ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- משה רבנו
אמונת הייחוד והמוסר
אמונת הייחוד והמוסר כרוכים זה בזה. אמרו חכמים (קידושין לא, א; במדב"ר ח, ד), כאשר שמעו מלכי האומות שמלכו בחסות האלילים, שבדיבר הראשון אמר ה': "אנכי ה' אלוהיך", אמרו: גם הוא כמונו, ולכבוד עצמו הוא דורש, שכל מלך רוצה שלא יהא אחר מכחישו. וכן על הדיבר השני: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", אמרו: לכבוד עצמו הוא דורש, שכל המלכים אינם רוצים שיהיה להם שותף. וכן על הדיבר השלישי: "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא", אמרו: כל מלך רוצה שלא ישבעו בשמו בשקר. וכן כששמעו את הדיבר הרביעי: "זכור את יום השבת לקדשו", אמרו: כל מלך רוצה שיהיו מכבדים את היום המיוחד לו. אבל כששמעו את הדיבר החמישי: "כבד את אביך ואת אמך", תמהו, הרי כל המלכים תובעים מכל המשועבדים להם לכפור באבותיהם כדי שיהיו נאמנים להם בלבד, וה' מכריז שיכבדו את ההורים, ואינו רואה בכך פגיעה בכבודו. "עמדו מכסאותיהם והודו למאמרות ראשונות", שנאמר (תהלים קלח, ד): "יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ".
ככל שהבינו שגם המצוות שבהמשך עוסקות בכבוד הבריות וביחס שבין אדם לחברו, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד, הלכה פליאתם וגברה, ולשעה קלה ידעו, שה' אמת ותורתו אמת, והאלילים שקר ומלכותם של המולכים בשמם מלכות שקר ורשע. אמנם בפועל, עם ישראל עוד נדרש להילחם על עקרונות אלה, וקרוב לאלפיים שנה עברו עד שבדרכים ישרות ועקלקלות עקרון אמונת הייחוד התובעת תיקון מוסרי התקבל על רוב עמי העולם, ועדיין עבודה רבה לפנינו לזקק ולטהר את האמונה והמוסר, ולתקן על ידי כך את כל היצרים הרעים, ולהביא את ברכת ה' לכל העמים.
יסוד האמונה והמוסר גם התגלה בכך שלמרות היות ישראל עבדים שפלים, קיים ה' את הברית והשבועה שכרת עם אבותיהם, אברהם יצחק ויעקב, וגאלם ממצרים. בכל העולם, על פי התפישה האלילית, הכוח היה הערך המכונן, ולכן העריכו את החזקים והשולטים, ובזו לעבדים וכמעט לא החשיבום כבני אדם אלא כרכושם של אדוניהם. ואילו ה' בחר שהגילוי הגדול ביותר יהיה דווקא אל העבדים המסכנים והמושפלים. אותם קירב אל הר סיני, להם נתן ברוב אהבתו את תורתו, ודרכם דיבר אל נכבדי וחשובי העולם שבכל הדורות.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
659 - טבעיות האמונה וסיבת האלילות
660 - נבואת משה רבנו ומעמד הר סיני
661 - על כשפים, מאגיה ואלילות
טען עוד
מדרגת משה ושאר הנביאים
יחיד ומיוחד היה משה רבנו, ששתל ה' את נשמתו המיוחדת בדור של לידת האומה הישראלית, ואף הוא זיכך את מידותיו ומסר את נפשו על ישראל ועל כבוד השם, עד שזכה להיות שליח ה' להוציא את ישראל ממצרים ולקבל את התורה בהר סיני. מדרגת נבואתו הייתה מעל שאר הנביאים. כפי שלמדנו מחטאם של מרים ואהרן, שלא הבינו כראוי את מדרגתו המיוחדת של משה אחיהם. הוכיח אותם ה' ולימד שמדרגת נבואתו של משה נבדלת משאר הנביאים. "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט, וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" (במדבר יב, ו-ח). מדרגה זו מיוחדת כל כך עד שהעידה התורה שלא קם ולא יקום עוד נביא כמשה, שנאמר (דברים לד, י): "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים".
אספקלריא מאירה
אמרו חכמים (יבמות מט, ב): "כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה". כלומר ראיית הנבואה דומה לראייה דרך זכוכית או מראה, וכשהיא בהירה היא נקראת 'אספקלריא מאירה', וכשהיא עכורה היא נקראת 'אספקלריא שאינה מאירה'. לכן שאר הנביאים קיבלו את נבואתם במשלים ובחידות שנצרכו לפיענוח והגדרה, ואילו משה זכה לקבל נבואה בהירה לחלוטין עד שכל פרטיה התגלו לו בדיוק מירבי מפי הגבורה (עי' רמב"ם הל' יסה"ת ז, ב-ו; דעת זקנים לבעלי התוס' במדבר שם; דרך ה' ח"ג פרק ה, א-ה).
