תפיסת משכון לגביית נזקי גרמא

מדורים
הלכה פסוקה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
שוכר ומשכיר

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

נערך על ידי הרב יואב שטרנברג

התביעה: התובע שכר דירה מהנתבע. כחלק מהביטחונות שלהם הוא נדרש בזמן השכירות, משכן הוא תכשיטים בידי הנתבע. עקב הידרדרות מערכת היחסים בין התובע לנתבע, הגיעו לדין ודברים, ונגרמו לנתבע הפסדים שונים. התובע דורש להשיב לידיו את המשכון שנתן ביד הנתבע, משום שהנזק הוא בגרמא, ומשום כך הוא אינו חייב לשלם.

פסק הדין : אי אפשר לתפוס משכון כתשלום על נזק גרמא, ולכן הנתבע צריך להשיב את המשכון לתובע. אולם, מדין פשרה יש לתת לנתבע פיצוי חלקי על הנזק שנגרם לו.

הנימוקים: בית הדין קבע, כי הנזקים שנגרמו לנתבע הם בגדר נזקי גרמא.דעת הריב"ש (סי' שצב) ובעקבותיה דעות המהרש"ל (יש"ש בבא קמא פ"ו סי' ו) והש"ך (חו"מ סי' כח סק"ב), שאם הניזק תפס כאשר החוב הוא רק ב'בא לצאת ידי שמים', מוציאים מידו. אך בגליון רע"א (שם) ציין, שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים, ונשאר בצ"ע אם לדינא יכול התופס לומר 'קים לי' כסוברים שתפיסה מועילה.

בית הדין טען, שאין חיוב לצאת ידי שמים, אלא כאשר למזיק הייתה כוונה להזיק. אבל אם המזיק לא התכוון להזיק, כגון בנידון דידן, פטור גם מדיני שמים. ולכן, גם לסוברים שתפיסה במקום שחייב כשבא לצאת ידי שמים מועילה, כאן הרי אינו חייב כלל ויש להשיב את המשכון.