ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
- ספריה
- קומי אורי
- ב - ט''ו בשבט
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
אנחנו צריכים לקבוע לגבינו אמות מידה של כפיית חשיבה והתייחסות לדברים. לגבינו התורה צריכה לקבוע, ולא שיקולים הומניים שהם לא מעולמה של תורה. הציבור הזה, שנאבק למען ארץ-ישראל, שהתנגד לעקירה - היתה לו השראה רוחנית מטעם איחוד הרבנים למען ארץ-ישראל, ברשותם של הגאונים הרב שפירא שליט"א והרב אליהו שליט"א, והדברים מבוססים על דבריו של הרמב"ן שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. זו גישתה של תורה על בסיס הלכתי, שעבירה היא לגרש יהודים, להחריב יישובים ולהסגיר את הארץ לידי מחבלים. מי שחושב אחרת צריך לנמק את דבריו ולא להעלות סברות כרס ומליצות - בנוסח דברים שנאמרים בוועידת מדריכים של בני-עקיבא - כגון "למען אחדות ארץ-ישראל", או "למען צבא ישראל". האם בגלל דברים אלה נעשה עבירה?! זו לא גישה של הלכה, זו גישה של חברה, של בני נוער הדנים על נושא כלשהו. בעניין זה כופים את ההלכה.
מכיוון שחלק גדול מן הציבור לא מודע לצורך לקבל את הסמכות ההלכתית של אנשי תורה, לא מבין את ההיררכיה של הרבנים וחושב שכל מי שיש לו זקן - דבריו כמו תורה מסיני, זה גורם לבלבול הזה. לצערנו הרב, אין מספיק יחס לגדולי תורה אמיתיים. גם בהלכה יש מצב שנחלקו, אפילו בדבר תורה, והכלל הוא שהולכים לפי הגדול בחכמה ובמניין. יש כללים, יש כללי פיסקה. איך ייתכן שימציאו נימוק כזה, שבגלל אחדות עם ישראל, או כל מיני מליצות, מותר לעבור על איסור - להוציא יהודי מביתו ולזרוק אותו כמו שזורקים בעל-חיים, ואף גרוע מזה? עד היום אנשים זרוקים - וכל זה, בגלל מה? בגלל האחדות?! איזו אחדות? בשביל מה עושים את הדבר הזה בכלל? זו חולשה בתוך הציבור שלנו.
צריכים לתגבר את הפן התורני, בייחוד בקרב בני-הנוער. אני חושב שהנוער בריא, בני תורה בדרך-כלל יודעים להעריך את זה, להבין את זה. בספר "קול התור" וכן בדברי הרב חרל"פ נאמר, שבעידנא דעיקבתא דמשיחא סטרא אחרא נושא בקרבו גם אנשים גדולים, כדי שהמונים ינהרו אחריהם. זה חלק מהמאבק הכללי נגד גילוי האמת. ומה היה לפני למעלה מ-10 שנים? האם לא היו רבנים שנתנו לגיטימציה לתמוך בהסכמי אוסלו, כי זה יביא את השלום? רבנים אמרו את זה. לכן, עד שאנו שואלים מה יש היום, נביט מה היה לפני 10 שנים. אצלנו זה דבר פשוט, שעל ארץ-ישראל צריך להילחם. אומר הרמב"ן, נצטווינו לכבוש בכל הדורות, ולכן כל מי שלומד תורה ופועל על-פי ההלכה יודע בפשטות, שלא שייך להכניס פה שיקול של פיקוח-נפש. מלחמה דוחה פיקוח-נפש. את זה כותב הרב זצ"ל ב"משפט כהן", וכותב ה"מנחת חינוך", למרות שכל כניסה למערכות המלחמה כרוכה בסיכון. יש רבנים שאמרו שצריך לוותר, והתוצאה היא שנהרגו יותר מאלף חיילים ואזרחים, אלפים נפצעו והמצב הביטחוני הולך ומידרדר. האם הם פקחו את העיניים? יש דברים שקשה להבין.