הבדל נוסף בין משה לנביאים
כל הנביאים לא יכלו להתנבא בכל עת שרצו, אלא רק אם טיהרו וקידשו את עצמם, ורצה ה' - זכו לנבואה. אולם משה רבנו, בכל עת שרצה, זכה לרוח הקודש ולנבואה. ולפי גודל מעמדו, היה צריך להיות תמיד מוכן ומזומן לקבלת הנבואה. לכן בסיום מעמד הר סיני, אמר ה' למשה: "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם (לישראל) שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם (לשמחת עונה), וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי", היינו תפרוש מכאן ואילך מאשתך, כדי להיות מוכן תמיד לקבל את דברי התורה (דברים ה, כז-כח, ע"ז ה, א). לכן שאר הנביאים לא פרשו מנשותיהם ואילו משה רבנו פרש מאשתו (רמב"ם יסה"ת ז, ו).
עוד התייחדה נבואת משה בכך שכל ישראל בהר סיני ראו בעצמם את הגילוי האלוהי אל משה פנים אל פנים, ומכוח זה קיבלו באמונה מוחלטת את התורה שנתן להם ה' על ידי משה.
מעמד הר סיני פסגת הנבואה
בנוסף לכך שמעלת נבואת משה רבנו מעל מדרגת שאר הנביאים, הגילוי האלוהי במעמד הר סיני, שבו היה למשה רבנו תפקיד מרכזי, היה מעל ומעבר לכל גילוי נבואי עלי אדמות. וזו הייתה תכליתו של מעמד הר סיני, לבסס את האמונה בתורה ובמשה רבנו, שליחו של ה' לקבלת התורה. שנאמר (שמות יט, ט): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". לשם כך התגלה ה' אל כל ישראל במעמד הר סיני, עד שהאמינו בה' בוודאות גמורה, וידעו שאין לו גוף ודמות ואין עוד מלבדו (שמות יט, טז-יט; דברים ד, יא-טו; ה, ד-ה).
כיוון שמעמד הר סיני הוא יסוד האמונה והתורה, נצטווינו לזוכרו תמיד, שנאמר (דברים ד, ט-י): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹוהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי, אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן".
כל נשמות ישראל עמדו בהר סיני
אמרו חכמים, שגם כל נשמות ישראל שעתידות להיוולד, היו בהר סיני וקלטו את יסודות האמונה והתורה. זהו שאמר משה רבנו לבניהם של העומדים ליד הר סיני שלא עמדו שם בעצמם, שגם איתם כרת ה' את הברית בסיני (דברים ה, ב-ג). ואף עם כל הדורות העומדים להיוולד (דברים כט, יג-יד). הוסיפו חכמים ואמרו, שאף שורש נשמות הגרים השתתפו ועמדו בהר סיני (שבת קמו, א).
הנביאים שאחר משה רבנו
תפקיד הנביאים להמשיך בדרכו של משה רבנו וללמד תורה לישראל, לחזקם בשמירת המצוות ולהדריכם בדרכי קיומן לפי צורכי השעה, הכלל והיחיד. אבל בשום פנים לא לעקור או לשנות דבר מדברי התורה, כי נצטווינו לקיים את דברי התורה עד עולם. שנאמר (דברים יג, א): "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ". ונאמר (ויקרא כז, לד): "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי", ללמדנו "שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה" (תמורה טז, א). לפיכך, אם יאמר נביא שצריך לשנות דבר בתורה, לבטל מצווה או להוסיף מצווה, בידוע שהוא נביא שקר ועונשו מיתה בחנק. אמנם כהוראת שעה, כדי לרומם את העם לדבוק בתורה, מצווה לשמוע לנביא לעבור על מצווה מהתורה (רמב"ם יסה"ת ט, א; ד-ה).
וכל האותות והמופתים שנביאי השקר יכולים לעשות אינם משתווים כלל לקבלת התורה במעמד הר סיני. שכל אות או מופת שנביא יעשה, אינו מוודא באופן מוחלט שהוא אכן נביא, כי תמיד יש חשש מסוים שמא עשה אותו בכישוף או ברמאות, אלא שכל עוד אינו סותר דברי תורה, יש לשער שהוא אכן נביא ומצווה לשמוע בקולו. וכפי שסומכים על שני עדים, למרות שלעיתים הם משקרים. לעומת זאת, במעמד הר סיני כל ישראל השתתפו, ובכל ישותם, נפשם, רוחם ונשמתם, ראו ושמעו את ה' נותן את התורה לישראל על ידי משה, וכל ישראל עדים על כך. לכן כל נביא שיבוא להכחיש את התורה, הוא נביא שקר וחייב מיתה (רמב"ם יסה"ת ח, א-ג).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
