ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
המקרה בקצרה:
התובעת היא בעלת דירה, אשר תובעת את הנתבע שהוא שוכר דירה והפעיל בה עסק להמרת מטבעות. הנתבע התחייב לשלם 2,900 ₪ לחודש למשך חמש שנים, לאחר שנתיים, בחודש דצמבר 2019 השוכר סגר את העסק ולא שילם מאז דמי שכירות.
התובעת מבקשת לקבל דמי שכירות עד לסוף חודש 6.20 שבו נקבע שהנתבע יכול להפסיק את החוזה, סך הכל 20,300 ₪.
לטענת הנתבע הוא הפסיק את תשלומי השכירות בגלל שהתובעת לא נתנה לו חשבוניות שיאפשרו לו לקבל החזר מע"מ, וכתוצאה מכך נגרמו לו הפסדים בסך 14,747 ₪. הנתבע טוען עוד כי מצא שוכר חלופי שסורב על ידי התובעת.
הלכה פסוקה (260)
הרב עקיבא כהנא
227 - תשלום על תוספות בנייה שבוצעו ללא סיכום על תמורה
228 - חיובי שוכר שעזב לפני שפעילות העסק שלו נאסרה בשל הקורונה
229 - טענת שוכרים ששילמו דמי שכירות במזומן ותשלום חשבונות עבור שוכרים אחרים במתחם
טען עוד
פסק הדין בקצרה:
על הנתבע לשלם לתובעת דמי השכירות מופחתת בשל הקורונה בסך 12,593 ₪. במידה ולא יימצא שוכר בחודש הבא או שאחריו, על הנתבע להוסיף ולהשלים תשלום נוסף.
נימוקים בקצרה:
א. תוקף חוזה לזמן קצוב
בין הצדדים נחתם חוזה לזמן קצוב שמונע מהשוכר להפסיק אותו באמצעו, כפי שכתב ברמב"ם (שאלה א, ה) שלשוכר יש קניין לזמן השכירות. בשולחן ערוך (חו"מ שיב, א) נפסק שהמשכיר אינו רשאי להוציא את השוכר בתוך זמן השכירות, ולכן, גם השוכר אינו רשאי לבטל את השכירות בתוך הזמן שנקבע בחוזה (רשב"א א, אלף כח, הובא בבית יוסף חו"מ שיב, כב). יתירה מכך, במקרה של אונס שהיה יכול להיות צפוי, אין לשוכר זכות לבטל את החוזה, כפי שכתב הרמ"א (שו"ת הרמ"א, כ).
לסיכום: החוזה תקף והנתבע לא היה רשאי להפסיקו באמצעו.
ב. כמה צריך לשלם שוכר שעזב את המושכר
ישנן דעות (מרדכי בבא מציעא שמה) ששוכר שעזב דירה, ישלם דמי שכירות מופחתים, כיוון שנחסכו מהמשכיר הוצאות על תחזוקת בית שגרים בו. אולם במקרה זה בחוזה נקבע במפורש כי הנתבע יהיה חייב לשלם תשלום מלא גם אם יעזוב, והדבר מחייב אותו.
ג. האם השוכר היה רשאי למצוא שוכר חלופי
הנתבע הביע את רצונו להכניס שוכר אחר למושכר במקומו. הפוסקים דנו האם השוכר יכול להכניס שוכר משנה (אמונת עיתך 115 עמ' 74-80 מאמרו של הרב פלדמן). הפתחי חושן (שכירות ד, כב) כתב שהמנהג כיום הוא שאסור לשוכר להכניס שוכר במקומו, למעט מקרים בהם הדבר סוכם במפורש בחוזה.
בחוזה שבין הצדדים נקבע כי השוכר יכול להכניס דייר נוסף באותם תנאים. בית הדין קיבל את פרשנות התובעת שאין הכוונה שהשוכר רשאי להכניס שוכר במקומו, אלא שהוא רשאי להשכיר את הדירה או חלקים ממנה לאדם אחר, בעוד הוא נשאר אחראי על העברת כל התשלום למשכיר.
לפיכך, נקבע כי לא היתה לנתבע זכות להכניס שוכר חליפי.
ד. הניסיון להכניס שוכר חלופי
הנתבע טען כי הוא מצא שוכר אחר, והתובעת הכשילה את העסקה. בית הדין התרשם כי השוכר החליפי לא הסכים לשכור את המקום כל עוד יש מחלוקת בין הצדדים, ולא התובעת היא שהכשילה את העברת השכירות.
