ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
- ספריה
- קומי אורי
- ח - המאבק על התודעה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
מהחוברת שנקראת "דרכנו לעת הזאת" יוצא מסר לראש הממשלה ולממשלה המתכנים בפועל חלילה עקירת עשרות אלפי יהודים מבתיהם בארץ-ישראל, ומסירת חלקי יהודה ושומרון לידי החמאס, והמסר הוא: אתה יכול להמשיך לתכנן ולבצע, אל תדאג, לא יהיה מאבק, הכול יהיה בשלום.
בכלל אין בחוברת זכר לתכניות הפשע של ראש הממשלה, כאילו אין הסכנה הזאת נוגעת לרבבות אחינו ביש"ע. האם הרבנים החשובים החתומים על החוברת הזאת אינם חיים "בעת הזאת"?
החוברת מדברת על הצורך לקרב את העם אל שורשי התרבות והזהות שלנו, אכן נכון בוודאי, אבל איך מותר לרבני קהילות, ובתוכם קהילות ביש"ע, להתעלם מהסכנה הקרובה חלילה הרובצת על יישוביהם ובתיהם, ואיך אפשר לשתוק כשממשלת ישראל מתכננת למסור חלקים מרכזיים ביהודה ושומרון לשלטון זר של טרוריסטים המתכננים לשלוח טילים לכל אורכה של ארץ-ישראל, כפי שעושים היום מחבל עזה? האם "שתקו רבנן" זוהי אחריות מנהיגותית רבנית לחיי עם ישראל וארץ-ישראל? הלא הצורך הדחוף ביותר הוא לעודד ולחזק את אחינו היקרים מתיישבי ארץ-ישראל להמשך האחיזה והדבקות באדמה ובכל בית ביישובי ארץ-ישראל, ולמנוע בכל עוז את הפשע של עקירת יהודים מביתם. הלא צריך להזהיר את ראש הממשלה שלא יעיז לבצע עקירה נוראה העלולה לקרוע קרע בעם, שקשה יהיה לתקנו.
בחוברת יש פרק הנקרא "הזכות על ארץ-ישראל", ואומנם יפה נאמר שם "ארץ-ישראל כולה שייכת לאומה הישראלית כולה בכל דורותיה שהיו ושיהיו... אין רשות מוסרית לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ ישראל..." על-פי החינוך שאנו קיבלנו מרבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, היינו מצפים שתהיה מסקנה מעשית לקביעה הזאת. ומה אנחנו מוצאים כמסקנה בחוברת "דרכנו לעת הזאת"? "ועל כן למרות שמדינת ישראל ומוסדותיה הפקירו למגינת לבנו את חבל ימית וחבל עזה, עקרו את מתיישביהם הנאמנים ומסרו את השלטון על חבלי ארץ אלו לגרועים שבאויבנו" - מעשים נוראים אלה לא מוגדרים כפשע חלילה - "אין אנו מתנתקים מן המדינה ומוסדותיה ולא מן הצבא". שומו שמים, איך ייתכן שאין כאן קריאה ליהודים נאמנים ומסורים מיישבי יהודה ושומרון לקום ולהתנגד בכל תוקף בכדי למנוע פשע נוסף של גירוש עשרות אלפי יהודים מיש"ע ומסירת אדמות ההר לאויב, אלא רק המשך התעלמות והשתקה מהסכנה החמורה לעמנו וארצנו?! מוכרחים לומר ברורות: יש בכך גם התעלמות והשתקה של דברי מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל. בקריאה הגדולה והחשובה "לא תגורו", שהיתה והינה מורת הדרך לכל תהליך ההתיישבות והמאבק על ארץ-ישראל, מובאים הדברים הבאים: "חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר - וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם ולכישלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם, ה' ישמרנו ולחרפתם ולדראונם". "אין שום צד היתר, לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, ח"ו, לצמיתות ובהחלט, ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל, ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו".
וכי אין בדברים האלה הפקרת אחים מתיישבים ונאמנים לגזירות הגירוש של ממשלה חסרת אחריות ואמונה ציונית? וכי לא מגיע לציבור יקר זה ברכות של עידוד וחיזוק מידי רבני ישראל? בחוברת מובאים הדברים הבאים: "מסירות נפש על ארץ-ישראל אינה נמדדת לפי כוחניות המאבק נגד המשטרה והצבא כי אם בהוויית החיים המופתית שהראו לנו בעצם מפעל חייהם המפואר (של תושבי גוש-קטיף) במשך 30 שנה". האם מסירות נפש שייכת וקיימת רק בעצם מפעל חיים מפואר ונעלה ואין מסירות נפש באחיזה תקיפה, באדמה ובבית, כדי למנוע את עקירתם והריסתם? הלא זוהי מסירות הנפש שרבינו הרב צבי יהודה זצ"ל חזר עליה שוב ושוב בקריאות המיוחדות ובשיחות שלו "דבר זה לא יקום ולא יהיה, ולא ינשלו אותנו מחלקים של ארצנו. מחויבים אנו כולנו במסירות נפש. וממשלה שעושה הסגר בארץ כמו שעשו תחום מושב ליהודים ברוסיה - לא תהיה כזאת בישראל" ("ארץ הצבי" לט, כג). ועל אחת כמה וכמה כשמדובר על גירוש יהודים מאדמתם ומסירתה לידי האויב, שאז בוודאי מחויבים אנו במסירות נפש זו על שלמות ארצנו. וכן כותב רבנו "שעל הארץ הזאת, לכל גבולותיה, אנו מחויבים במסירות נפש כשמגיע מצב של כפייה, אם תהיה מצד הגויים או אילו חלילה מצד יהודים בגלל שיבושי פוליטיקה ושיבושי דעות" (שם עמ' כה).
