ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
מוטיב האחדות שבין כל חלקי העם בא לידי ביטוי בכמה וכמה מן המצוות המייחדות את חג הסוכות: מצוות הסוכה ומצוות ארבעת המינים הנוהגות בכל שנה, ומעמד 'הקהל' הנוהג במוצאי כל שנה שביעית. כל אחד מן הביטויים הללו מצביע על מאפיין אחר של אחדות, ובכך מאפשר לנו להתרחק משימוש ברעיון זה ברמה של סיסמאות ריקות. מתוך כך נבקש לגעת באתגרים העומדים בפני יישומו של רעיון האחדות בימינו אלה.
"ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת"
רעיון האחדות מובא במסכת סוכה (כז, ב): "אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חברו, אלב יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו, דכתיב 'כל האזרח בישראל ישבו בסכת' (כך במקור, בכתיב חסר, המבטא לשון יחיד) - מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת".
ניתן לראות את הסוכה כמסגרת משותפת, כמרחב משותף, ואף כהגנה משותפת. מה שמחבר בין חלקי העם הוא המכנה המשותף הרחב שלהם, המטשטש את ההבדלים ביניהם. זה יכול להיות מכנה משותף שטחי ורדוד, הממוקד בצרכים בסיסיים דומים שניתן לקדם רק ביחד, ובעיקר בהתגוננות מפני איומים קיומיים. ואולם, זה יכול להיות גם מכנה משותף עמוק ביותר, של זהות משותפת.
בהיבט זה, דומה היא הסוכה עד מאוד לארץ ישראל, אשר גם היא מהווה מרחב משותף לכל חלקי העם, ולאחר הקמת המדינה משמשת גם ארץ מקלט עבור כל יהודי העולם. על כך אומר נתן הנביא לדוד המלך (שמואל ב ז, כג): "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ". ומכאן לומד הזוהר (ויקרא צג, ב): "גוי אחד בארץ - ודאי בארץ הם גוי אחד, עימה אקרון אחד, ולא אינון בלחודייהו". הסוכה האחת, שהיא ארץ ישראל, היא העושה אותנו ל"גוי אחד בארץ".
יתרה מזאת כותב המהר"ל בספרו נצח ישראל פרק א, שגם בזמן הגלות ישנו כוח נסתר המאחד את כל חלקי האומה הפזורה בארבע כנפות הארץ. כוח זה, ה'בית' היהודי, מתבטא על ידי רחל אמנו, "רחל מבכה על בניה". בית משותף זה אינו אלא הכיסופים של כל הדורות לקיום ההבטחה האלוקית: "ויש תקווה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם". המימוש של אחדות זו, בחייו הלאומיים של העם בארצו תחת קורת גג של שלטון אחד משותף, מופיע בנבואת יחזקאל (לז, כב): "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, ומלך אחד יהיה לכולם למלך, ולא יהיו עוד לשני גויים, ולא ייחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
אחדות זו מאותגרת היום עד מאוד על ידי אלה המבקשים להרחיב את גבולותיה של הסוכה ולהכניס תחת צילה מהגרים מכל קצוות תבל - גם כאלה שיש להם זיקה משפחתית כלשהי אל העם היהודי וגם כאלה שאין להם ולבית הלאומי היהודי ולא כלום. אחדות זו מאותגרת גם על ידי אלה שתומכים בנישואי תערובת ואף מגנים את ההתנגדות לכך כ"גזענות". ועם זאת, כאשר איש תקשורת שנשא אישה שאינה יהודייה עשה לבנו ברית מילה, רואים אנו שהזהות היהודית עדיין חשובה לו מאוד, גם כאשר התוצאה היא מעשה חסר משמעות.
על כן שבים אנו ומתפללים להתגשמות נבואתו של עמוס (ט, יא), הרואה את מלכות ישראל בדמותה של סוכה, ואומר: "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם".
ועם זאת, אנו שמים לב שהקב"ה לא הבטיח רק להקים את הסוכה הלאומית, אלא גם לגדור את הפרצות שנבעו בה.
באגודה אחת
הרעיון המפורסם ביותר הנוגע לאחדות הלאומית בחג הסוכות הוא האגודה האחת (ויקרא רבה ל, יב), עד שאין טעם לשוב ולצטט אותו. בעוד שאדם יכול לקיים את מצוות הסוכה גם בסוכה שאינה שלו, הוא אינו יכול לקיים את מצוות ארבעת המינים אם אחד מהם לא נמצא בבעלותו הפרטית.
