ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- גזל ונזיקין
המקרה בקצרה:
התובע הוא תורם של ספר תורה (להלן, הספר), נתבעת 1 היא קהילה שהתובע תרם לה את הספר, ונתבע 2 הוא רב בית הכנסת של נתבעת 1.
הספר הגיע מאירופה והועבר לארה"ב, ומארה"ב נשלח על ידי בן דוד של התובע לארץ. התובע, שהיה אז צעיר לימים, הכניסו לבית הכנסת של נתבעת 1. מאז התובע עבר לעיר אחרת, אך לפני כעשרים שנה הוא חידש את ספר התורה ותיקן אותו. לפני שלוש שנים הגיע התובע לבית הכנסת של נתבעת 1 וגילה כי הספר איננו. לאחר בירורים נאמר לו כי הספר נמכר לסוחר תשמישי קדושה והועבר לחו"ל. הספר הוחזר לארץ, לטענת התובע הספר שהוחזר איננו שלו, וכך סבור גם סופר הסת"ם שתיקן בזמנו את הספר. לפיכך, הוא מבקש שבית הדין יחייב את נתבעת 1 ונתבע 2 להחזיר לו את ספר התורה. במידה ולא ניתן להחזיר את הספר, הוא דורש פיצוי בשווי הספר בסך 40,000 ₪, בנוסף הוא דורש פיצויים על עוגמת נפש בסך 30,000 ₪.
נתבע 2 טען שקראו בספר בעיקר בראשי חודשים, כך שהוא היה מגולל כל הזמן על פרשת פנחס. שנתיים שלפני המכירה, הוא הבחין כי הספר כבר מתיישן, ופנה לתובע ואמר לו שאם הוא רוצה שישתמשו בספר עליו לבצע שיפוץ נוסף. לגבי ספרים אחרים שהשתקע שם הבעלים מהם, פנו אליו בני הקהילה, והוא התיר להם למכור אותם.
נתבע 2 טען ששמע על העלמות הספר לראשונה מהתובע. לאחר בירור שערך הוא הבין כי הספר נמכר בטעות על ידי אדם מאנשי הקהילה. בהמשך הם ביקשו מסוחר הספרים שיחזיר את הספר וכך נעשה, לדעתו הספר שהוחזר, הוא הספר שנמכר והיה שייך לתובע. אמנם, ככל הנראה נעשה חיבור בין יריעות שונות מספרים שונים.
בא כוח הנתבעים הוסיף כי יש לדחות את התביעה על הסף, היות והספר שייך לבית הכנסת ולא לתובע שתרם אותו, ומה שנעשה לטובת התובע נעשה לפנים משורת הדין. הנתבעים טוענים כי אין ראייה בכלל שהספר שייך לתובע, ואולי היה שייך לאנשים אחרים, גם אם היה שייך להוריו של התובע, יתכן ויש להם יורשים נוספים, לכן עליו להציג ייפוי כוח מכל משפחתו. בנוסף לטענתם ספר התורה שהוחזר טוב יותר מהספר שהיה בעבר.
פסק הדין: ספר התורה שייך לתובע והוא בעליו, הספר שהוחזר הוא הספר שמעורב ביריעות מספרים אחרים. לפיכך, התובע יקבל את הספר שהוחזר ואת הפרש המחיר בין שוויו לשווי הספר המקורי.
נימוקים בקצרה:
1. האם התובע היה הבעלים של ספר התורה?
הנתבעים טענו כי לא הוכח כי התובע הוא הבעלים של ספר התורה, וכמו כן לא הוכח כי הוא היורש היחיד של אביו. בתגובה התובע הציג ייפוי כוח מכל היורשים של אביו, המסמיך אותו לתבוע. לפי הכלל ש"טוענים ליורש וללוקח" (בבא בתרא כג ע"א) הרי שבית הדין טוען טענות לטובת אדם שיש לו חזקה, שהחפץ שבידו הגיע אליו ממי שהיה הבעלים. לכן, כל עוד לא יוכח אחרת התובע הוא הבעלים של הספר שנתרם.
2. למי שייך ספר תורה שנתרם לבית הכנסת?
בשו"ת מהרי"ק (קסא), פסק שספר תורה שנתרם לבית הכנסת נשאר בבעלות התורם, וכך נפסק בשולחן ערוך (חו"מ קנג, כ). הט"ז (שם, ס"ק טו) הביא תשובת מהרש"ל (טז) שממנה עולה כי אם אדם שתרם ספר תורה ולא התנה שהוא יישאר שלו, אזי הספר שייך לציבור. הט"ז כתב שדבריו חולקים על השולחן ערוך. ומכל מקום נראה מדברי הט"ז שאם בזמן שהתורם נתן את ספר התורה הוא היה מוחזק כשלו, אז הוא נשאר שלו.
