ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
הדברים התמוהים של רבי טרפון
בתלמוד מובאים דברי תנאים שנאמרו ביחס לאותה המחלוקת והם מעוררים תמיהה רבה. בתלמוד הבבלי (יבמות דף טו,א) מובאת ברייתא: "אמר רבי טרפון: תאבני, מתי תבא צרת הבת לידי ואשאנה (אייבם אותה)". ולפי פשוטם של הדברים רבי טרפון מתאווה, שאחיו שנשא את הבת של רבי טרפון ואשה נוספת, ימות. ואז רבי טרפון יוכל להורות שהלכה כבית שמאי ויישא (ייבם) את צרת הבת (האשה הנוספת). והדברים תמוהים מדוע הסוגיה לא הקשתה כיצד ייתכן שרבי טרפון יתאווה שאחיו ימות כדי להורות שהלכה כבית שמאי 1 .
והדברים תמוהים גם לפי הגירסה ההפוכה, ולפיה רבי טרפון התאווה להורות שהלכה כבית הילל. גרסה זו מופיעה בתוספתא (יבמות פ"א ה"ב, ובדומה בסוגיית התלמוד): "אמר ר' טרפון תאב אני שיהא לי צרת הבת ואשיאנה לכהונה". וגם גרסה זו היא קשה. הוא לא אמר "תאב אני שתבוא לבית הדין שלי צרת הבת", אלא "תאב אני שתהא לי צרת הבת ואשיאנה לכהונה". ולפי פשוטם של הדברים הוא מתאווה שאחיו, שנשא את הבת של רבי טרפון ואשה נוספת, ימות. ואז רבי טרפון לא יוכל לקיים את מצוות הייבום עם בתו שהיא אלמנת אחיו, שהרי בתו אסורה עליו. והוא ישתדל להשיא את האלמנה השניה ('צרת הבת') לכהנים, כדי להורות שהלכה כבית הלל ש'צרת הבת' מותרת להינשא בלא חליצה ואפילו לכהנים. והדברים תמוהים, שהרי גם אם חשוב לרבי טרפון להורות שהלכה כבית הלל, מדוע הוא מתאווה שאחיו ימות לשם כך.
מאמרים נוספים בארץ אגדה (81)
הרב מרדכי הוכמן
50 - ארוך וגוץ
51 - רבי יהושע והכהנים הגדולים
52 - רבי שמעון ובני האלמנה
טען עוד
בתוספתא (שם) מובאים דברי רבי יהושע בענין ה'צרות', וז"ל:
"... שאלו את ר' יהושע בני צרות מהן? אמר להם למה אתם מכניסין ראשי לבין שני הרים גדולים, לבין בית שמיי ובין בית הלל?! שיריצו את ראשי?! אלא מעיד אני על משפחת בית עלובאי מבית צבאים ועל משפחת בית קופאי מבית מקושש, שהן בני צרות, ומהם כהנים גדולים 2 והיו מקריבין לגבי מזבח."
עדותו של רבי יהושע היא תמוהה, שהרי עיקר הענין עליו התבקש לענות חסר מדבריו. שהרי לא בירר בדבריו על אילו 'בני צרות' הוא מעיד. האם העיד על 'צרות' שנהגו כמו בית שמאי והתייבמו (נישאו) לאחים כהנים, שלשיטת בית הלל ה'בנים' שנולדו מנישואין אלו הם ממזרים, ובכל זאת הוא מעיד שממשפחות אלו יצאו בנים שימשו ככהנים גדולים - ומכאן שאין הלכה כבית הלל. או להיפך, שהוא מעיד על 'צרות' שנהגו כמו בית הלל שמתירים אותן להינשא לקהל (ובכלל זה לכהנים) בלי חליצה, שלשיטת בית שמאי ה'בנים' שנולדו מנישואים שכאלו הם פגומים לכהונה, ובכל זאת הוא מעיד שממשפחות אלו יצאו בנים שימשו ככהנים גדולים - ומכאן שאין הלכה כבית שמאי. ונמצא שהעדות של רבי יהושע עיקרה חסר, ולא ברור לטובת מי העיד!
