ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- מוסר
כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִכָּאן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִין לוֹמַר לֹא הָיְתָה מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יִסָּתֵם פִּיהֶם שֶׁל מִינִים, אֶלָּא (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה בּוֹ בָּאָדָם פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, וְהוּא נוֹעֵל לִבּוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה כְּדֵי לִפְרֹעַ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁחָטָא. אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, כֵּיוָן שֶׁשִּׁגֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָמֵשׁ פְּעָמִים וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עַל דְּבָרָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִקְשֵׁיתָ עָרְפְּךָ וְהִכְבַּדְתָּ אֶת לִבְּךָ, הֲרֵינִי מוֹסִיף לְךָ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתְךָ, הֱוֵי: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (שמות רבה יג, ג).
היתכן? פרעה עדיין חי, וניטלת ממנו הבחירה החפשית? "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע... ובחרת בחיים" (דברים ל, טו-יט), הרי כל יתרונו של האדם על בעלי החיים הוא בכך שהוא בעל בחירה, וכמו שכתב האברבנאל (בראשית א, כו), ומותר האדם מן הבהמה אין בענין הגוף כי הכל הבל, אבל ההבדל ביניהם מצד השכל השכלים אשר בו, ולכן יתחזק להתרחק מדרכיהם החומריים ולהדבק בשכלו, כי בזה יקנה שם ואחרית לנפשו, ואם לא יעשה כן יהיה סופו כבהמה וכחיה, כמו שהיתה התחלת כולם יחד ביום א'. וכבר זכרו הקדמונים שמפני זה היו הבעלי חיים הבלתי מדברים פניהם כלפי הארץ, פונות למטה, לפי שעפר המה ואל עפר ישובו. והיו הנבדלים פניהם וכנפיהם למעלה, וכל שכן פניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. אמנם האדם עשאו הטבע נצב הקומה, ופניו באמצע לא למעלה ולא למטה, לפי ששלמותו תלוי בבחירתו, ואם ירצה ישא פניו ויהיה מהעליונים, ואם ירצה יפלו פניו ויהיה מהתחתונים 'נמשל כבהמות נדמו'.
וחשבתי לבאר, שבמכות הראשונות קיבל פרעה התראות ולאחריהן מכות שמטרתן היתה אחת, שיכנע לדרישת ה' אלוקי העברים לשלח את עם ישראל מארצו, ומשלא נכנע, הרי שגורלו נחרץ והוא בעצם הגיע לסוף דרכו (ראה שמות רבה יג, ג), ומכאן ואילך, הרי הוא כמת שאיננו בעל בחירה, והקדוש ברוך הוא השאיר אותו ואת עבדיו בחיים למכות האחרונות רק על מנת שיראו כל העולם את גבורותיו ונפלאותיו, והמכות האחרונות אכן מסמלות את עונש המוות באיטיות צעד אחר צעד, במכת ארבה התחיל החושך על ידי הארבה שכיסה את ארץ מצרים, וניטל מהמצרים כל המזון שנאכל על ידי הארבה, ובלי מזון אדם כבר לא יכול לחיות, במכת חושך התקדמו צעד נוסף לקראת המוות בכך שאיבדו את מאור עיניהם, "ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים. לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים" (שמות י, כב-כג), במכת בכורות הגיע המוות עצמו בפועל לבכור שבכל בית במצרים, והמוות של כל המצרים הושלם כשטבעו בים סוף.
אבל באמת אפשר להסביר עניין זה גם בפשטות על פי הטבע האנושי שאיתו מנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו, התורה באה כאן ללמד אותנו יסוד גדול בטבע האנושי, והוא כחו של ההרגל, כאשר אדם מתרגל לעשות דברים שליליים לאורך זמן, מגיע אותו רגע של "כי אני הכבדתי את לבו" שגם אם ירצה כבר לא יוכל להגמל מההרגל הזה, פרעה התרגל לשעבד את בני ישראל, לרדות בהם בפרך, הוא גם התרגל לסרב לדרישת ה' אלוקי העברים לשלח את עמו למרות המכות הקשות אותן ספגו הוא ועמו, ואז הגיע אותו רגע של "כי אני הכבדתי את לבו" שהוא כבר לא מסוגל להגמל מההרגלים הרעים הללו. המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל (הוא היה אומר עמ' 349) דימה זאת למעשן סיגריות שלאחר הרגל רב שנים כבר איננו מסוגל להגמל מהעישון למרות שבשכלו הוא מבין את הסכנה הגדולה לחייו. והמחיש זאת (שם עמ' 352) על ידי סיפור על גנב מפורסם בפולניה, שעסק ב"תחום" במשך ארבעים שנה, עד שסוף סוף נתפס והוכנס אחר כבוד לתא המאסר, כאשר היו מכניסים אוכל לתאו דרך חלון התא, היה הגנב קופץ וחוטף את האוכל, כי הוא היה כל כך רגיל לגנוב, עד שלא היה מסוגל לאכול בלי לגנוב, אז הוא רימה את עצמו שגם עכשיו הוא גונב מהחלון... אם כן, לא שלילת הבחירה החפשית יש כאן, אלא בחירה מודעת של פרעה להתמיד בהרגלים הרעים שהביאו אותו למצב של "כי אני הכבדתי את לבו" שהוא כבר אינו יכול להגמל מהן.
