעין זה גם בשו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קסט).
לאור זאת במקרים הבאים ניתן לאכול את המאכלים ללא שום חשש אף כאשר שהו לילה כשהם קלופים לחלוטין:
א. הוסיפו למאכל עוד רכיב בכמות כזו שמשנה את טעמו (סמ"ק, קעא).
ב. המאכל טחון "כעפר", ובכלל זה אבקות שום ובצל (דרכי תשובה קטז, ס"ק עד).
ג. המאכל שהה בלילה בקירור בתוך המקרר (רה"י שליט"א).
מאכלים שנגע בהם אדם לפני שנטל ידיו בבוקר
לכתחילה אין לגעת במאכלים לפני נטילת ידיים שחרית, משום רוח רעה השורה על הידיים. בדיעבד המאכל מותר באכילה, אך אם ניתן לשוטפו מבלי להפסידו יש להדיחו שלוש פעמים (מ"ב ד, יד).
מאכלים שישנו עליהם שנת לילה
אין להניח מאכלים תחת המיטה, מחשש שישן אדם מעליהם בלילה, ובכך תשרה עליהם רוח רעה. איסור זה אפילו אם המאכלים סגורים בכלי (קטז, ה). אמנם לעניין דיעבד ניתן להתיר את אכילתם אף אם ישנו מעליהם (פת"ש שם סק"ה בשם שו"ת שבות יעקב).
ג) טבילת כלים
כלים שאינם טבולים אסורים בשימוש, אך בדיעבד אם טעו והשתמשו בהם הם אינם אוסרים את המאכלים שבהם (קכ, טז).
כדאי להתרגל שלא להכניס לארון הכלים כלים שאינם טבולים, ואם כן מאכסנים אותם לפני טבילתם (כגון בארון כלי הפסח) יש לסמן עליהם שטעונים טבילה.
אילו כלים חייבים בטבילה
יעוד הכלי: הכלים חייבים בטבילה רק אם עומדים בשני התנאים הבאים:
א. באים במגע מכוון עם מאכל (שם, ד). לכן פותחן, למשל, אינו חייב בטבילה כי אינו מיועד לנגיעה מכוונת במאכלים.
ב. מיוצרים עבור מאכלים המוכנים לאכילה, בין אם הם מוכנים כבר קודם לשימוש בהם, ובין אם השימוש עצמו מכשירם לאכילה.
חומר הכלי: הכלים החייבים בטבילה הם כלי מתכת וזכוכית (שם, א).
על כן כלי חרס פטורים מטבילה, אך כלי חרסינה ופורצלן (שהם כלי חרס המצופים זכוכית) מטבילים בלא ברכה (ערוה"ש שם, כט).
כלי פלסטיק - למעשה מקילים בהם שאינם צריכים טבילה (חלקת יעקב, סימן מה).
כלים "תוצרת הארץ" פטורים, אך יש לוודא שהם אכן מיוצרים בארץ ולא מיובאים מחו"ל.
דיני חציצה (שם, יג)
יש להקפיד ולהוריד מדבקות ושיירי דבק מהכלי לפני הטבילה.
מדבקות אשר נצרכות לשימוש הכלי (למשל מדבקות "מינימום" ו"מקסימום" שעל המיחם) ואינן מכסות את רוב הכלי, ניתן להשאירן.
כלים חשמליים
אמנם בדרך כלל היצרנים מצהירים שהטבלת הכלי מסירה את האחריות על המוצר, אך ככל ומדובר בכלי עם מנגנון חשמלי פשוט (כמו קומקום, מיחם, טוסטר), הרי שהמציאות מראה שאם לאחר הטבילה מייבשים אותם היטב בשמש כמה ימים ורק לאחר מכן משתמשים בהם, אזי אין חשש שיתקלקלו
אם מדובר בכלים שיש להם פיקוד אלקטרוני , אזי יש לפרק את מנגנון ההפעלה החשמלי שלו, ולהחזירו על ידי יהודי (ספר טבילת כלים עמ' קז בשם הגרש"ז אויערבאך). 1
דרך ההטבלה
יש להקפיד שהמים יקיפו את כל הכלי בבת אחת. על כן:
אם מטביל בסל – ינער בתוך המים את הסל והכלים שבתוכו.