הנתבעים טענו כי השולחן ערוך (יו"ד רנט, ב) פסק שלאחר שאדם תרם צדקה לצורך בית הכנסת, יכולים הגבאים לשנות את ייעודו של הכסף לשימוש אחר. הרמ"א (שם) הוסיף שאם יש מנהג שהגבאים יכולים למכור ולשנות את הייעוד של ספר תורה שנתרם, אזי הדבר מותר. מדברים אלו רצו הנתבעים להוכיח, שכל חפץ שאין ודאות שהוא שייך לתורם, הריהו בחזקת הציבור. אלא שבית הדין סבר שדברי הרמ"א אמורים לעניין השאלה האיסורית, קרי, האם מותר להוציא את דמי ספר התורה לחולין, ולא לגבי השאלה למי הספר שייך. כך ניתן להסביר גם את דברי הש"ך (שם ס"ק ו) שכתב בפירוש שספר תורה שניתן לבית הכנסת נשאר בבעלות התורם.
בניגוד לט"ז, הב"ח (שם) ציטט את המהרי"ק (שנפסק בשולחן ערוך) והמהרש"ל (שהובא בט"ז) כמי שאינם חולקים. לדברי שניהם המנהג הוא שקובע מי הבעלים של ספר התורה שנתרם לבית הכנסת. לפיכך, אם אדם ירצה שספר התורה לא יהיה כתרומה, עליו לכתוב זאת במפורש בשטר. הב"ח הוסיף וכתב שבעל חוב של התורם גובה את חובו מספר תורה, אולם נראה שטעמו הוא בגלל שדעת התורם שהמכירה היא בתנאי שלא יגיע לידי עוני. מספר כף החיים (חו"מ קנג, קסב) עולה שלהלכה ספר תורה שנתרם נחשב של התורם.
במקרה זה, התובע קיים את מצוות כתיבת ספר תורה, משום שהוא הגיה אותו (שו"ע יו"ד ער, א), ולאחר מכן הכניס אותו לבית הכנסת. בפסק הדין שפורסם בספר משפטיך ליעקב (א, ג) הביאו שם את דברי התורת חיים שהמקדיש ספר לבית הכנסת, לא יצא ידי חובת כתיבת ספר תורה. לפיכך כתב בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא תליתאה ג, פו) שאומדן הדעת של התורם הוא לא לתת את הספר במתנה לבית הכנסת, על מנת שלא יפסיד את מצוותו. גם בשו"ת אגרות משה (א, נב) כתב שלא הגיוני שאדם יסכים לאבד את המצווה, ולכן גם אם הקדיש, ברור לכל שלא התכוון לכך, אילו היה יודע שהוא מאבד בכך את המצווה.
אלא שבימינו מצוות כתיבת ספר תורה לפי פוסקים רבים מתקיימת בקניית ספרים מודפסים. לכן היו שטענו שכיום אין חזקה שאדם התורם ספר לבית כנסת משאיר אותו בבעלותו. אלא שהאחרונים שהובאו לעיל, חיו בדורנו ולא אמרו כך. בנוסף אדם המשקיע סכומי כסף גדולים בספר תורה, חזקה שעושה זאת כדי לקיים בכך את מצוות כתיבת ספר תורה, ולכן זהו הדין גם כיום.
יש להוסיף על כך שבספר פסקי תשובות (או"ח קנג) כתב שהמנהג המקובל היום כי תורם ספר תורה הוא בעליו. על כן, נראה שספר שייך לבית הכנסת רק במקרה של עשירים התורמים ספרים רבים, או של קהילה שאספה כסף מתורמים רבים לצורך קניית ספר.
המהרי"א הלוי (ב, יט) כתב שהתורם יכול להעביר את ספר התורה לבית כנסת אחר, משום שהספר בבעלותו, ורק אינו יכול למכור אותו, מאחר שהקדישו לבית כנסת. גם הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ז, יו"ד כה) הסיק שיש להחזיר לאדם את הספר אם הוא תובע אותו.
לפיכך, בית הדין נטה לפסוק ככל דעות אלו, אף שהרב אריאל, שדעתו מובאת בסוף הספר משפטיך ליעקב שם, חלק על כך. בכל אופן לא הוכח שיש מנהג שהספר שייך לבית הכנסת, ולכן בית הדין דחה את טענת נתבעת 1. בנוסף, התובע שיפץ את הספר גם לאחר שתרם אותו, וגם הקהילה התנהלה כאילו התובע הוא הבעלים של הספר.
לכן מסתבר שהתובע נשאר הבעלים של ספר התורה גם לאחר שתרם אותו לבית הכנסת.
3. זיהוי ספר התורה שהוצג בבית הדין והחזרתו לקדמותו
על פי הראיות שהובאו, קבע בית הדין שספר התורה שהוצג בפניו, ושהוחזר על ידי הקהילה, הוא ספר התורה שהיה שייך לתובע, אלא שהוחלפו בו יריעות מסוימות. על מנת לתקן את הספר יש צורך בתיקון רציני והחלפת היריעות השונות באחרות. מהשולחן ערוך (יו"ד רפ, ב) עולה כי ניתן להחליף יריעות בספר התורה, אלא שצריך להחליף לפחות שלוש יריעות ביחד, כדי לשמור על המראה היפה של הספר. במקרה זה התיקון לא נעשה כראוי, משום שחלק מהיריעות החדשות פסולות. לכן על הנתבעים לערוך את התיקון בתיאום עם התובע, במידה ויתברר שהתיקון יקר, על הנתבעים לתת פיצוי כספי בשווי הספר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