צרת הבת הסמלית
צריך להבין שהקשיים האלו הם מכוונים, וכאשר אנו רואים דברים תמוהים בדברי חז"ל זו דרך שלהם לרמוז שלנושא ההלכתי שעליו הם דנים יש גם משמעות סמלית, ואם נייחס את הדברים התמוהים אל המשמעות הסמלית תסור התמיהה. בספר קהלת (ט,ט) נאמר: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ...". הכתוב מזכיר "חַיִּים" ומזכיר "אִשָּׁה". חז"ל דרשו שכוונת הכתוב "חַיִּים" היא לאומנות שמפרנסת את האדם, ולמדו שקיימת חובה על האב ללמד את בנו גם אומנות שתפרנס ותחייה אותו (קידושין דף ל,ב):
" 'רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ'. אם 'אִשָּׁה' (שמוזכרת בכתוב) ממש היא - כשם שחייב (האב) להשיאו אשה, כך חייב ללמדו אומנות. אם ('אִשָּׁה' שמוזכרת בכתוב אינה כפשוטו, אלא) תורה היא - כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות."
אם נעמיק בדברי חז"ל נוכל להסיק שאפשר שיהיו לאדם בנוסף לאשתו הממשית גם נשים סמליות. האישה הסמלית הראשונה היא התורה שהדרשה מכנה אותה "אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ". והדרשה ממליצה להוסיף אל ה"אִשָּׁה" הזו 'אשה סמלית' נוספת שהיא ה"אומנות". ונמצא שה'אומנות' היא 'צרתה' של ה'תורה'.
התורה נמשלה אצל חז"ל גם לבת של בורא העולם: "בת מלך זו תורה" (אוצר המדרשים, אייזנשטיין עמוד ת"נ). ונמצא שיש לו לאדם את האשה הסמלית האהובה – 'בת-המלך' שהיא ה'תורה', וגם את 'צרת-הבת' שהיא ה'אומנות'. היתר 'צרת הבת' במשמעות הסמלית מתפרש כהיתר לעזוב את ה'תורה' ולעסוק באומנות ובשאר ענייני העולם הזה שהם נצרכים לאדם הפרטי או לעם ישראל בכלל.
רבי טרפון היה כהן והיה עשיר גדול, הכהנים נחשבים בתנ"ך בתור מורי התורה ולכאורה ראוי היה שרבי טרפון ישקיע את כל זמנו בלימוד התורה. אך הדבר לא מנע ממנו להשתדל להרבות את עושרו באמצעות קניית נכסים נוספים (מסכת כלה פ"א הכ"א). לשיטתו, הדבר מניע את גלגלי המשק ומביא פרנסה לאחרים, ובכך הוא תורם לעם ישראל. וזו היתה כוונתו באומרו: "תאבני, מתי תבא צרת הבת לידי ואשאנה". רבי טרפון רצה שאף אנשים אחרים שהם 'מורי התורה' ונחשבים באופן סמלי ל'כהנים' - ישתלבו בעסקיו וינהגו כמוהו. וזו היתה כוונתו באומרו "תאב אני שתהא לי צרת הבת ואשיאנה לכהונה".
העדות של רבי יהושע
העדות של רבי יהושע מתייחסת גם היא ל'צרת הבת' הסמלית. והוא מעיד שיש בעם ישראל שני שרשי נשמות, שורש נשמת 'משיח בן דויד' שמסמל גאולה בדרך התורה והתפילה, ושורש נשמת 'משיח בן יוסף' שמסמל גאולה בדרך השתדלות גשמית. אדם ששייך בשורש נשמתו לאחת מן הנשמות האלו משוכנע לפעמים שרק הדרך שלו תביא את הגאולה, והוא זה שנושא את 'האשה הסמלית' הנכונה וה'צאצאים הרוחניים' שלו נחשבים בשמים בתור 'כהנים גדולים' שמקריבים על גבי המזבח שבשמים. ואילו חברו החולק עליו נושא באיסור את 'צרת הבת' ו'הצאצאים הרוחניים' של חבירו הם פסולים. אך האמת ששתי השיטות נכונות ו'הצאצאים הרוחניים' של כל אחת מהשיטות נחשבים בשמים ל'כהנים גדולים'.
רבי יהושע מזכיר את שמות המשפחות והוא מרמז למשמעות הסמלית שלהם. המחלוקת באיזו דרך להביא את הגאולה, האם בדרך העמל הגשמי או בדרך עמל התורה, רמוזה גם בדברי חז"ל ביחס לכתוב בשיר השירים (ח, יב-יד): "כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ: הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי: בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים:".
