ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- האזינו
משה רבנו עומד לפני מותו ואומר דברי תוכחה לעם ישראל על מנת שישמרו את התורה והמצוות מכל משמר. הוא מזכיר להם עוונות ראשונים בדרך רמז, מצווה אותם על האמונה, על מצוות התורה, הוא מפרט באזניהם את כל הברכות והדברים הטובים להם יזכו אם ילכו בדרך ה', ומאריך בקללות האיומות שיתממשו אם חלילה לא ילכו בדרך ה'. אחר כך חוזר שוב על הדברים בפרשת ניצבים, בדברי נבואה שימחישו להם את הדברים היטב, ויתנו להם את הכח לעמוד בנסיונות. "האזינו השמים" – שאני מתרה בהם בישראל (דברים לב, א. ורש"י), וכי לא היה די בכל דברי התוכחה בכל האופנים שעם ישראל שמע עד כה? מדוע חוזר משה שוב על דברי התוכחה, והפעם בדברי שירה? מה יש בשירה שאין בכל מה ששמעו עד כה?
וידבר משה את כל דברי השירה הזאת באזני העם - מלמד שהיה משקעם באזניהם, פירוש שהכניס הדברים באזניהם שיהיו על לבם (ספרי. ילקוט שמעוני תתקמז עם פירוש זית רענן לבעל ה"מגן אברהם" אות לב).
מדברי המדרש נראה שמשה רבנו הזדקק לדברי שירה על מנת לשקעם באזניהם כדי שיכנסו ללבם. יכול אדם לשמוע את כל דברי התוכחה בעולם, אבל זה נכנס עד למקום מסויים, ושם נחסם... יצרו הרע של האדם מתגבר על דברי התוכחה על מנת ללכת בשרירות לבו. משה רבנו נזקק לכל האמצעים על מנת להחדיר את דברי התוכחה לנפשם של בני ישראל, שירה איננה עוד סגנון של דברי תוכחה, שירה היא שפה שחודרת עמוק יותר, היא נכנסת למעמקי הנפש, ואם קונה שם שביתה, יש לאדם כחות נפש ותעצומות נפש גדולות יותר לעמוד מול יצרו הרע כדי ללכת בדרך ה', למרות כל הקשיים, למרות כל הנסיונות.
" ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים לא, יט). וטעם השירה הזאת, השירה אשר אגיד לך עתה, והיא האזינו. ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה (רמב"ן). דברים הנכתבים בצורה נעימה, ונאמרים תמיד בשירה ובזמרה, חודרים עמוק יותר במעמקי הנפש, ומשפיעים יותר מכל דבר אחר. אם נתבונן בפיוטים של תפילות הימים הנוראים, אלו מהם משאירים עלינו רושם עז יותר, ניווכח שאלו הפיוטים שנכתבו בדרך שירה, ונאמרים תמיד בשירה ובזמרה. "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא). כדי שהתורה לא תשכח מפי זרעו, לא די בדברי תוכחה ובדברי נבואה, אלא יש צורך בדברי שירה הנאמרים תמיד בשירה ובזמרה.
אולי אפשר לומר בדרך צחות "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים לב, א), כאשר מדברים אל השמים, אלא הנפש הרוחנית, בשפה אותה היא מבינה, בשירה, בנעימות, ובזמרה, הרי היא מאזינה, וכתוצאה מכך גם הארץ, החלקים החומריים יותר שבאדם, תשמע אמרי פי.
נאמר בתורה: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" (דברים ל"א, י"ט). שואל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, ויש להבין, למה התורה הקדושה נקראת 'שירה'?
וביאר בשם מורו וחמיו, מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל, שאם למשל יזדמן לעיר מומחה גדול בעל שם עולמי, ויתפרסם שעומד להעביר הרצאה בפילוסופיה או ברפואה וכדומה, הלא מובן הדבר, שרק בני אדם שיש להם יד בחכמות הללו, הם אלו שיבואו לשמוע את דבריו, אבל המון העם שאינם בקיאים באותה חכמה, אין להם שום עניין באותן הרצאות, אפילו יהיה המרצה גאון עצום.
אבל לא כך יהיה אם יבוא לעיר נגן גאוני או חזן מוכשר בעל שם עולמי, שאז בודאי שיבואו הכל לשמוע את הניגונים ואת השירה העריבה. גם אלו היודעים בעצמם שלא יגיעו לעומק חכמת הנגינה והשירה, בכל זאת, כל אחד לפי מדת הבנתו ישיג סיפוק בנפשו, עונג ונחת, מהשירה והזמרה של המנגן או החזן.