ומצאתי שהרב דסלר מסביר את ענין הכבדת לב פרעה באופן דומה. וזה לשונו – האדם חוטא ברוח שטות, ואחר כך חוזר אליו שכלו ומתחרט, כאמרם ז"ל: "רשעים מלאים חרטות". אבל כיון שעבר ושנה נעשה לו כהיתר, כי אז רוח השטות קובעת את עצמה בשכלו, והשטות עצמה נעשית כשיטה. ידוע לי מעשה באחד שסבל הרבה ממחלת הסכרת (קודם המצאת האינסולין) ואהב מאוד אכילת דברי מתיקה. והוא לא עמד בנסיון והתחיל לאכול שוקולד. בתחילה התמרמר על עצמו בידעו שממית עצמו באכילה זו, אך כשעבר ושנה גם שמח בזה באמרו "אֱכֹל וְשָׁתֹה כִּי מָחָר נָמוּת", וכן היה, שמת במשך שנה וחצי. הנה התשובה באה רק על ידי שתסור אותה רוח השטות לרגע, אבל כשהאדם שונה בעבירה ונעשית לשיטה קבועה, הרי אין עוד מקום לתשובה. כך הוא פירושו של המדרש הנ"ל על פי מה שכתב המהר"ל בריש נתיב התשובה. גדר "נעשית לו כהיתר" היא בחינת אני מוסיף לך טומאה על טומאתך, ואין הוספת הטומאה גזר דין חדש, אלא כך הוא טבע האדם (מכתב מאליהו ח"ב עמ' 236. וראה עוד פירוש נפלא בעניין שם בעמ' 238).
ובאמת שטבע זה שייך גם בהרגלים חיוביים. "שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל" (בבא בתרא יז. ילקוט שמעוני חיי שרה כד, א, אות קו). היתכן? הרי כל זמן שאדם חי יש לו בחירה חפשית, וכי איזו בחירה חפשית היא זו אם היצר הרע לא שולט בהם, והם נתונים להשפעת היצר הטוב בלבד?
גם כאן יש להסביר על פי הטבע האנושי, כחו של ההרגל, כאשר אדם מתרגל לעשות דברים חיוביים לאורך זמן, מגיע אותו הרגע שהדברים החיוביים הופכים להיות חלק בלתי נפרד ממנו, הם הופכים לחלק מטבעו, ואז אין ליצר הרע כח השפעה עליו, לא שלילת הבחירה החפשית יש כאן, אלא בחירה מודעת להתמיד בהרגלים הטובים שמביאים אותו למצב בו הם חלק בלתי נפרד ממנו, חלק מהטבע שלו, שגורמים ליצר הרע לאבד את כח השפעתו ושליטתו עליו.
יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים (משנה אבות ה, כ).
מסביר הגאון הצדיק רבי דב יפה זצ"ל: המשנה לא אומרת רק: הוי עז, הוי גיבור, הוי קל, אלא – הוי עז כנמר, קל כנשר, גיבור כארי...
הוא מביא בשם הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל שהמשנה באה לומר, שעלינו לעמול שתכונות אלו יהיו כה מושרשות בנו, עד שהם יהפכו להיות חלק מהטבע שלנו – כפי שהעזות, הגבורה והזריזות הן תכונות המושרשות בטבעם של אותם בעלי חיים, כי כל זמן שתכונות אלו אינן הופכות להיות חלק מהטבע, פעמים שמתגברים ופעמים שלא.
ומסיים רבי דב יפה זצ"ל את דבריו, שבאמת כשמורנו הגאון הצדיק ר' אליהו לאפיאן זצ"ל חיפש שידוך לבתו, הוא פנה לגאון ר' ירוחם זצ"ל ממיר, וביקש שיציעו לו בחור שיש לו מידות טובות מצד הטבע.
("לעבדך באמת" על תורה, אמונה, מועדים, במדור דברי חכמים, עמוד שלו).
יהי רצון שנשכיל לבחור בבחירה חופשית, לתקן את מידותינו ותכונותינו, ולהתמיד בהרגלים הטובים, עד שהם יהפכו להיות חלק מהטבע שלנו, והבא להיטהר מסייעין אותו מן השמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
