ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" (בראשית כה, כא).
אמר רבי יצחק, יצחק אבינו עקור היה, שנאמר (בראשית כה, כא) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר, אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו, אי הכי, ויעתר לו, ויעתר להם מיבעי ליה, לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, אמר רבי יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים (יבמות סד.).
רש"י על התורה מפרש את הפסוק על פי דברי הגמרא ביתר ביאור: לנכח אשתו - זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת. ויעתר לו - לו ולא לה שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, לפיכך לו ולא לה.
הרב דסלר (מכתב מאליהו ח"ב עמ' 205) מביא את תמיהתו של האַלְטֶער (הסבא) מקלם רבי שמחה זיסל זיו, על דברי חז"ל, שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, וגדולה זכותו מזכותה, הלא אדרבה, גדולה יותר זכות בן הרשע, שלא למד ממעשי אביו, ולא הלך בדרכיו אלא בדרכי ה'? ובאמת שזו תמיהה גדולה למתבונן, וכי איך אפשר להשוות את דרגתו וזכויותיו של יצחק שנולד וגדל בביתו של אברהם אבינו הצדיק, קיבל הכל על מגש של כסף, אמונה, אהבת חסד, רוחניות, עבודת השם, הדרכה צמודה, בלי נסיונות קשים מדי, לדרגתה וזכויותיה של רבקה שנולדה בביתו של בתואל ולבן הרשעים, היא היתה צריכה להתגבר על החינוך הקלוקל בביתה, להגיע בעצמה לאמונה בה', בכחות עצמה זכתה והגיעה לדרגה גבוהה מאוד באהבת חסד, היא התנתקה מבית אמה בעודה רכה לימים בכדי להנשא ליצחק ולהיות בחברת צדיקים?
האַלְטֶער מקלם מיישב תמיהה זו, ומבאר שגדלותו של יצחק היתה בזה, שאף על פי שהיה בן אברהם, לא הסתפק במה שהתחנך אצל אביו בלבד, שזה יכול להיות חיצוניות והרגל בלבד, אלא עמל לעשות הכל לשלו – לקנין פנימי ועצמי שלו, ובנה בנין גדול של גילוי הגבורה בבריאה, בנין חדש בכח עצמו לבד, וכל מה שזכה – משלו זכה, עבודה זו גדולה וקשה היא מאוד, ובזה גדולה מדרגת צדיק בן צדיק מזו של צדיק בן רשע, אשר לא הוצרך להתעלות מחינוך והרגל חיצוני כדי להפכו לפנימיות ועצמיות שלו. צדיק בן רשע עובד את ה' בשמחה, בהתלהבות מתוך התחדשות שבאה לו באופן טבעי מכך שהוא גילה את האור, וסלל את הדרך לאמת בעצמו, אין לו את הנסיון הקשה של עבודת ה' באופן טכני כ"מצות אנשים מלומדה" (ישעיהו כט, יג), לעומת זאת הצדיק בן צדיק עומד מול הנסיון הקשה שכל עבודת ה' שלו עשויה להיות עניין טכני, ללא התלהבות, ללא התחדשות, מכח ההרגל, כי כך היה בבית אבא הצדיק, אבל אם הצדיק בן צדיק מצליח להתעלות על כח ההרגל, ומצליח לעבוד את ה' כצדיק בן רשע, באותה שמחה, ובאותה התלהבות ראשונית כאדם שזה עתה גילה את האמת וסלל את דרכו בעצמו, הרי שבזה הוא מתעלה לדרגה גבוהה שהצדיק בן רשע אינו יכול להגיע אליו, פשוט כי אינו עומד בנסיון זה. יצחק בן הצדיק הצליח להתעלות ולהגיע לאותה דרגה של שמחה, התלהבות והתרגשות בעבודת ה' כמו זו של רבקה בת הרשע, ולכן "ויעתר לו - לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, לפיכך לו ולא לה".
חשבתי ליישב את תמיהת האַלְטֶער מקלם באופן אחר, אם נתבונן בדברי חז"ל נראה שהם לא אמרו שאין דומה זכויות צדיק בן צדיק לזכויות של צדיק בן רשע, אלא אמרו שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, חז"ל מספרים לנו ששניהם היו עקורים מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים, יש משהו מיוחד בתפילתן של צדיקים, הם יודעים איך להתפלל, על מי להתפלל, על מה לכוון, הם מתפללים מעומק הלב, הקדוש ברוך הוא ליבא בעי (סנהדרין קו:), ה' רוצה את הלב, הכוונה, הרגש, האהבה. אז מה באמת ההבדל בין תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, שהקדוש ברוך הוא מבכר את תפילתו של הצדיק בן צדיק, ונעתר דווקא לו? לצדיק בן צדיק יש מעלה מיוחדת שאין לצדיק בן רשע, וזו המסורת, הוא ראה את הוריו מתפללים, הוא לומד מהם איך להתפלל, הוא לומד ממעשיהם וגם... מטעויותיהם, לעומת זאת צדיק בן רשע, ראה הורים עובדי עבודה זרה, הוא מעולם לא ראה איך מתפללים לה', הוא זקוק להתחיל מבראשית, הוא מתחיל מהתחלה, וזקוק ללמוד איך מתפללים. "ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך" (בראשית טז, ה) - כשהתפללת להקדוש ברוך הוא: "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי", לא התפללת אלא עליך; והיה לך להתפלל על שנינו, והייתי אני נפקדת עמך (רש"י). יצחק לומד ממה שקרה אצל אביו ואמו, ומבין שאם הוא רוצה להפקד בבנים מאשתו רבקה, אסור לו להתפלל על עצמו בלבד, אלא עליו להתפלל על שניהם, ובראש ובראשונה על רבקה, "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר, אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו", יצחק מבין ששניהם עקורים ושניהם זקוקים לתפילה, זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת, אבל ההבדל היה שרבקה התפללה בעיקר על עצמה, ויצחק התפלל בראש ובראשונה על רבקה, "לנוכח אשתו", אשתו היתה נוכחת בתפילתו, ורק בנוסף התפלל גם על עצמו. כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה (בבא קמא צב.). זו היתה יחודיותו של תפילת צדיק בן צדיק, שלמד ממה שקרה אצל אביו ואמו, שעליו להתפלל "לנוכח אשתו" על שניהם גם יחד, ולכן זכה ש"ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו", ה' לא נעתר לו לרפא אותו מעקרותו ולפקוד אותו בפרי בטן משִׁפְחָה, אלא נעתר לו, והוא זכה לפרי בטן מרבקה אשתו.
יהי רצון שנזכה גם אנו לעבוד את ה' מתוך שמחה, התלהבות והתחדשות, ולהתפלל את תפילת הצדיקים שתיעתר על ידי ה', שימטיר עלינו ברוב טובו וחסדו את כל הברכות וכל הישועות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