כיון שהחובה למצוא שוכר חלופי מוטלת על השוכר, וכיוון שהשוכר החלופי לא רצה להיכנס לדירה, הרי שהנתבע לא נפטר מהחיובים שלו במקרה זה.
ה. אי מתן חשבונית וקבלות מע"מ על ידי המשכיר
הנתבע טען כי נגרם לו נזק מאי מתן חשבוניות על ידי התובעת. בית הדין דחה את הטענה משום שטענה זו לא עלתה במהלך השנים הארוכות שבהן השוכר שכר את הדירה, ולכן יש לראות בהתנהגות זו מחילה של הנתבע, כפי שכתב הרמ"א (חו"מ רמא, ב) שמחילה מועילה גם על סעיף שנכתב בחוזה. בנוסף, התובעת היא "עוסק פטור" שאינו יכול להוציא חשבוניות מס, אלא רק קבלות. בנוסף, הנזקים שהשוכר טוען שנגרמו לו, מוגדרים בהלכה כגרמא, ולכן לא ניתן לחייב עליהם פיצוי. במקרה שכזה, לא ניתן גם לתפוס את ממון האדם שהזיק בגרמא, ואם תפס מוציאים ממנו (תומים כח, ד). בפועל התובעת לא נתנה קבלה לנתבע, אולם הדבר לא גרם לתובע נזק מכך.
סיכום: בית הדין דחה את תביעת הנתבע לפיצוי בשל כך שלא קיבל חשבוניות מס מהתובעת .
ו. תשלום שכירות עבור הזמן שבו הוטלו מגבלות בשל הקורונה
החל מחודש 3.20 חלו הגבלות על עסקים מסוג זה שהפעיל הנתבע, וכעת נשאלת השאלה האם הגבלות אלו פוטרות את הנתבע מתשלום דמי שכירות עבור התקופה, זאת, למרות שהחליט לעזוב את המושכר הרבה לפני כן? בעניין זה נחלקו הדיינים:
דעת דיין א' : סגירת העסקים נחשבת למכת מדינה (מהר"ם פדואה, סי' פו) שמאפשרת זיכוי חלקי על התקופה בה אסור מצד החוק לפתוח עסקים אלו. אך לאחר סיום תקופה זו, החוזה חוזר לתקפו (רמ"א חו"מ שכא, א). לכן הנתבע פטור מדמי שכירות על תקופה זו. דברי הרמ"א הפוטרים את השוכר מכל דמי השכירות עוסקים במקרה בו החוזה בוטל, ואינם שייכים למקרה שלנו, בו בית הדין פסק שהחוזה ממשיך.
דעת דיין ב ': אין לנכות כלום מחיוב השוכר משום שהוא הפסיק את השכירות עוד לפני שהתחילה "מכת המדינה". הדבר דומה לדין בגמרא (בבא מציעא קו ע"א) שבמקרה של מכת מדינה, אדם שלא זרע את השדה בכלל אינו נפטר מתשלומי חכירה, וכך נפסק בשולחן ערוך (חו"מ שכב, ב). גם הרמ"א (שו"ת סי' נ) פסק שבמקרה שבו שכרו בישוב רב, וחזרו בהם, חייבים לשלם את שכרו, גם אם נגזרה גזירה לאסור למנות רבנים. אמנם בספר שער המשפט (שלג, א) חלק עליו, משום שטען שאם יש גזירה שבכל מקרה היתה חלה, אין סיבה לשלם פיצוי לרב. הוא לומד זאת מדברי הגמרא שהובאה לעיל, ממנה עולה, שרק אם ישנה אפשרות לזרוע או לעבוד בכל מקרה אז חייבים לשלם, אך לא במקרה שלנו שלא היתה אפשרות בכלל לעבוד.
לכן במקרה זה יש לחייב את הנתבע בתשלום דמי שכירות מלאים. לכך יש להוסיף את העובדה שניתן היה להשכיר את הדירה לצרכים אחרים, שהיו מותרים בזמן הסגר, כגון, מגורים. וכן יש להוסיף את דעת המהר"ם מטיקטין שבמקרה שהבית עומד על תילו, אלא שלא ניתן להשתמש בו, השוכר חייב לשלם דמי שכירות מלאים.
דעת דיין ג': מצד הדין צודק דיין ב', אבל לפנים משורת הדין יש לקבל דברי דיין א' שיש לפטור את השוכר מחצי דמי השכירות.
לסיכום: לדעת הרוב, יש לפטור את הנתבע מחצי דמי השכירות בתקופה בה היתה הנחייה לא לפתוח עסק לא חיוני כמו של הנתבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
