ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:"
במסכת חולין (דף צא, א) מובאת דרשת ר' יהושע בן לוי על המאבק, וזו לשונה כשהיא מתורגמת:
" בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ ... מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד. כתוב כאן 'בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ', וכתוב שם (נחום א, ג) "ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו'.
ר' יהושע בן לוי מסביר שהשורש אב"ק שנמצא במילה "ויאבק" בא במשמעות של החומר אָבָק שהוא עפר דק. אך התיאור שהוא מתאר - "שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד" - עדיין טעון הסבר. אָבָק הוא חומר גשמי וככל שיתרומם מעלה לא שייך לומר שהגיע אל "כסא הכבוד". בורא העולם אינו שוכן בשמיים הגשמיים וכבר אמר שלמה "כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ" 1 . "כסא הכבוד" הוא ביטוי המשמש כמשל למלכות ה'; וכיצד אפשר לומר שאָבָק, שהוא חומר גשמי, עלה לשם?!
האָבָק והאבן
ומכוח הקושיה צריכים לומר שגם האבק עליו מדובר כאן הוא משל.
בנביא יחזקאל 2 מצאנו שכסא הכבוד מתואר בתור משל כנמצא במקום גבוה "מִמַּעַל לָרָקִיעַ", והוא מתואר בתור משל גם כאבן יקרה - "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר". אבן הספיר מוזכרת גם במגילת איכה, ונזיריה הקדושים של ירושלים מתוארים בה בתור מי ש"סַפִּיר גִּזְרָתָם" 3 . בתיאור זה מלמדת אותנו המגילה שאותם הנזירים כאילו נגזרו מאבן הספיר של כסא הכבוד.
לאחר העיון ביחזקאל ובאיכה ניתן להבין את כוונת ר' יהושע בן לוי. לשיטתו, יעקב אבינו מגלה על ידי ההאבקות, שגם אצל מי שאינם נראים כאבן יקרה אלא נראים כאָבָק דק 4 , וגם אצל מי שאינם נראים כ"מִמַּעַל לָרָקִיעַ" אלא נראים כנמצאים מתחת לרגלי יעקב, גם בהם קיימת רוחניות המפרסמת את שם הבורא- רוחניות מ"כסא הכבוד". יעקב ראה בעיני רוחו שיש "איש" מבניו שחש שאינו דומה לנזיר ואינו רוחני כ"אבן ספיר". אדרבא, האיש הרגיש שהוא נוטה לעמל העולם הזה, והוא חש עצמו כ"אָבָק".
יעקב ראה כיצד שרו של עשיו מפתה את ה"איש" להצטרף אליו, ואומר לו שאין לו מקום בעם בני יעקב שהרי הם נוטים לרוחניות ואלו הוא נוטה אל עמל העולם הזה. ומדוע צריך ה"איש" להרגיש טפל לעמו; והרי עדיף לו להיות יחד עם אנשים שנטיותיהם דומות לנטיותיו, וכדאי לו לעזוב את עמו ולעבור לעשיו או לעמים אחרים שדומים לו.
אולם יעקב אבינו לא ויתר על "איש" כזה, והודיע ל"איש" שהוא טועה במחשבותיו. יש אמנם רוחניות מ"כסא הכבוד" באנשים המתעסקים בעניינים הרוחניים - בענייני ה"אֶבֶן סַפִּיר"; אך רוחניות זו שוכנת גם באנשי עמל העולם הזה - באנשי ה"אָבָק". וגם ה"איש", בדרכו שלו - דרך האָבָק - מפרסם את הבורא בעולמו.
