ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב': "וקשה להבין שיאמר כן יוסף הצדיק לאביו, אם לא שהיה כאן חילוקי דעות בעניינים הנוגעים לעבודת ה'." ומביא גם בשם ספר 'דברי יחזקאל' שיעקב אבינו ויוסף הצדיק נחלקו בסדר עבודת ה'.
מנשה נקרא בשמו- 'כי נשני’, לשון שכחה, ומורה על עניין 'סור מרע', בבחינת עזיבת ושכחת הרע. אפרים שנקרא על שם 'כי הפרני', הוא עניין ריבוי מעשים טובים. בתהלים (לד, טו) כתוב: "סור מרע ועשה טוב". לפי סדר הפסוק מובן שאי אפשר לעשות טוב עד שיסור מהרע לגמרי, וחייב אדם לעשות תשובה שלמה קודם שעוסק ב'עשה טוב'.
כזאת הייתה דרכו של יוסף הצדיק, לכן אמר 'לא כן אבי' ורצה להקדים את מנשה לאפרים, ואילו יעקב אבינו הקדים את אפרים למנשה כי רצה לקבוע שאפשר על ידי התחזקות ב'עשה טוב' לבוא לידי 'סור מרע'.
אומר הרבי ה'בית ישראל' זיע"א, הטעם שהדיבר "אנכי ה' אלוקיך" נאמר לפני "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" הוא כדי שיהיה ביכולת האדם לקבל עליו עול תורה ומצוות, אפילו קודם שמנקה את עצמו מכל סיג ופגם של 'לא יהיה לך'. וזו הייתה כוונת יעקב אבינו להכין דרך לדורות שנוכל להגיע לדרגת 'סור מרע' על ידי התעסקות במעשים טובים.
מנגד, מביא רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א בשם אביו הגה"ק רבי מענדל מלינסק זיע"א (בספרו 'זרע קודש' פרשת כי תצא) שפירש את הפסוק בתהלים (קכז, ב) "שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים", שהכוונה לאותם אנשים המאחרים ה'שב ואל תעשה' ומקדימים 'הקום ועשה'. היינו שמקדימים 'עשה טוב' ל'סור מרע', שאינם עושים כראוי, כי ‘סור מרע’ מוכרח להיות קודם ל’ועשה טוב’.
ונשאלת השאלה, איך דבריו הקדושים מסתדרים עם שיטתו של יעקב אבינו לפי הסברו של ה'דברי יחזקאל'?
ומתרץ בעל 'הלקח והלבוב', כי יש שני אופנים לפרש 'סור מרע'. האופן הראשון הוא להפסיק לעשות דברים רעים וזה בוודאי קודם לעשה טוב, כי איך יכול האדם לעשות באותו הזמן גם רע וגם טוב?! דרך זו בוודאי אינה נכונה כלל, וכדברי ה'זרע קודש'.
ויש אופן שני כפי שכתב ה'דברי יחזקאל', והוא לנקות את הפגמים של הרע שנדבקו בו מהעבר ולטהר את עצמו לגמרי, שיהיה נקי מכל פגם שעשה. ואכן, זו עבודה קשה להקדים סור מרע באופן כזה לעשיית טוב.
ועוד, שבאותה העת שממתין האדם להיטהר לחלוטין מהרע שבקרבו, הרי שמפסיד הוא זמן יקר שיכול להרוויח מצוות ומעשים טובים. ודרך זו רצה יעקב אבינו להנחיל לבניו אחריו, כי דווקא על ידי התחזקות ב'עשה טוב' אפשר לתקן את הפגמים ולזכות ל'סור מרע'.
לחידוד הדברים נדגיש מלשון הפסוק כי מנשה הוא הבכור. לעולם ראשית העבודה היא עניין סור מרע. וכמו שכתוב בפסוק עצמו "סור מרע ועשה טוב" וזהו התכלית של יהודי להיות נקי לגמרי מרע, ולכן יעקב אבינו רק שיכל את ידיו כי הוא פעל שעל ידי התעצמות מעשיו הטובים של האדם יהיה ביכולתו לבוא לידי דרגת סור מרע, אבל בוודאי לו הבכורה והוא התכלית הנרצה.
אנו עומדים בפתח ימי השובבי"ם, אשר ידוע שעבודת ימים אלו לתקן את העבר של האדם. אלו ימים אשר יכולים לתקן בהם חטאי נעורים. היצר בא לאדם ומטעה אותו לעסוק ב'סור מרע' על ידי שיעשה תיקונים וסיגופים ועבודה קשה, כי יודע שעבודה זו תשבור את רוחו ולא יצליח.
על זאת כותב 'השם משמואל' בפרשה זו: "מוטב שיאמר כל אחד לנפשו, מוטב להשתעבד בביתה של תורה ולצמצם את כל מעשיו ותהלוכותיו שיהיו בדרך התורה ולא להשתעבד לתעניתים וסיגופים, כמו שהגיד זקני כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, שההילוך בדרך התורה הוא הגדול שבסיגופים לגוף".
מוסיף בעל 'הלקח והלבוב': "עיקר העבודה בימים אלו הוא לעסוק בריבוי הטוב, אין דבר המטהר את הגוף כמו לימוד התורה. התורה משנה את האדם ומגדלתו. על ידי התורה האדם נולד מחדש, ועל ידה הוא מתרומם להיות לאיש אחר. וזו עבודת ימי השובבי"ם לשעבד עצמו לתורה, ללמוד תורה יותר ולהיות עסוק בעשיית הטוב ועל ידי זה יבוא ממילא לידי סור מרע".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
