ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- מקץ
הסברנו בדברינו לפרשת מקץ תשע"ז כיצד צאצאי יוסף ויהודה, ניסו לאחות את השבר בין בניו של יעקב. נמשיך לנסות להעמיק בהבנת ה"שבר" ופתרונו.
מלמדנו הכתוב: "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם" (בראשית מ"ב א – ג).
מפסוקים אלה ברור כי הביטוי "שבר", מופיע בכמה משמעויות. הראשונה מלשון "בר" כלומר תבואה והשנייה מלשון מסחר (כמו משביר). ברקע המאורעות נוכח המשבר החקלאי-כלכלי החזק, שהתבטא ברעב ברחבי המזרח התיכון כולל מצרים.
כך הסביר רבנו בחיי (שם) את הדברים: "שבר לשון מכירה, שנאמר: (דברים ב, ו) "אכל תשברו מאתם". וראוי להתבונן שלא הזכיר יעקב בלשונו לא אוכל ולא בר אלא "שבר": "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", "הנה שמעתי כי יש שבר במצרים", ומה שהוציא התבואה בלשון שבר, לפי שלשון שבר כולל התבואה והבר, וכולל ג"כ השוד והשבר, ולכך הוציא הענין כולו בלשון שבר".
עיון נוסף בפסוקים מעלה את השאלה: מדוע הכתוב פתח במילים "וַיַּרְא יַעֲקֹב", כשברור כי הכוונה היא לשמיעה כמו שמפורש מיד "הִנֵּה שָׁמַעְתִּי"?
רבי עובדיה מברטנורא (עמר נקא, שם) תירץ: "אלא הוא לשון סבר ותקוה". נסביר בהמשך את דבריו.
החזקוני (שם) ניסה לתרץ: "וירא יעקב כי יש שבר (=) שמע כי יש שבר במצרים ... דוגמא "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ' טו)".
גם אחרי תירוצו קשה מדוע נקט הכתוב בלשון זו.
לכן נסביר, כי כאשר מדובר על ראיה רוחנית – חזון, נבואה, הקול והמראה משמשים יחד.
עיון במדרש מגלה כי קושיה זו הביאה לאותה מסקנה, והמדרש משמש כמקור לפירושיהם. וז"ל: "ד"א "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", וכי במצרים היה יעקב שראה תבואה במצרים? שאמר הכתוב וירא יעקב כי יש שבר במצרים!? והלא אמר לבניו "ויאמר הנה שמעתי". אלא מיום שנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע, ומפני מה לא נאמר יש אוכל במצרים שאמר הכתוב כי יש שבר במצרים, והלא כבר נאמר ותרעב כל ארץ מצרים ומה ת"ל "יש שבר" אלא אל תהי קורא "יש שבר" אלא "יש סבר" שראה באספקלריא שסברו במצרים ואיזה זה, זה יוסף" (בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צא סימן ו). (רש"י (שם) הביא מדרש זה בהסתייגות: "ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף").
המדרש הרחיב מאוד את היריעה ודרש על דרך "אל תקרי שבר, אלא סבר" (על ידי החלפת השין הימנית בשין שמאלית, ואז שֶׂבר הוא מלשון הסבר, הבנה (בארמית) פירוש תקווה ותיקון): " "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", (זהו שנאמר) "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו" (תהלים קמ"ו ה), ... (זהו שנאמר) "הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ" (איוב י"ב יד), ... אלו עשרת השבטים שהיו נכנסין ויוצאין למצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים וליעקב נתגלה שיוסף קיים, שנאמר "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", כי יש שבר זה הרעב, כי יש סבר זה השבע, כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר ויוסף הוא השליט, כי יש שבר ועבדום וענו, כי יש סבר (בראשית ט"ו יד) "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" " (בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צא סימן א).
המסקנות שלנו הן ברורות:
א. המכירה - מכירת יוסף, היא יסוד השבר, והתיקון שלו הוא באחדות בין כל בני יעקב.
ב. בתוך כל "שבר" מסתתר "סבר" גם אם עדיין אי אפשר לראות זאת, מי שיש לו חזון מבין.
בימי חנוכה אלה, הבה נתפלל שגם אנו נצא בקרוב מן המשבר מאוחדים,
ונזכה לראות בקרוב גם את ה"סבר".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
