ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- צדקה והלואה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
הרב חנוך בן רבקה
ישנה שאלה מעשית מאוד שמטרידה זוגות רבים: האם חובה להפריש מעשר כספים ממתנות שמקבלים לאירוע כמו חתונה או בר מצווה? הגם שיש רבים שנותנים כסף מזומן לחתונה או לאירוע, יש עדיין רבים שנותנים שווה כסף, ולפעמים שווה הכסף הוא רב מאוד: דוד שקונה מוצרי חשמל, סבים וסבתות והורים שיש לאל ידם לקנות לזוג הצעיר דירה ב"ה, האם החתן והכלה חייבים להפריש מעשר מהשווי הכלכלי שלהם?
מקובל בין רבנים להשיב שאם הזוג קיבל כסף עליו להפריש מעשרות, ואם הוא קיבל שווה כסף אין חובת מעשר כספים. כך מורים ובאים הרבנים הגאונים הרב אליעזר מלמד, וכן הרב שלמה אישון ממכון כת"ר וכן הכריע הרב שמואל אליהו בשם אביו, ואף הוסיף סברא בזה שהכסף מן הסתם מעושר על ידי ההורים שנתנוהו ואינו צריך להפריש פעמיים. וכן כתב בשבט הלוי (יו"ד חלק ה' סימן קל"ג אות ז') שלא שמענו מעולם שייתנו מעשר מנדל"ן. וכן מקובל בשם החזון איש שאין להפריש מעשר מדירה וכדומה.
אני מבקש להציג גישה שונה, שאותה שמעתי כמה פעמים ממו"ר הגר"א נבנצל שליט"א, וכן סבור הגרש"ז אויערבך זצ"ל. ויתבררו הדברים ותגדל התורה. וזה החילי בקצירת האומר.
חובה או מנהג
אין חולק כי חובת נתינת צדקה תלויה במצבם של העניים. מעיקר הדין, אם פונה עני לאדם שיש ביכולתו למלא את כל צרכיו, עליו לתת לו כל צורכו, כלשון התורה "די מחסורו אשר יחסר לו". אם קשה לו למלא את כל צורכי העני עליו לתת לו חומש מנכסיו, וזו מצווה מן המובחר. אם נתן מעשר כלומר עשירית מנכסיו, זו מידה בינונית. אבל ישנה חובה מינימלית, "והעמדנו מצוות לתת שלישית השקל בשנה". אומנם הנותן סכום זה בשנה עינו רעה, אבל גם אדם שנתן את המינימום כי עינו רעה קיים למעשה את מצוות הצדקה, ופחות משיעור זה לא קיים מצוות צדקה. כך הכריע בשולחן ערוך (יו"ד רמט).
מהו די מחסורו? הגמרא מגדירה, ונפסקה הלכה זו בשולחן ערוך, שאפילו היה העני רגיל שיש לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, ממילא זה צורכו ומחסורו וזה מה שמחויבים לתת לו. בזמננו נאמר זאת כך: אם היה לו רכב עם נהג והתהפך עליו הגלגל והעני, אם הוא בא לבקש עזרה - זה צורכו.
עלינו להבהיר, אם כן, מדוע היום אין אנו נותנים לעני שבא לבקש את כל צורכו, הרי זו החובה? התשובה היא שכיום הנצרך העני לא מצפה מכל יחיד שיפתור את כל בעיותיו. הוא פונה לכמה אנשים ומחזר על הפתחים, ולא ליחיד שימלא את כל צורכו. אם העני פונה רק לאדם בעל יכולת, אסור לו לעשיר להיפטר בתואנה שהוא נתן כבר מעשר, כי הסכום שהוא חייב לתת איננו פונקציה של מעשר או אפילו חומש אלא "די מחסורו" - צורך העני מבחינה כלכלית ונפשית.
מהו "מעשר כספים"? ישנן שלוש דעות בהלכה: א. מעשר כספים הוא חיוב מן התורה. ב. חיוב מדרבנן. ג. אין אפילו חיוב לתרום מעשר כספים, אלא רק מנהג ואולי יסוד המנהג הוא ביעקב אבינו, "וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך". ישנן שיטות רבות של גדולי עולם, ראשונים, פוסקים ואחרונים, ככל אחת מהדעות, והרבה פוסקים פסקו להלכה כדעה השלישית, המקילה יותר, שאנו מתייחסים למעשר כספים כמנהג אך לא כחיוב מוחלט וגמור. ההמלצה היא להגדיר מראש שנוהגים במעשר בלי נדר כדי לא להיכשל בעוון נדרים אם ישנה שעת דחק. לפי הסוברים שאנו חייבים להעניק מעשר כספים מהתורה או מדרבנן, נכלל מעשר כספים בחיוב מעשר עני שמפרישים מתבואת הארץ. ואילו הסוברים שמדובר במנהג - סוברים שמעשר כספים נכלל במצוות צדקה. אם כנים הדברים, עלינו לבדוק את חובת הנתינה ותיעדוף הנתינה בהגדרות של הלכות צדקה.