הכיבוש משחית (את איומי הגויים)
אני זוכר שביקרתי בעבר בישיבה תיכונית ובאולפנה, והתלמידים והתלמידות שאלו: אתה הרב אומר כך, רבנים אחרים אומרים אחרת, איך נדע באיזו דרך ישכון אור? זו שאלה כבדת משקל. השבתי להם: ראשית, אם רב אומר משהו, זכותכם וחובתכם לשאול על סמך מה הרב אומר את הדברים, שיביא מקורות. גם בעל דין שעניינו נדון בבית-דין ויש לו חשד שמשהו לא בסדר, זכותו לדרוש שינמקו לו. כך כתוב ברמב"ן, כך כתוב בשו"ע. גדולי ישראל במשך הדורות לא ידעו איך להתייחס לארץ-ישראל, זה לא דבר חדש שנוצר היום. הרמב"ן כותב "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה", והוא מסביר שנצטווינו בכיבוש, לכן אם יש לנו כוח אנחנו חייבים לכבוש, אנחנו חייבים להמשיך ולהחזיק באדמה למרות שהגויים מאיימים. זה ציווי של תורה. אם רב אחר אומר משהו אחר, בסדר. אם התלמיד יגיד שהוא לא בר הכי שיודע להכריע, אגיד לו להתייעץ עם הרבנים שלו. שאל אותי אחד התלמידים: ומה אם הרבנים שלי טועים? השבתי לו שאם הוא בטוח שהם טועים, שיעבור ללמוד במקום אחר, יש מספיק מוסדות תורה בארץ.
אנחנו מוכרחים לעשות אסיפות ולהסביר למה הדרך הזאת היא דרכה של תורה. אני מדבר על אלו שרוצים דרכה של תורה. אלו שלא רוצים דרכה של תורה אלא רק מה שברחוב, בא מת אי-אפשר להתחיל לדבר אתם מנקודה זו. צריך להתחיל לדבר על מציאות ה' ועל אחדותו ובכלל על כך שיש תורה שצריכים ללכת לפי ערכיה, ולא שכל אדם יחיה כרצונו. הרי אנחנו מדברים על ציבור שיש לו יסודות של אמונה, השאלה מהי הדרך הנכונה. לכן אפשר להסביר לו למה אנחנו אומרים כך ולמה הדרך האחרת מוטעית. אני חושב שכל אחד יכול להבין, גם אם לא בעמקות, אלא באופן כללי. הדבר דומה למה שהיה בזמנו של הרב קוק, שראה חשיבות גדולה בעלייה לארץ, ונימק את דבריו, והיו רבנים שאמרו שלא לעלות ארצה, מכל מיני נימוקים. הרב הסביר, וכתב על כך ספרים, שיש לנו מצווה לעלות לארץ ולהתיישב בה, והרמב"ן אומר שזו מצווה גם בתקופת הגלות. היו שהתנגדו לזה אז, וגם היום יש שמתנגדים לזה, אבל אתה לפחות אומר מהי האמת ועל סמך מה אתה אומר את הדברים. מי שלא רוצה לקבל את האמת - לא יעזור שום דבר. אבל מי שרוצה לקבל הסבר, צריך לומר לו שבעבור ארץ-ישראל יש חיוב מלחמה, יש מצווה ליישב את הארץ. הרי גם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות אמרו שאם ייתנו למחבלים משהו, זה ייתן להם רוח גבית, זה ייתן להם מוטיבציה להמשיך. ואנחנו רואים היום שזה בדיוק כך, שהרשעים מחבל קטיף מגבירים כל הזמן את ההתפרעויות שלהם, את הפגיעות, ואם לא תהיה תשובה הולמת לא ירחק היום שהם ישיגו מן הסתם תותחים שיורים לטווח יותר גדול ויכולים להגיע גם לאשדוד או לבאר-שבע, חלילה. ודאי שיש לחשוש לזה. צריכים להסביר להם גם את הנקודה הזאת, למרות שענייננו הוא לא הצד הביטחוני, אבל זה גם בטחוני. חז"ל אומרים שנכרים שבאו בשבת, על עסקי תבן וקש יוצאים עליהם בשבת, והרי לכאורה אין זה פיקוח נפש. אלא הם יודעים שאם היום אתה נותן להם לגנוב את המתבן, מחר הוא יבוא על נפש.
הלכות כרס
היו כל מיני דעות בתוך עולם התורה של רבנים חשובים, שדיברו על הצורך למלא פקודה, בגלל חששות שונים. על סמך מה? מהו הבסיס ההלכתי שמתיר לאדם לעבור עבירה בעקבות כל מיני שיקולים? הרי בתורה יש לנו כלל שאין מצות "עשה" דוחה "לא תעשה", אלא אם זה עומד בקריטריונים מסוימים שקבעו חז"ל, שבהם מותר לך לעשות עבירה לצורך מטרה נעלה. יש כלל שאומר "עשה דוחה לא תעשה". אבל חז"ל קבעו קריטריונים, זה לא פועל כך בכל מקום.