כעת נבין מדוע התורה מכונה בפסוק 'שירה'; כי תכלית מצוות כתיבת התורה היא "ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם"; אם אתה מעוניין למסור את התורה לבני ישראל, "שימה בפיהם", עליך לדאוג שיקלטו את דברי התורה הזאת. וכאשר נמסור את התורה במתיקות, כפרשה של 'שירה', באופן שירגישו הלומדים במוחש כי "פקודי ה' ישרים משמחי לב... נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש"!
" כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל" - כתבו את התורה שתהא כשירה, שכל אחד ירגיש בה טעם ועונג!
(ופריו מתוק)
מְשׁוֹרֵר הַתְּשׁוּבָה,
הַנוֹלַדְתָּ כְּבָר?
וְאִם בַּשְׁחָקִים עוֹדֶנָּהּ
צְרוּרָה שָׁמָה נִשְׁמָתְךָ
בִּצְרוֹר הַחַיִּים,
מְהֵרָה רֵדָה,
וְעוֹרֵר כִּנּוֹרְךָ.
יִשְׁמְעוּ כָּל דַּכְּאֵי לֵב,
יַאֲזִינוּ כָּל עֲרֵלֵי רוּחַ,
לְהֶמְיַת נְבָלֶיךָ
וְשָׁבוּ וְחָיוּ
(הראי"ה קוק זצ"ל)
תגובות למאמר האזינו - שובה – כחה של שירה
ודאי טוב הוא לקרוא בנעימה
מורי ורבי הגרש"ח דומב שליט"א הפנה אותי לדברי הגמרא ופירוש המהרש"א במסכת מגילה בעניין לימוד התורה מתוך נעימה וזמרה:
אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו' מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא (יחזקאל כ, כה) משפטים לא יחיו בהם קרית ביה (מגילה לב.)
משום דלא ידע לבסומי כו' לא יחיה קרית ליה כו'. אבל מרישא דקרא לא טובים לא קשה לי' דודאי טוב הוא לקרוא בנעימה כו' מיהו בעונש לא יחיה אין סברא (מהרש"א).
התורה היא שירת החיים של האדם מישראל
מורי ורבי הגרש"ח דומב שליט"א סיפר לי ששמע מפי הרב מפוניבז' רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל את המובא גם באריכות בספר זכרון שמואל לרבי שמואל רוזובסקי זצ"ל בזה הלשון: דבר נוסף בשמו של הרב זצ"ל אומר בפניכם. אמרו בגמ' (מגילה ג:) ואמר רב שמואל בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי, והיינו על פי מה שאמר שם לעיל (ג.), והכתיב (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו, וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי וגו'. אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי. וברש"י ועכשיו שהוא לילה היה לכם לעסוק בתורה שהרי אינכם נלחמים בלילה. ובתוס' כתב דהשאלה דעל איזה מהן באת מרומז בפסוק, דכתיב ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. דכך היא הכונה בשביל תלמוד תורה באת דכתיב תורה צוה לנו, אם לצרינו או בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו, ועל זה באה תשובת המלאך עתה באתי. והביאו בתוס' מפירוש ריב"ן על תלמוד תורה באתי דכתיב ביה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. ואמר הרב זצ"ל דהביאו הוא דיש שתי בחינות בתורה, האחת תורה צוה לנו משה. והשניה, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. וענין הבחינה השניה הוא שהתורה היא שירת החיים של האדם מישראל, ההרגשים העמוקים ביותר של האדם באים לידי ביטוי בעסק התורה, והאדם צריך לבטא בתורה את כל לבו וכל נשמתו, התורה נוגעת במיתרים ובנימים העדינים ביותר של נפש האדם. זוהי בחינת השירה שיש בתורה, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. וזוהי הכונה בתשובת המלאך עתה באתי, על תלמוד תורה באתי דכתיב בה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, כלומר, אמנם מצד הבחינה של תורה צוה לנו מצד עצם מצות תלמוד תורה כשלעצמה, אפשר היה להם לישראל לפטור עצמם משום שהיו עסוקים במלחמה כל היום, והתביעה לא היתה כל כך גדולה, ולא היה בא המלאך וחרבו שלופה בידו להוכיחם על כך. אבל מבחינת השירה שיש בתורה אין שום הגבלות ואין שום פטורים, כי שירת התורה ממלאת את כל כולו של האדם. וכשיש שעה פנויה כל שהיא האדם צריך לעסוק בתורה. והמצבים הקשים ביותר אינם פוטרים מעסק התורה. וזהו: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. והוא מה שאז"ל שם: מיד (יהושע ח, ט) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה. והיינו לא אך לימוד גרידא אלא לינה בעומקה של הלכה, כי השירה של תורה באה לידי ביטוי דוקא בעומקה של הלכה. כאשר האדם משקיע את כל כולו, כל לבו נפשו ונשמתו בעסק התורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
