ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
הרב הקדוש רבי בונם מפשיסחא זיע"א פירש:
"כי תצא למלחמה על אויביך", שבזמנינו פשוטו של מקרא הוא על מלחמת היצר. ומכיוון שאנו קרובים יותר אל פשט הכתוב, יכולים אנו לקבל יותר הארה מפשוטו של מקרא.
בעל ספר 'הלקח והלבוב' מקשה על לשון התורה 'ושבית שביו' ושואל; איזה שבי יש לשבות מן היצר הרע. ועוד צריך לבאר, שנשמע מהמילה 'שביו' שנוטלים את השבי שכבר היה שבוי קודם לכן בידי האוייב.
והוא עונה על פי דברי 'השפת אמת' זיע"א: "בהמשך הפרשה נאמר "לא תראה את שור אחיך וגו' השב תשיבם וגו' והיה עמך עד דרש אחיך אותו".
כי באמת לכל אדם ניתן כוחות רבים מן השמים, כוחות הנפש ואיברי הגוף, כדי שישתמש בהם לעשות רצון ה', לקיים מצוותיו וללמוד תורתו.
אמנם, בעת שאדם משתמש בכוחות אלו למלאות תאוות הגוף או לעבור על רצונו יתברך שמו, הרי נאבדים כוחות אלו ממנו ונוטלם הסטרא אחרא, ואחר כן נצרך עבודה רבה להחזירם לרשותו."
אומרת הגמרא (ביצה טז.) "אמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר 'שבת וינפש', כיון ששבת ווי אבדה נפש".
וידועה קושיית הבעל שם טוב זיע"א שהרי הפסוק מדבר על כניסת השבת, וחז"ל דרשו "ווי אבדה נפש" על יציאת השבת, ומן הנכון שדרשת הגמרא הייתה אמורה להיאמר על צאת השבת.
מחדש השפת אמת על פי דרך הבעל שם טוב, שכאשר באה שבת קודש, האדם מרגיש מה שאיבד במשך השבוע, ומתעוררת אצלו התשוקה לדרוש אחר אבדותיו הרוחניות.
רוצה לומר, כל ימות השבוע האדם טרוד בענייני ועסקי העולם הזה, השכחה גוברת עליו ואינו זוכר לדרוש את האבידה. היינו, שרצונותיו הם לדברים גשמיים, לדברים שאינם כפי רצון הבורא.
אך בעת בוא יום השבת שהוא 'יומא דנשמתין', מתגברת אצל האדם הידיעה, ונזכר במה שאיבד ואומר 'ווי אבדה נפש', ועל ידי הדרישה והחיפוש, יכול להשיב את האבידה.
זה שאמר הכתוב 'ושבית שביו', אלו כוחות הנפש שנאבדו ונשבו בידי היצר הרע בימות השבוע בזמני חולשת האדם. ומזמנים אלו יונק הסטרא אחרא מהחיות שנאבדה מאיש הישראלי.
אבל כשהאדם מקיים "כי תצא למלחמה", ויוצא למלחמה נגד היצר הרע, זוכה להשיב ולהחזיר אליו כוחות אלו, ומתקיים בו "ושביו שביו"- שחוזר ושובה בחזרה את מה שלקח ממנו היצר הרע בשבי.
כתוב במשלי (ה, י) "פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי". היינו, שעל ידי שעושים חטאים, באים הזרים שהם כוחות החיצונים, ונוטלים הכוחות של האדם ונעשים שבעים מזה.
והעצה לאדם שנפל ברשת הזו - "יהיו לך ל'בדך ו'אין ל'זרים 'אתך"(שם, יז). ומובא מצדיקים שהוא ראשי תיבות אלול, שעל ידי חזרה בתשובה שלימה ועשיית מעשים טובים, זוכה שיהיו הכוחות שלו רק לו לבדו, ויצאו מידי הסטרא אחרא. ושוב לא יהיה ל'זרים' שהם כוחות הטומאה שליטה עליהם.
יש פעמים שאותם כוחות שאדם איבד בשעת החטא הגיעו לידי היצר הרע ושבויים בידו, ובזמן שהאדם חוזר בתשובה ומבקש כוחותיו שנשבו בשבי, הוא יכול להחזיר לעצמו את אלו הכוחות לרשותו ולחלקו.
עוד כתב השפת אמת, אלול ראשי תיבות של הפסוק (ישעיה מח, יא) "ו'כבודי ל'אחר ל'א א'תן". ופירש, כי בימי אלול נפתחים שערי רחמים לשוב אל ה', והרמז המפורסם לכך הוא, אלול ראשי תיבות א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י.
ומכיוון שכן, הרי אין באפשרות כוחות הרע להסתיר פני ה', כי "וכבודי לאחר לא אתן". שבחודש אלול יש ביכולת האדם לקחת ולהשיב לרשותו את כוחות החיים שנאבדו ממנו שלא יהיו ביד ה'אחר'. וזו כוונת הכתוב 'ושבית שביו'- אלו כוחות הנפש שאבדו ונשבו אצל היצר.
נמצא, חודש אלול הוא זמן המיוחד להכרזה והתעוררות לחפש את כל האבדות שאבדו לנו במשך השנה ולהשיבם אלינו.
הכרזה זו נעשית על ידי שתוקעים בשופר כל יום בחודש אלול כדי לעורר את הרצון. שהרי הקב"ה ודאי מקיים מצוות השבת אבדה, כדברי חז"ל "בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת בכל יום", להזכיר לאדם לחפש את האבדה.
וזהו מעלתם וסגולתם של ימי אלול הקדושים שטמון בהם כוח לעורר את האדם מתרדמתו, שידרוש ויבקש אחר אבדותיו שנאבדו כל השנה ולזכות ל'עד דרש אחיך אותו'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