אַבְקַת רוֹכֵל
וזו לשון המדרש בשיר השירים רבה (וילנא ג, ב) כאשר היא מתורגמת ומבוארת:
"מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל (שיר השירים ג, ו): זה יעקב אבינו, שהיתה מיטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת, ... ר' יודן אמר: כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה בזכות אותו האָבָק של יעקב אבינו. ר' עזריה אמר שני דברים, דבר אחד: כל מלחמות שישראל עושין ומצליחין בזכות האָבָק של יעקב אבינו, ר' עזריה אמר דבר אחר: כל תורה שישראל עושין בעולם הזה בזכות יעקב אבינו, רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' אבהו אמרו: אותו האָבָק נטלו הקב"ה ונתנו תחת כסא הכבוד שלו וזהו שכתוב: 'ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו' "
גם מדרש זה מראה שהצלחות המסחר שאנשים מעם ישראל עושים, וכן הצלחות המלחמה של אנשים מישראל, שואבות את כוחן מתוך הרוחניות שיעקב אבינו האיר באנשי ה"אָבָק" כאשר התבונן בהם בעת מעברו במעבר יבוק. מיטתו של יעקב אבינו היא שלמה ואף אחד מבניו אינו פסול מפני שגם אנשי האָבָק הם צדיקים, ויעקב אבינו רוצה גם בבנים כאלו. יעקב רוצה גם ב"איש" האָבָק כדי לפרסם את שם ה' בעולם.
אך קיימת מחלוקת בין החכמים האם כל סוגי ה"אָבָק" היו רצויים אצל יעקב.
ר' עזריה מסכים שהצלחות המלחמה של אנשים מישראל מעוררות השתאות בקרב שוכני תבל, ויש בכך פרסום שם ה' בעולם הזה; ומכאן שבאותו אָבָק שוכנת רוחניות. אך לדעתו עיקר פרסום שם ה' צריך להיות בעולמות העליונים, וצריך להראות למלאכים ולברואי מעלה כיצד ניתן ללמוד תורה למרות קשיי העולם הזה. ולכן הוא מדגיש בדרשתו הנוספת שעיקר ביאת יעקב לעולם, והוא שמו העצמי, הוא עמל התורה; והצלחת אנשים מישראל לעמול בתורה למרות קשיי העולם הזה מקורה באור שיעקב אבינו האיר בהם בעת שעבר במעבר יבוק. ולשיטתו, הצלחות אנשי האבק נחשבות כטפלות להצלחות יעקב התורני.
אך רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' אבהו אינם מסכימים להבדיל בין העוסקים ב"אֶבֶן סַפִּיר" לבין העוסקים ב"אָבָק", והם אומרים שגם האָבָק וגם האֶבֶן סַפִּיר זכו להימצא תחת כסא הכבוד.
אלא שצריך לברר: האם כל מי שעוסק ב"אָבָק" זוכה להימצא תחת "כסא הכבוד"?
וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ
במפגש שבין יעקב לבין מי שהיה מולו נאמר גם "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ".
וזו לשון מדרש שכל-טוב (בובר בראשית לג, וישלח):
" וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב . זחה לבם של מקצת בני דור השמד יוצאי ירך יעקב וניטמאו. בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ . ... וניטמאו ברפש אבק פיגול"
המשמעות הרגילה של "שמד" היא השמדה הגופנית שבאה בעקבות ניסיון להעברה על דת ישראל 5 . אולם ל"שמד" יש משמעות נוספת, והיא השמדה רוחנית כאשר הגוף עצמו נשאר שלם ובריא, וכך מפרש מדרש זה.
המדרש מבדיל בין סתם "אָבָק" שהוא רצוי ושוכן תחת כסא הכבוד, לבין "אָבָק" שהוא "פיגול" כלומר אָבָק שאין בו רוחניות. והסיבה לדחיית אבק כזה היא זחיחות הלב שפרושה גאווה שאינה רצויה.
המדרש מרמז ששרו של עשיו פגע פגיעה רוחנית באיש מבניו של יעקב וגרם לו להידמות לעשיו בדעותיו. ה"איש" שעליו מדבר מדרש שכל-טוב תולה את הצלחותיו בכישוריו בלבד.
