ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עסקאות, חוזים והסכמים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
המקרה: המוכר התחייב למכור מבנה מגורים לקונה. בין המוכר והקונה נחתם 'זכרון דברים', ובו הופיעו הפרטים הבאים: 1. מחיר הנכס 2. אופן וזמני התשלום 3. מיקומו המדויק של הנכס 4. שמות המוכר והקונה 5. תאריך חתימת זכרון הדברים.
הקונה שילם סכום ראשוני בשעת החתימה, ולאחר מכן שילם סכומים נוספים על פי מה שהוסכם בזכרון הדברים.
הלכה פסוקה (260)
הרה"ג דוב ליאור
11 - סמכויותיו של ועד בית
12 - ביטול עיסקת נדל"ן שסוכמה ע"י זכרון דברים
13 - חיוב בהוצאות משפט בעקבות ביטול התביעה
טען עוד
תשובת הנתבע: הנתבע משיב, כי שני הצדדים התייחסו לזכרון הדברים כאל חוזה, וראיה לדבר, שהקונה שילם תשלומים נוספים על פי מה שסוכם בזכרון הדברים, למרות שהגיע זמן כתיבת החוזה, על פי זכרון הדברים, והוא לא נכתב.
פסק הדין: המוכר והקונה אינם יכולים לחזור בהם מביצוע העִסקה, ולכן הקונה חייב לשלם למוכר את מלוא הסכום שקצבו ביניהם לתשלום על הנכס.
הנימוקים: מבחינה משפטית, זכרון דברים שבו מופיעים הנתונים הבאים: 1. מחיר הנכס 2. אופן וזמני התשלום 3. מיקומו המדויק של הנכס 4. שמות המוכר והקונה 5. תאריך חתימת זכרון הדברים - הרי הוא תקף כחוזה לכל דבר, והצדדים יכולים לכוף האחד את השני לקיים את המכירה אפילו ללא כתיבת החוזה. הצורך בכתיבת החוזה הוא רק כדי להוסיף את התנאים השוליים המופיעים בכל מכירת נכס, כגון סיוד הדירה, התייחסות לגבי רהיטים שישארו בדירה וכו'.
ישנן מספר בעיות המתעוררות בזכרון דברים, כאשר הוא נעשה בנוסח המקובל:
א. הט"ז בהלכות קידושין (אה"ע סי' נ ס"ק י"ב) כתב בעניין כתיבת התנאים בין חתן לכלה שכותבים באירוסין, שאם עשו קניין בתחילה וכתבו ראשי פרקים כנהוג, הרי ברור שכוונתם היתה לכתוב אחר כך תנאים מפורטים, ולא נוצרה התחייבות עד עשיית התנאים בפועל, משום שלא היתה גמירות דעת. וכן כתב גם הבית שמואל (שם ס"ק ט"ו). ואם כן, כיוון שבדרך כלל כותבים חוזה לאחר כתיבת זכרון הדברים, לא חלה המכירה עד לכתיבת החוזה.
ב. בגמ' במסכת בבא בתרא (נא.) מבואר, שהלשון שכותבים בשטר מכירה היא: 'שדי מכורה לך' - לשון הווה. אולם, בזכרון דברים, הנוסח הוא הרבה פעמים 'הריני מתחייב למכור נכס זה לפלוני'. לשון זו אינה לשון מכירה, אלא לשון של קניין דברים בעלמא, שאינו מועיל.
ג. בקצות החושן (סי' קצא ס"ק א) כתב, שכאשר כותבים שטר קניין, צריך שיהיה נייר השטר של המוכר, משום שבעינן 'ספר מקנה'. בזמננו, מצוי הרבה פעמים, שהקונה כותב את נוסח השטר על נייר שלו, וחותמים הצדדים על נייר זה. וכיוון שאין הוא מקנה למוכר את הנייר, לא מועיל נייר זכרון הדברים מדין קניין שטר.
אולם, למרות בעיות אלו יש לקבל את החוזה במקרה דנן:
א. דברי הט"ז שהוזכרו לעיל, נכונים דווקא בראשי פרקים של שטר תנאים, שכן אותם ראשי פרקים באמת חסרי ערך, וראשי הפרקים נכתבים שלא בנוסח של שטר. אבל כיוון שבזכרון דברים נמצאים ממילא כל הפרטים הקיימים גם בחוזה, ובחוזה נוספים רק פרטים שוליים, הרי זה שטר ממש
ב. אמנם לא היתה בזכרון הדברים לשון מכירה, אבל בדרך כלל יש בזכרון הדברים לשון התחייבות - 'אני מתחייב למכור', ולשון התחייבות מועילה (שו"ע חו"מ סי' ס ס"ו). דעת "נתיבות" (שם סי' רו ס"ק ה), שהתחייבות לתת או למכור נחשבת גם כן כהתחייבות, וכן פסקו "נודע ביהודה" (מהדורה קמא, חו"מ סי' כו) ו"אמרי בינה" (הלכות הלוואה סי' נא). ולפי זה, הנכס אמנם לא עבר לבעלות הקונה, אבל יכול הקונה לכוף את המוכר למכור לו את הנכס, כיוון שחלה התחייבות על המוכר למכור לו את הנכס. אבל, אם לא נכתבה בזכרון הדברים התחייבות דומה של הקונה לשלם ולקנות את הנכס (בלשון התחייבות) - יכול הקונה לחזור בו.
ג. המחבר שו"ע חו"מ (סי' קצא ס"ג) כתב, שגם 'שטרי דידן' נחשבים כשטרות קניין. וכתב הסמ"ע (שם ס"ק ו):
"והטעם, כיוון דנזכר בהם עניין מכירה, ואע"פ שנכתב בהם לשון עבר, מכרתי או נתתי. וגם בקרא מצינו לשון עבר במקח שנאמר 'נתתי כסף השדה קח ממני'".
ולכאורה יש לשאול על הסמ"ע - אם לשון השטר אינה מועילה, מדוע מועיל שנזכר בו 'עניין מכירה'? דעתו של הרב רלב"ג היא, שכיוון שנהגו לכתוב בלשון זו, וברורה כוונתם של המוכר והקונה ברצונם לקיים את המקח בשעת מסירת השטר, אין זה משנה אם כתב בלשון עבר, כיוון שנזכר בהם עניין מכירה, וברורה כוונתם. ואם כן, יש לומר שכיוון שבימינו נהגו לכתוב בחוזים בלשון עתיד: 'המוכר ימכור לקונה', או 'המוכר מתחייב למכור לקונה', ומבחינת החוק הדבר ברור וידוע כי של חוזים שכתובים בהם לשונות אלו תקפים ומחייבים, והקונה נחשב כבעל הנכס, ויכול לכוף את המוכר להעביר את הנכס בטאבו על שמו - יש לומר שגם בדין תורה לשון זו טובה, ויכול למכור בשטר זה, ומועיל משום 'קניין שטר'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
