ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
"איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה... לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל, ג).
"איש כי ידור נדר לה'"... אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן, שכל הפורץ בהם, סופו למעול בשבועות. והמועל בשבועות, כופר בו בהקדוש ברוך הוא ואין לו מחילה בעולם, שנאמר (שמות כ, ו), "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא" (תנחומא ל, א).
מה כל כך חמור בנדרים ושבועות יותר מדבר שקר רגיל? מה יש בשבועות שעושה אותן חמורות מנדרים, ומדוע המועל בהן כופר בהקדוש ברוך הוא?
"וידבר משה אל ראשי המטות", "איש כי ידור נדר לה'", הדא הוא דכתיב (ירמיה ד, ב), "ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה", אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי, אפילו באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי, אלא אם כן יהיה בך כל המדות האלו, (דברים י, כ) "את ה' אלהיך תירא", שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים, אברהם איוב ויוסף, אברהם דכתיב, (בראשית כב, יב) "כי ידעתי כי ירא אלהים אתה", איוב דכתיב, (איוב א, א) "איש תם וישר וירא אלהים", יוסף דכתיב, (בראשית מב, יח) "את האלהים אני ירא", הוי "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד", אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצות ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר "ואותו תעבוד ובו תדבק", וכי יכול אדם לידבק בשכינה, והלא כבר נאמר, (שם ד, כד) "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא", אלא לומר לך, כל המשיא בתו לתלמיד שקורא ושונה, ועושה פרקמטיא, ומהנהו מנכסיו, זהו שנאמר עליו "ובו תדבק", אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע, ואם לאו, אין אתה רשאי להשבע. מעשה בינאי המלך שהיו לו ב' אלפים עיירות, וכולם נחרבו על שבועת אמת, כיצד, אומר אדם לחבירו בשבועה, שאני הולך ואוכל כך וכך במקום פלוני, ואשתה כך וכך במקום פלוני, והיו הולכין ומקיימין שבועתן, ונחרבו, מה הנשבע באמת כך, הנשבע על השקר על אחת כמה וכמה (במדבר רבה כב, א).
בפסוק כתוב שאדם שנדר או נשבע לא יחל דברו אלא ככל היוצא מפיו יעשה, משמע שמותר לנדור ולהשבע על אמת, אלא שחובה לקיים אותם, אם כן מדוע כתוב במדרש שאסור להשבע אפילו באמת? ואם אכן מדובר בדבר חמור כל כך שבגללו נחרבו אלפיים עיירות של ינאי המלך, מדוע זה מותר לאדם ירא אלוקים שמשיא את בתו לתלמיד חכם ומהנהו מנכסיו?
מה הפרש בין נדרים לשבועות? בנדרים - כנודר בחיי המלך. בשבועות - כנשבע במלך עצמו. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: חי ה' וחי נפשך (ילקוט שמעוני תשפה).
כל נדר הוא לה' וכל שבועה היא בה' (ראה רמב"ן במדבר ל, ג).
כדי להבין עניין זה יש צורך להבין מה זה נדר ומה זו שבועה. אדם שאומר שיעשה דבר או שהוא מתחייב בלי נדר ובלי שבועה, גם אז הוא חייב לעמוד בדיבורו, כי הרי נצטווה בתורה "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז), ומי שלא עומד בדיבורו, עליו אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "מי שפרע מאנשי דור המבול, ומאנשי דור הפלגה, ומאנשי סדום ועמורה, וממצרים בים, הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו" (בבא מציעא מח. ובשו"ע חו"מ רד, ד). אם כך מה יש בנדר ובשבועה?
השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו, והמארה והקללה בבית כל אוהביו, מפני שהשם יתברך אל אמת, וכל אשר אתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמתיים כמו שהוא אל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד. אבל כל מי שמעשיו בהפך מדותיו הטובות והם בעלי השקר שהם בהפך מדותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא הפך מדותיו, והפך מדת הברכה שהיא בו היא המארה והקללה, והפך השמחה והשלום והתענוג שהם אתו, הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה (איוב כ, כט) "חלק אדם רשע מאלהים" (ספר החינוך מצוה עד).
אמר רבי חנינא חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת - אמצעית לאותיות וראשון ואחרון, על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא (שבת נה. ורש"י).
נדר הוא נתינת חיזוק לדבריו והתחייבות נוספת לה' שיעמוד בדיבורו, הפועל היוצא מכך הוא שכאשר אדם נודר הוא בעצם מתכחש לעובדה שצריך לעמוד בדיבורו אף בלי נדר, וכאשר הוא נשבע, הרי הוא נשבע בה' עצמו ולא רק לה', וזו דרגת נתינת חיזוק והתחייבות גדולה עוד יותר לכך שיעמוד בדיבורו, כי השם יתברך אל אמת, ואם אדם נשבע באל אמת, ומעיז לא לקיים את שבועתו הרי אין לך כפירה גדולה מזו, בהתכחשותו לשבועתו הוא מצהיר שאיננו מאמין בה', ולכן אינו מקיים את ההתחייבות שנתן בשם ה'. וגם במקרה שאדם מקיים את שבועותו, יש בעצם השבועה דבר שלילי שהרי העובדה שהוא זקוק להתחייבות עוצמתית שכזאת כדי לעמוד בדיבורו מראה על חולשת מידת האמת שבו, שבלעדי השבועה היה משקר או מתחייב ולא עומד בדיבורו.
אם כך, נשארנו עם השאלה, מדוע זה שונה אצל אדם ירא אלוקים הדבוק בשכינה, מדוע הוא רשאי להשבע, הרי שבועה מראה על חולשה במידת האמת?
כאשר אדם מגיע למדרגה הגבוהה של "יראי אלהים אנשי אמת" (שמות יח, כא), מי הם יראי אלהים? אנשי אמת! ובנוסף הוא דבוק בה', בכך שנותן את הדברים הקרובים ביותר ללבו לתלמיד חכם כדי שישב ויעסוק בתורת ה', הוא משיא לו את בתו, ונותן לו מממונו כדי שיהנה מהם ויהיה פנוי לעבודת ה', הרי הוא דבוק באל אמת, ובוודאי שהוא תמיד עומד בדיבורו, גם אם זה בלי נדר ובלי שבועה, יוצא אם כך שכאשר הוא נשבע הוא מעביר מסר אחר לחלוטין, שבועתו בה' היא הצהרה, שהעובדה שהוא איש אמת ותמיד עומד בדיבורו אינה רק משום שהוא אדם ישר, וכך נכון לנהוג על פי השכל האנושי, אלא שגם מידה זו של אמת הטבועה בו, היא ביטוי נוסף של דבקות בה'. הרי ששבועתו איננה חולשה אלא תוספת עוצמה.
נמצאנו למדים שיכולים שני אנשים לעשות את אותו מעשה בדיוק, אצל אחד הדבר אסור, משום שאצלו המעשה מבטא חולשה במידת האמת, וריחוק מהקדוש ברוך הוא, ואילו אצל השני הדבר מותר ורצוי, משום שאצלו המעשה מבטא עוצמה במידת האמת ותוספת דבקות בהקדוש ברוך הוא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