מצווה זו מעצימה את מקומו של הפרט. היא לא מבקשת לטשטש את הייחודיות שלו. להפך, דווקא השוני, ואף הניגוד, שבין בעלי התורה לבעלי המצוות, ובין אלה שיש בהם תורה ומצוות לאלה שאין בהם לא מזה ולא מזה, ולא נותרה בהם אלא סגולת ישראל כשהיא לעצמה - הוא היוצר את האחדות. אחדות זו לא נוצרת על ידי אחידות, כי אם על ידי השלמה בין כוחות שונים ומנוגדים. לא מדובר רק על כוחות חיוביים, שכל אחד מהם נותן את חלקו המיוחד, אלא גם על כוחות של שלילה, ואף של רשעות, שאף להם יש תפקיד בבניין הלאומי. וכך נאמר במסכת כריתות: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל - אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטורת. אביי אמר, מהכא (עמוס ט, ו): 'ואגודתו על ארץ יסדה'".
גם דעות מקוממות מאוד, יש להן תפקיד. לפעמים להאיר משהו שחסר בעולמם ה"אתרוגי" של הצדיקים, לפעמים להצביע על חיסרון סמוי שיש בהם ולתבוע מהם לתקן אותו, ולפעמים יש להן תפקיד אחר, הנסתר מעינינו (עי' אורות התחיה פרק יח; לנתיבות ישראל ח"ב מאמר צא).
אולם אחדות בין ניגודים אפשרית רק על מצע משותף. בלי מכנה משותף בעל משמעות, ימשוך כל אחד מהם לכיוון שלו עד שהחבל ייקרע. ואף כאן שואלים אנו בדורנו זה: עד כמה ישנו מכנה משותף בין המחנות השונים בעמנו? האם די בשמה של המדינה 'ישראל', בדגל הכחול־לבן ובהמנון 'התקווה' כדי לשאת על גביהם את הכוחות והמחנות השונים, עד שיהיו ל'אגודה אחת'?
השאלה מאתגרת, אבל את התשובה ניתן לתת ממקום אחר. המאבקים האידיאולוגיים בין המחנות השונים סובבים סביב ציר אחד: דמותה של המדינה היהודית. אילו לא הייתה תחושת שייכות למדינה, לא היה מאבק על דמותה. הוויכוחים הקשים הם אפוא ריב בתוך המשפחה, שמקבל עוצמה גדולה דווקא בשל היותו בתוך המשפחה. אילו לא היה מדובר בוויכוח על דבר שכולנו מרגישים שייכות חזקה אליו, לא היה נוצר מאבק כה חריף. באופן פרדוקסלי, דווקא החריפות של העימות מעידה על הקשר העמוק שבין שני הצדדים.
"הקהל את העם"
מצווה ייחודית לחג הסוכות אחת לשבע שנים היא מעמד 'הקהל', שעליה כותב הרמב"ם (הל' חגיגה פרק ג): "מצוות עשה להקהיל כל ישראל, אנשים ונשים וטף, בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל, ולקרות באוזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת... והמלך הוא שיקרא באוזניהם..."
גם כאן פוגשים אנו את האחדות בעזרת המסגרת המדינית המשותפת, המיוצגת בידי המלך. אלא שכאן נוסף מרכיב מרכזי ביותר של האחדות הלאומית, והוא: הייעוד המשותף. אומנם ייעוד זה נמצא כיום במוקד של מחלוקת חריפה בין הציבור המאמין בה' ובתורתו לבין מי שכופר בהם, אולם רבים מן האחים הרחוקים ביותר מקיומה של התורה רואים את התורה הזאת כ"שלהם" ונעלבים עד עמקי נשמתם כאשר טוענים כלפיהם שאין להם חלק בתורת ישראל.
מגדל האחדות
המהר"ל מסביר בנתיב הצדקה (פרק ו) שהאחדות הלאומית בנויה כמגדל בעל שלוש קומות. הקומה האחת, קומת הגוף, נוצרת על ידי הארץ. הקומה השנייה, קומת הנפש, נוצרת על ידי הערבות ההדדית. והקומה העליונה, קומת הנשמה, נוצרת על ידי התורה.
חג הסוכות מציג בפנינו מגדל שונה במקצת: הקומה האחת היא קומת הסוכה - הזהות המשותפת, המוגדרת כיום בעזרת הארץ, השפה והמדינה. הקומה העליונה היא הקומה הרוחנית - קומת התורה. קומת הביניים הוא קומת ארבעת המינים, המתבטאת דווקא בעוצמתו של הוויכוח שבתוך המשפחה, על דרכה ועל דמותה.
הביטוי המעשי של אחדות זו, על כל מרכיביה, הוא בערבות ההדדית, שעליה נאמר בתורה בפסוקים העוסקים בחג הסוכות (דברים טז, יד-טו): "ושמחת בחגך... והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך... והיית אך שמח".
ומתוך כך כותב הרמב"ם (הל' יום טוב פ"ו הי"ח): "כשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש - אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו..."
בחג האסיף, נזכה לאסוף את כל השברים והרסיסים של עמנו, להיות לאגודה אחת, בתפילה ש"ייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