אם מטביל ביד – יניח לרגע את אחיזתו בכלי בעודו במים. לחילופין ניתן להרטיב קודם את היד במי המקווה ואז אין צורך להרפות את האחיזה (קכ,ב).
בכלי שיש בו בית קיבול יש לוודא שכולו התמלא במים, ולעתים יש להשאירו במים כמה שניות עד שיצא ממנו האוויר והמים ימלאו את כולו (רב,ח).
ד) הפרשת חלה
כמות הקמח בעיסה המחייבת בחלה
חיטה מלא חיטה לבן וכוסמין שיפון שיבולת שועל ושעורה
עם ברכה 1.650 1.550 1.350 1.200
ללא ברכה 1.450 1.250 1.150 1.050
להלן פירוט משקל הקמח (בק"ג) המחייב עבור הפרשה בברכה, ושלא בברכה (פניני הלכה כשרות א', עמ' 192):
צירוף שתי עיסות שאין בכל אחת שיעור חלה, אלא רק בשתיהן יחד
כדי שהבצקים יצטרפו ויהיה ניתן להפריש בברכה, יש להקפיד על כל התנאים הבאים:
1) פיצול הבצק לשתי עיסות נעשה משיקולים שאינם קשורים להרכב העיסה (למשל, חוסר מקום בכלי). אך כשחלוקת הבצק לשתי עיסות נעשתה משום שהן שונות בהרכבן ומהותן עד כדי כך שישנה הקפדה שהבצקים לא יתערבו (כגון בעיסה מתוקה ומלוחה, שומנית ושאינה כזו) – העיסות אינן מצטרפות לשיעור הפרשת חלה (שכו, א).
2) העיסות צריכות להיות סמוכות זו לזו, באחת משתי הדרכים (שכה,א):
א. כל העיסות תהיינה מונחות בתוך כלי אחד, ובכלל זה עיטוף כולן במגבת או שקית 2 (אם העיסות מונחות בכלי וישנה עיסה שיוצאת כולה מחלל הכלי, יש לכסותה בניילון או מגבת), ולכתחילה יש להקפיד שהעיסות יגעו זו בזו (נקה"כ שכו, בסופו).
ב. העיסות תהיינה מחוברות אחת לשנייה עד כדי שאם יתפרדו, אזי עיסה אחת תתלוש עמה בצק מהעיסה השנייה ("נשיכה"). במצב כזה אין צורך להכניסן לכלי אחד, ונדמה שדרך זו נוחה יותר.
3) שתי העיסות שייכות לאדם אחד, ולא תתבצע חלוקה לאנשים שונים עד לאחר שעת האפייה (שכו,ב). (לכן בעת אפיית מאפים המיועדים לחלוקה לאנשים שונים למשלוח מנות יש להפריש בברכה, כי יחולקו רק לאחר האפייה).
דרך ההפרשה
לאחר הברכה תולשים מהעיסה חתיכת בצק ואומרים "הרי זו חלה".
אם ההפרשה בברכה נהוג להפריש כזית (שש"כ מב, הערה מח), ואם בלא ברכה – כל שהוא.
מצווה לשרוף את החלה (הטמאה) שהורמה (מ"ב תק"ו סק"ל), אך לא בתוך התנור כדי שלא יפלט ממנה טעם ויאסור את התנור, אלא יש לעטוף אותה בנייר אלומיניום ולשרוף על אש הכיריים. אם יש קושי לשרוף, נוהגים להניחה בשתי שקיות ולשים בפח (ע"פ חזו"א דמאי טו, ס"ק א).
^ 1.. בשעת הדחק כשהדבר לא ניתן, יש לנהוג כאחת משתי האפשרויות הבאות:
א. לתת אותם כמתנה גמורה לגוי, ולשאול אותם ממנו (דרכ"ת קכ, קיב).
להפקיר את הכלי בפני שני אנשים שאינם בני ביתו, ולהתכוון שלא לזכות בו (הרב חיים כץ שליט"א).
^ 2.. לעתים נוצרת מציאות שכמה מאפים אשר כל אחד מהם הוכן בעיסה קטנה, נאספים כעת בבית לתוך שקית או תא הקפאה אחד, ויש לדון האם כעת יצטרפו ויתחייבו בחלה (מצוי בעת סידור מאפים שנותרו ממשלוחי המנות, או מקידושים וכדו'). יעויין בזה בשש"כ מב, הערה טל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
