איש עסקים אחד, אדם עסוק בעל סדר יום עמוס לעייפה, הלך פעם לאימון אישי, במטרה לייעל ולמקסם את ניצול הזמן שלו. הוא הגיש למאמן את היומן שלו, אך לאחר עיון קצר בחומר, שאל אותו המאמן רק שאלה פשוטה אחת –

מה עם זמן למשפחה? אם חשובה לך משפחתך, עליך להקצות לה זמנים קבועים בסדר יומך!

אכן, כל מי שלמד מעט על ניצול זמן, ועל האופן שבו 'מזיזים' דברים, יודע שאם ברצונך לקדם נושא מסויים בקביעות, עליך להקצות לו זמן בסדר יומך. ואם עניין מסויים חשוב לך, הרי שעליך לפנות לו זמן, ולא לעשותו 'בין לבין', כדרך אגב.

עניין זה מופיע באופן מופלא בפרשיותנו, במושג בסיסי, שאנו נפגשים עימו לאורך כל התורה. המשכן נקרא בתורה פעמים רבות בשם – 'אוהל מועד'. מה משמעות המילה – 'מועד'?

מתרגם אונקלוס – 'משכן זמנא'. ומרחיב זאת רש"י (שמות כה, כב), בבארו את דברי הפסוק: "ונועדתי לך שם...", "כשאקבע מועד לך לדבר עימך, אותו מקום אקבע למועד שאבוא שם לדבר אליך". כלומר, המילה 'מועד' היא מלשון – זמן.

המשכן מכונה אוהל מועד, מפני שה' קובע שם למשה זמן, שבו ידבר איתו ויצווה לו את התורה הקדושה. וכאן נשאלת השאלה – הכינוי 'אוהל' מובן, אך המילה 'מועד', לכאורה, אינה קשורה, שהרי המשכן הוא מקום - אוהל, ומדוע שיקרא גם על שם ה'זמן'?

ונראה, שהתשובה היא כפי שפתחנו. כינוי זה מבטא את החשיבות של התורה ודבר ה' לישראל. ה' לא נתן לנו תורה כדרך אגב, אלא ציוונו שיהיה לכך מקום מיוחד וזמן מיוחד. לדברים חשובים, יש זמן מיוחד בלו"ז, וגם מקום מיוחד המוקדש להם.

ומתוך זה, נראה שיש גם עומק נוסף לכינוי 'מועד'. התורה (שמות כט, מב – מג) מציינת לגבי אוהל מועד, "אשר אוועד לכם שמה, לדבר אליך שם. ונועדתי שמה לבני ישראל...". לכאורה, יש כאן כפילות בלשון, שהרי התורה חוזרת פעמיים על העניין של ההתוועדות – 'אוועד', 'ונועדתי'?

מבאר רש"י שם, הלשון הראשונה מדברת כדלעיל על קביעת מועד לדיבור, ואילו את הפעם השניה הוא מבאר: "אתוועד עימם בדיבור, כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם". נראה מדבריו, שאת הפעם השניה הוא מבאר מלשון 'התוועדות', כלומר מקום שמדברים בו מתוך קרבה ושותפות. נמצאנו למדים, שכשהדברים הם חשובים ומשמעותיים, ואנו מייחדים להם מקום וזמן מיוחדים, אנו זוכים מתוך כך לקירוב וחיבור אינטימי וקרוב.

ויש להוסיף ולהדגיש, שבפסוקים אלו נאמר, ונועדתי לבני ישראל, כלומר עניין זה של המשכן והמקדש , אינו מכוון רק למשה רבינו עצמו, כי אם לעם ישראל כולו לדורות עולם. מציאותו של המקדש בקרבנו יוצרת אצלנו את המקום והזמן למפגש עם ה', ומתוך כך להתוועדות וקירוב אינטימיים עם ה'.

(ומעניין, שבפרשת כי תשא, כתוב שבתקופה שבין ירידת משה בהר סיני ביום הכיפורים, ליום הקמת המשכן ב - א' ניסן, נטה משה אוהל מיוחד, וקרא לו 'אוהל מועד' למבקשי ה'. אוהל זה לא היה משכן, אלא כמו שמתרגם אונקלוס 'בית אולפנא', בית מדרש. על אוהל זה, מבאר רש"י (לג, ז), שנקרא אוהל מועד, כי הוא "בית ועד למבקשי תורה", כלומר גם שם, מועד, מלשון התוועדות וחיבור).

ומכאן יכולים אנו ללמוד לעבודת ה' שבכל דור, שעלינו לתת לעבודת ה' מקום וזמן מיוחדים וחשובים. כל יהודי צריך שיהיה לו קביעת זמנים מיוחדים לתורה. כל יהודי צריך שיהיה לו מקום בבית מדרש, שבו הוא לומד. כל יהודי צריך להתחבר לחבורה של יהודים, ששואפת להתקדם בעבודת ה', ועימה הוא מקים בית ועד למבקשי תורה.

ובהיכנס חודש ניסן, שבו נגאלנו ועתידים אנו בעזרת ה' להיגאל, מתעוררים בליבנו הכיסופים לזכות ולעלות לרגל בחג הפסח הקרב ובא ולהקריב קרבן פסח במקדש. והרי אף הרגלים נקראים 'מועדים', שהרי הם הזמן החשוב שאנו מצווים לייחד למפגש הקבוע והחשוב עם ה' במקדש, שהוא המקום שבו אנו זוכים להתוועד ולהתייחד עם המלך במסיבו.

ויהי רצון, שיתקיים בנו בקרוב, בבית המקדש, מה שנאמר בחתימת פרשת פקודי וספר שמות, ברגע הגדול של השלמת הקמת המשכן, בהשראת השכינה והתוועדות ה' עימנו, "וכבוד ה' מלא את המשכן... כי ענן ה' על המשכן... לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם", במהרה בימינו!