ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
שנת תש"ב. מלחמת העולם השנייה משתוללת בעולם, והקהילות היהודיות ברחבי אירופה עולות בלהבות. תלמידי ישיבת מיר וישיבות נוספות, נמלטים על נפשם, ולאחר נדודים ארוכים מגיעים לשאנגאחאי שבסין.
יעקב, אחד התלמידים, מחליט לנצל את ההזדמנות להיכרות קצרה עם העם הסיני העתיק. מדהים, הוא אומר לעצמו, שהגעתי לסין, ארץ שעד לפני כמה שנים בקושי ידעתי על קיומה.
הוא יוצא לרחוב, פונה לכמה סינים, ושואל באנגלית רצוצה את השאלה שמנקרת במוחו – מה אתם יודעים על היהדות?
לתדהמתו, הסינים עונים לו – וודאי, היהדות היא 'דת הסרת הגיד'.
ובכן – הידעתם? הכינוי המסורתי ליהדות בסין היא – 'דת הסרת הגיד', על שם האיסור לאכול את גיד הנשה, עליו הצטווינו בפרשתנו.
מהסינים אין להביא הוכחה שלאיסור גיד הנשה יש משקל מיוחד ביהדות, זו רק 'פיקנטריה', אך באמת יש לכאורה הוכחה למרכזיותו של איסור זה. כידוע, כמעט כל מצוות התורה ניתנו לעם ישראל רק אחר לידתו כעם, אולם יש 3 מצוות חריגות שניתנו לפני כן, בספר בראשית, ואלו הן – פרו ורבו, ברית מילה ואיסור גיד הנשה.
2 המצוות הראשונות הן מצוות יסודיות מאוד. פרו ורבו זו מצוות יסוד האנושות. ברית מילה זו מצוות היסוד של עם ישראל, נמצא שהן שתי קומות הבסיס של העולם, קומה ראשונה – האנושות, ומעליה קומה שניה – עם ישראל. מתבקשת ההבנה, שגיד הנשה זו המצווה היסודית של הקומה השלישית.
וכאן ישאל השואל – מה כל כך מיוחד באיסור 'גיד הנשה'? איזו קומה שלישית הוא מייסד?
לתירוץ העניין, הבה נתבונן בסיפור המאבק של יעקב והמלאך, הסיפור שממנו נוצר איסור גיד הנשה.
יעקב ושרו של עשיו נאבקים כל הלילה עד עלות השחר. רק בתום המאבק, כשהמלאך מבין שאין בכוחו לנצח את יעקב, הוא נוגע בכף ירך יעקב, ופוגע בגיד הנשה. ואז, מתחולל ביניהם וויכוח אחרון - המלאך מבקש ללכת, יעקב מתעקש לקבל ברכה, ובסופו של דבר המלאך קורא לו ישראל ומברך אותו.
על מה הם התווכחו שם ברגעי סוף המאבק?
המפרשים מבארים שכאן דרש יעקב שהמלאך יודה לו על ברכות אביו שנטל מעשיו, אך רש"י מוסיף כאן גם נקודת מבט מפתיעה. בהמשך הפרשה אנו מוצאים שבעת שיעקב היה בבית אל, ה' בעצמו קרא ליעקב בשם – ישראל. על כך אומר הנביא הושע – "וישר אל מלאך, ויוכל, בכה ויתחנן לו, בית אל ימצאנו...". כלומר, מתברר שהמלאך הסכים מראש שיעקב יקרא בשם ישראל, בבית אל, וכל הוויכוח היה מפני שיעקב דרש להיקרא בשם ישראל מיידית, עוד לפני הכניסה לארץ.
למה היה ליעקב כל כך חשוב להיקרא בשם ישראל עוד לפני הכניסה לארץ? ומה זה קשור לגיד הנשה, שנפגע בדיוק באותם רגעים?
ובכן, יעקב מייצג את שמו הפרטי של אבינו יעקב. ישראל, לעומת זאת, מייצג את שמנו כעם. אנו נקראים עם ישראל ולא עם יעקב. אבינו יעקב נקרא גם בשם ישראל, 'ישראל סבא', מפני שהוא זה שהפך אותנו מיחידים לציבור, כשנולדו לו 12 בנים, שהם ביחד יותר ממניין, ומניין זו כבר עדה, עדת בני ישראל, הגרעין היסודי של העם.
אנו מקבלים את השם ישראל ברגע כניסתנו לארץ, כי בחוץ לארץ כל יהודי הוא אדם פרטי, ואילו בארץ ישראל אנו עם, וכפי שמצינו שרק בכניסתנו לארץ התחיל בנו הכלל, ש"כל ישראל ערבים זה בזה". נמצא שהשם ישראל מבטא את אחדות העם לדור ולדורות.
שיבת יעקב, השלישי באבות, מחוץ לארץ לארץ, מבטאת גם את שיבת ישראל מהגלות הארוכה לארצנו הקדושה אל הגאולה השלישית. ברגע זה מנסים כוחותיו של עשיו הרשע, שנקבל את השם ישראל רק בארץ, ואילו יעקב מוודא שנקבל זאת עוד לפני הכניסה לארץ, כדי לחבר את דור הנכנסים לארץ לכל דורות ישראל בימי הגלות.
ברגעים אלה פוגע המלאך בגיד הנשה. גיד הנשה נקרא כיום בשפה המקצועית 'עצב השת. זהו העצב הארוך והעבה ביותר בגוף האדם. העצב מתחיל מעמוד השדרה באזור חוליות המותן, ועובר דרך האגן לכיוון כף הרגל. העצב אחראי על תנועתם של השרירים האחוריים בירך ושל כמעט כל שרירי השוק וכף הרגל.
המלאך גורם לגיד לקפוץ למעלה, "א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמו גיד הנשה, שנשה ממקומו ועלה" (חולין צא.).כלומר, המלאך מנסה לנתק את הגיד מלמטה ולהשאירו למעלה, ובכך לשתק את רגליו של יעקב, ולגרום להם לאבד תחושה.
מצאנו ש"ברא כרעא דאבוה", בן משול לרגל אביו, המלאך מנסה לנתק את דור הבנים הנכנסים לארץ, אנשי הרגליים, אנשי עקבתא דמשיחא, מעמוד השדרה, דור האבות והצדיקים שבכל הדורות.
נשה זה גם לשון שכחה, ('נשני אלוקים'), בניתוק זה רוצה המלאך להשכיח את מורשת הדורות מהדור שלנו. אבל זה לא עוזר לו, יעקב עומד על כך שנקרא ישראל לפני הכניסה לארץ, ונשאר מחוברים למורשת הדורות.
וכאן בפעם הראשונה בתורה, אנו נקראים בני ישראל, "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה", אנו בני ישראל ואיננו אוכלים את הגיד, ונשארים מחוברים.
נמצא שאיסור זה בונה את הקומה השלישית, קומת הגאולה. וסופו של יעקב להתרפא מצלעתו, שמש הגאולה תזרח ומרפא בכנפיה, וכל העם ישוב למורשת אבותיו ולאלוקיו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