בתורה נאמר "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ ... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" 6 . וחכמינו ז"ל ביארו שאם נהיה עמלים בתורה ירדו גשמינו בעתם ומעשי ידינו יצליחו. מדברי חז"ל ניתן להסיק שמי שמשפיע על מאורעות העולם הוא העָמֵל בתורה, ועמלי המלאכות מצליחים במעשיהם בזכות עמלי התורה. אך האיש שעמל ב"אבק"-פיגול סבור שעם ישראל הוא עם ככל העמים, והוא אינו תולה את הצלחותיו בסיוע הרוחני שהוא מקבל מעמלי התורה; ולשיטת מדרש שכל-טוב הרוחניות אינה שוכנת באָבָק של איש כזה.
ומהדיוק במדרש שכל-טוב עולה שההבדל בין "מקצת בני דור השמד" לבין שאר בני דור השמד הוא הבדל שבמחשבת הלב. מבחינה מעשית כמעט ואין הבדל בין המיעוט לרוב, הללו עמלים במלאכות ונלחמים במלחמות בלבד והללו עמלים במלאכות ונלחמים במלחמות בלבד; אך אלו ואלו אינם עמלים בתורה, ומצד עמל התורה זהו דור של שמד רוחני.
ההבדל שבין האָבָק הטמא לאָבָק הטהור הוא במחשבת הלב. רוב בני דור השמד למרות שאינם עמלים בתורה מקיימים בליבם את הנאמר בכתוב: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, יח), ואילו המיעוט שבבני דור השמד מקיים בלבו את הכתוב: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". (דברים ח, יז).
ואמנם, הצלחות המלחמה של אנשי ישראל והצלחות המסחר שלהם מפרסמות את שם ישראל בין עמי העולם, ומכיוון שעמי העולם מקשרים בין הצלחת ישראל לבין בורא העולם, הרי ששם ה' מתגדל בעולם על ידי כל אנשי ה"אבק". אך מדרש שכל-טוב סבור שאצל אלו ש"חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלאֻמִּים" 7 אך אין "רוֹמְמוֹת אֵ-ל בִּגְרוֹנָם" - אין רוחניות ב"אבק" שלהם והוא "אבק פיגול".
אולם כזכור, ר' יהושע בן לוי ור' ברכיה דורשים את אותן המילים ואינם מבדילים בין סוגי האבק השונים. והם סבורים שלמרות שהכתוב מתאר מצב זה ככף ירך נקועה, יעקב אבינו נאבק גם על "איש" כזה להישאר "עִמּוֹ", כלומר להישאר בעם בני יעקב למסע משותף להבאת הגאולה לעולם. ולשיטתם, מאחר שכבוד ה' מתגלה בעולם גם על ידי בני יעקב כאלו, הרוחניות שבכסא הכבוד שוכנת גם באָבָק כזה.
אלא שר' ברכיה מתנה תנאי מסיים כדי שתשכון שם הרוחניות, ואילו ר' יהושע בן לוי סבור שהרוחניות שוכנת שם ללא תנאי, ושיטתם תתבאר במאמרים הבאים.
במאמר זה ראינו ש"על פני המים" של דברי חכמינו ז"ל מרחפת רוח של לימוד זכות על קהילות ועל דמויות פרטיות מישראל, והתבאר שהמושג "אבק" מסמל גאולה דרך עמל המלאכות, ואלו המושג "אבק" מסמל גאולה דרך עמל המלאכות.
^ 1 דברי הימים ב' ב, ה
^ 2 "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא ..." (יחזקאל א, כו)
^ 3 "זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם" (איכה ד, ז)
^ 4 "אבק נק' הקליפה..." (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, א)
^ 5 וראה בדרשת ר' חמא ברבי חנינא בבראשית רבה (עז, ג) וברמב"ן בפרושו לתורה שם.
^ 6 ויקרא כו, ג-ד
^ 7 תהלים קמט, ו-ז
^ 2 "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא ..." (יחזקאל א, כו)
^ 3 "זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם" (איכה ד, ז)
^ 4 "אבק נק' הקליפה..." (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, א)
^ 5 וראה בדרשת ר' חמא ברבי חנינא בבראשית רבה (עז, ג) וברמב"ן בפרושו לתורה שם.
^ 6 ויקרא כו, ג-ד
^ 7 תהלים קמט, ו-ז
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