"די מחסורו"
אז בפועל ממה להפריש? והאם יש דבר כזה מעות מעושרין? כך כתוב בספר היראה לרבנו יונה: "ובמעשרות אל תרפה ידך מליטלה כראוי. כיצד? מכל דבר שמשתכר, הן ללמד, הן לכתוב, הן לעשות מלאכה, או אף אם מצא מציאה או נתנו לו מתנה, או כל עניין שיהיה הן כסף הן שווה זהב - מן הכול יפריש מעשר". הן אמת שלכאורה מפורשים הדברים, שיש ליתן מעשר מכול ואף ממתנות ומציאות. אבל מכיוון שיש לבעל הדין לחלוק ולומר שזו מידת חסידות של ספר מוסר, נוכיח זאת מעוד מקורות.
הבה נתבונן. חתן שקיבל דירה במתנה מהוריו, האם העני המבקש לא זקוק לדירה? אדם שקיבל מוצרי חשמל, האם העני לא זקוק למוצרי חשמל? ברור שאם נשאל את העניים תשובתם תהיה שהם זקוקים לזה, ואלו צרכים בסיסיים. למה ייפטרו המקבלים מחובת מעשר כספים, הרי לדעה שיסוד המעשר הוא מנהג עיקרו בהלכות צדקה, ובהלכות צדקה ההגדרה היא "די מחסורו"?
הנה כתב הט"ז (ביו"ד סימן שלא ס"ק לב): "וראיתי קצת אומרים דדווקא מהנדן שהכלה נותנת להחתן מפריש מעשר אבל לא ממה שאבי החתן נותן לבנו מטעם שאביו נתן כבר מעשר, ותמהתי מאין הרגלים דאטו יש חיוב על הממון כאן דתוכל לומר שהממון כבר נפטר ממעשר, והלא חובת גברא הוא שהוא חייב לתת ממה שנתנו הא-ל יתברך ומה לי שנתן לו אביו או חותנו ודאי דעת משובש האומר כן".
מתוך דברי הט"ז נסתרת הסברא שהזכיר הרב אליהו, לפיה המעות עברו מעשר כספים מאת הנותנים־ההורים. אך מה בכך? אין זה מעשר כפירות הארץ שהם טבל, וחיובם על החפצא. מעשר כספים הוא נוהג ראוי של צדקה שהתחייב בו הגברא שקיבל עליו את הסכום או את הדירה. אם כן מבואר שהחובה היא על האדם, ולא מהני מה שאחרים הפרישו מעשרות.
ועוד הוכחה. כאשר אדם מקבל מתנה ששוויה הכלכלי ניכר, האדם מתעשר. הכלכלנים יאמרו שההון העצמי שלו גדל. עושר והון עצמי אינם פונקציה רק של כסף מזומן אלא של שווי נכסים, וברור כי לכל דבר יש ערך ושווי, ומנא לן לחלק בין ממון ממש לבין שווי, והגמרא בבבא קמא צווחת "כסף ישיב לבעליו, ואף על פי כן יכול לשלם לו המזיק ואפילו בסובין".
אומנם מו"ר אבי שליט"א שדא ביה נרגא, וטענתו היא שכיוון שמעשר כספים הוא מנהג, זיל בתר אומדן דעתו של האדם הנוהג והנודר, והאדם שקיבל על עצמו לתת מעשרות, סביר להניח שלא העלה בדעתו שהוא מתחייב לעשירית מסכום הדירה והמתנות. וזו טענה חזקה בהלכות נדרים שאין לי עליה תשובה. אבל אין הכי נמי, אם בא להתייעץ ולברר לפני חתונתו, עלינו להורות לו שכך ראוי לתת מעשרות מכל דבר שמהנהו ה' יתברך.
לכן נראה שיש לנהוג כהגרש"ז זצ"ל ומו"ר הגר"א נבנצל שליט"א, ולשום את ערך המתנות יקרות הערך שקיבלו חתן בר המצווה או הזוג הצעיר ולהפריש מהם מעשר כדבעי. וגם אם אינם יכולים לשלם בפעם אחת יעשו זאת בנחת על פני שנים, בתנאי כמובן שאינם פטורים מחמת דוחק כלכלי, וגם בפרשת השבוע שלנו יעקב אבינו ע"ה מתחייב לקב"ה "וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך", ופשטות לשונו מורה כי ההתחייבות למתן מעשר היא מכל אשר ייתן לו הקב"ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