עם ישראל קום וחיה!
בקשר עם חובת מסירות נפש זו על ארץ-ישראל קרא רבנו את הקריאה זאת: "אם איזה שר שהוא התבטא ואמר שלא איכפת לו אם נצטרך להשיג אשרת מעבר למקומות שלנו מהגויים - כלפי זה אנו צריכים להודיע ולומר בפירוש: מה שלא איכפת לו אין זה חשוב, דברים בטלים ומבוטלים, לכלל ישראל זה איכפת, לריבונו של עולם זה איכפת, לכולנו, לכל מיליוני היהודים זה איכפת... אני קורא לעם ישראל קום וחיה!". "עם ישראל חי ומרגיש ועומד מעל ל"לא אכפתיות" הזו. נדע שעם ישראל חי וקיים, דוד מלך ישראל חי ומלכות ישראל חיה וקיימת. ובשם א-לוהינו נדגול ונרומם את דגל הצבא את דגל המלכות ואת דגל הקדושה ואת דגל התורה ודגל יראת שמים".
אנחנו גם אומרים היום, עם ישראל חי. אומנם חלק מאתנו במצב מוחלש ומבולבל על-ידי חולשות אמונה והפחדות של מנהיגים שמנותקים מחיי העם, מנותקים מחיי הארץ ומנותקים מחיי אמונה. התפקיד המרכזי של אנשי אמונה, ובראשם הרבנים, הוא ללמד כוחה של אמונה ומסירות נפש שתקרין אחריות ואהבה אל כל עמנו וארצנו. זוהי דרכנו לעת הזאת, בעמידה כחומה בצורה מול הסכנה של עקירת יישובים וגירוש יהודים מאדמתם חלילה. רק דוגמה זאת של אמונה של גדולי רבנינו תפתח את הלבבות לעיסוק בשורשי התרבות והזהות שלנו, ולחדור ולהשפיע על כל הלבבות באהבה ואמונה. כי הלא למדנו לדעת כי קירוב לבבות והשפעה חינוכית מוכרחים להיות משולבים בחיזוק ההתיישבות בארץ-ישראל. כה הם דברי רבנו: "להגביר את מאמצי החינוך הדתי המאמין במעשי ה' צור ישראל וגואלו, ומקבץ נדחיו ובוני ארצו, ודאי חשוב מאוד - ובשום אופן לא חשוב יותר מזה של ישוב ארצנו והתנחלות שממותיה... חלילה לחדול מהתנחלויות של ישובנו ארצנו ושממתה. עם שקידת ההתנחלויות צריך להרבות חינוך והסברה לחשיבותה החיונית".
"חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ"
דרכנו לעת הזאת מחייבת את רבנינו לצאת באזהרה ברורה לממשלתנו: אל תעיזו לחשוב על ביצוע פשע נוסף וחמור של גירוש יהודים מביתם והפקרת אדמתם - אדמתנו לאויב. דעו שזה לא ילך לכם, תדעו שזה לא ילך, עם ישראל חי, ובמסירות נפש יגן על חיי ארצו, ביתו ואדמתו. זכרו את השבועה שנשבע הקב"ה בעת משבר המרגלים "חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי... ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה". עם ישראל חי ראוי למנהיגות חיה ומאמינה ושואפת לראות את כבוד ה' בארץ. מנהיגות זו חייבת להבין שלא תוכל לפגוע בכבוד ה' ההולך ומתגלה בכל מרחבי ארצנו. רבנים יקרים השואפים להורות דרך לעת הזאת יקומו לעזרת עם ה' בגיבורים ויזהירו מיצירת קרע בעם שימנע מהם ראיית כבוד ה'.
מסר זה של אמונה חייב להיות משודר למתיישבי יש"ע ולכל העם כולו. גם אם ישנם חלקים בעמנו שקשה להם לקלוט מסר זה מרוב כאב, חולשה ופחדנות, הלא יבוא זמן, והוא קרוב, ויתעוררו מתרדמתם לראות את האמת. לכשיפקחו עיניים לראות נכוחה את מציאות חיינו, יחפשו גילויים חיים של אמונה, נחישות ורוממות רוח שיוכלו להידבק בהם וללכת בדרכם. בראש הגילויים האלה מוכרחים אתם רבני ישראל לעמוד בקומה לאומית זקופה ללא פחד ומגור. הקב"ה יחזק אתכם לתקן את "דרכנו לעת הזאת" ולהשמיע ברמה דברי עידוד וחיזוק להמשך עמידתנו כולנו מול הסכנה החמורה והמוחשית לעם ישראל ולארץ-ישראל, ויחוש כל הגוי כולו את אור ה' המאיר את דרכי גאולתנו ויכריז: אשרינו כולנו שזוכים לראות את קיום השבועה הא-לוהית "חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ".
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