ומה אם יבוא רב ויגיד שכדי להפיג את המתיחות אנחנו צריכים להתקפל מן המדינה ולהגר לאוגנדה? יש לנו סכנה מאיראן, ושום דבר לא יספק את כוונתם של האיראנים אלא אם כן אנחנו נלך מכאן. הרי הם הציעו שנלך לאוסטריה, לצרפת. אומנם אנחנו נמצאים במצב של איום מתמיד מסכנת המחבלים. כל יום יש 40-50 התראות על פיגועים, ואנחנו צריכים להתגונן. גם איראן מאיימת עלינו, אבל בגלל זה נתאבד? מותר לנו לעבור עבירה בגלל החשש הזה? איפה נשמע דבר כזה? האם אותו רב מודה שלהגלות יהודים ולהחריב את ביתם ולהסגיר את השטח לידי אויב זו עבירה, או שהוא חושב שאין זו עבירה? אם הוא לא חושב שזו עבירה, יש בינינו מחלוקת, כשם שאחד יגיד שעכשיו יום ואחר יגיד שעכשיו לילה.
הלכה היא כמו הרמב"ן, וגם מה שהרמב"ם לא מונה כמצווה עדיין לא אומר שהוא חולק. אם זו הלכה מדרבנן, כמו שהאחרונים רוצים לומר, אז מדובר בכך שזה דרבנן לגמרי. ובענייני דאורייתא לא צריכים לחשוש לאלה שסוברים שזה מדאורייתא גם לשיטתו. העובדה שהרמב"ם לא מונה היא בגלל סיבה אחרת, לא מפני שהוא לא סובר כך. גם לפני 10 שנים בהסכמי אוסלו הם טעו בהערכת המצב ונתנו להם אוטונומיה. האם הם השיגו את מבוקשם? אולי יש אנשים שאומרים שהגיע השלום, יכול להיות. אבל מה הערובה לכך שאם נחזיר להם מקומות נוספים יהיה שלום? אין לכך שום הוכחות בשטח. להיפך, ככל שמחזירים, תיאבונם של המחבלים הולך וגובר. אז להמציא המצאות מהכרס, על סמך דברים באוויר, זה סתם. עד כמה נתקפל? מלבד זה, יש על זה חיוב מלחמה. הרמב"ן אומר שנצטווינו בכיבוש ובמלחמה, בכניסה לסיכון. איך אנחנו יכולים סתם על סברות כרס לבנות הלכות? מאיפה לקחו דבר כזה? אין דבר כזה בהלכה.
בעניין מי שהקשיב לרבניו ופינה בפועל, אני חושב שיש להתייחס אליו בתור שוגג, לא מזיד. שאלו אותי איך להתייחס לחיילים המפנים, והשבתי שאני חושב שרובם לא מזידים אך גם לא אנוסים, שהרי הם ידעו שיש רבנים שאומרים שיש לסרב פקודה, אם כך מדוע לא חששו לאותן דעות? אלא שהם ישיבו על כך שהם סמכו על רבנים. לכן הם בגדר שוגגים. פשיעה היא מהממשלה, מהכנסת וממערכת המשפט, שנתנו לגיטימציה חוקית לדברים האלה. הם לא קיבלו הוראה ממישהו, הם יזמו אותה, ולכן הם פושעים. אם בית הדין או סנהדרין היו מורים הוראה כזאת, זה כלל ישראל. אבל כל מי שקורא אפילו קצת עיתון ויש לו קצת אינטליגנציה יודע שלא מדובר בדבר שמוסכם על כולם, ולא רק אנשים שומרי תורה ומצוות, גם אנשים חילוניים יגידו שזה נגד הציונות, נגד המוסר, נגד ההומניזם. הרבה אנשים אמרו את זה, האם אלו שביצעו את הפקודה לא ידעו שיש כאן בעיה?! זה לא כמו הוראה בבית-דין, שאז הוא אנוס. במקרה הזה הוא ידע שזה דבר שנתון בוויכוח בין אנשים, והוא היה צריך לדעת שיש רבנים גדולים כמו הרב שפירא, כמו הרב אליהו ואיחוד הרבנים שאמרו שאסור לעשות דבר כזה. האם הרבנים של אותו אדם שהתעלם מהקריאה הזאת יותר גדולים מאלה? לפחות מינימום אינטליגנציה הייתה צריכה להיות לו לאותו אדם. אני לא אומר שהוא מזיד, אבל הוא שוגג.
גם אם מציעים לבחורה בשידוך בחור שפינה, מוגזם לפסול את הבחור, אבל לפחות שיכיר בעובדה שהוא עשה טעות. אם הבחורה חושבת שהוא אכן עשה טעות ואילו הוא אינו מכיר בטעותו, הרי השידוך לא יעלה כל כך יפה. אם הוא יכיר באמת שזאת היתה טעות, נראה שאין מניעה בשידוך.
--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.
הרה"ג דוב ליאור
לשעבר אב"ד ורב הישוב קרית - ארבע.
נשיא ישיבת "בית אורות"

חידושים בגניקולוגיה והלכה תשע"ב הגדרת פיקוח נפש ברפואת נשים
מתוך הקלטת השידור החי, כנס מכון פוע"ה תשע"ב
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.