חז"ל דורשים שיש קבוצה גדולה קבוצת "הָאֶלֶף" שעוסקת בענייני המלכות ובעניינים הגשמיים, ויש יש קבוצה קטנה של "ּמָאתַיִם" שעוסקת בתורה 3 .
פעמים רבות שקבוצת העוסקים בענייני המלכות והגשמיות מעליבים את קבוצת עוסקי התורה, ולכן רבי יהושע מכנה את קבוצת עוסקי התורה בשם "משפחת בית עלובאי". קבוצה זו עוסקת ברצונו העיקרי של בורא עולם הנדמה בשיר השירים ל'צבי', ולכן רבי יהושע ממשיך וקורא לה גם "מבית צבאים".
תרגום יונתן (במדבר טו,לב) מגלה שה'מקושש' היה מבית יוסף, ולכן מכנה רבי יהושע אנשים משורש נשמת יוסף בשם "מבית מקושש". פעמים שאנשים משורש נשמת דויד שעוסקים בתורה בזים לאנשים משורש נשמת יוסף שעוסקים בגשמיות, ומכנים אותם בשם 'קופים', משום שלשיטתם מי שאינו משקיע את מרצו בתורה לא הגיע למעלת 'אדם' והוא 'קוף', ורבי יהושע מרמז לכך ומכנה את האנשים מבית יוסף גם בשם "משפחת בית קופאי".
ובכל אופן, אע"פ שחברי הקבוצות השונות מכנים בשמות גנאי את חברי הקבוצה האחרת ("בית עלובאי", "בית קופאי"), רבי יהושע מעיד שלאמתו של דבר כולם רצויים בשמיים. וכולם נחשבים כמו כהנים גדולים שמקריבים את מעשיהם על המזבח שבשמים.
גרסת התוספתא בענין המשפחות ששורש נשמתם הוא מבית דויד היא אמנם "בית עלובאי מבית צבאים", ואילו גרסת התלמוד הבבלי (יבמות דף טו,ב) היא "משפחת בית צבועים מבן עכמאי", אך גם גרסה זו מרמזת אל הבוז שחשים אנשים ששורש נשמתם הוא ממשיח בן יוסף כלפי אנשים ששורש נשמתם ממשיח בן דויד. והיא מזכירה את האמור בספר ירמיה (יב,ט) "הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי", וכפי שפירש רש"י: "עוף אחד שהוא צבוע וכל העופות נאספים עליו לאוכלו ששונאים אותו". והמילה "עכמאי" נראית כשיבוש וברוב כתבי היד כתובה מילה אחרת, ונראה שבמקור היה כתוב "עלובאי" וכפי שהכתיב הוא בתוספתא.
מהלך סוגיית התלמוד הבבלי
בסוגיית התלמוד הבבלי ביארו את דברי רבי יהושע בברייתא באופן שהוא בא לבאר שהלכה כבית הלל עם השלכה צדדית נוספת לדבריהם, כך שבית שמאי מודים לאותה השלכה צדדית נוספת. אולם זה תפקידה של סוגיית התלמוד לדחוק בדברי הברייתא כך שניתן יהיה להסיק ממנה מסקנה הלכתית. אולם כאמור, פשטות הברייתא מרמזת למחלקת בהשקפת עולם שבין בית שמאי לבין בית הלל. ואכן לפי הבנה סמלית זו, רבי יהושע שהצהיר מתחילה שאינו רוצה להכניס ראשו למחלוקת זו, עמד בדבריו ולא נקט עמדה חד-צדדית, אלא גילה ששתי השיטות נכונות. ויש תפקיד של 'כהן גדול' בתורה, ויש תפקיד של 'כהן גדול' בכלכלה. וכשם שעמל התורה של 'הכהן הגדול' שהוא שר התורה מוקרב על גבי המזבח שבשמים, כך מוקרב על גבי המזבח הגדול שבשמים גם עמל הכלכלה של 'הכהן הגדול' שבכלכלה.
וזו גם היתה כוונתו הפנימית של רבי טרפון, בדבריו על 'צרת הבת'. וברור היה לתלמוד שסגנון דבריו של רבי טרפון מכוון ל'צרת הבת' הסמלית, ולכן לא הקשה התלמוד על סגנון דבריו של רבי טרפון.
אולם היו מי שחלקו על הגישה הפייסנית של רבי יהושע ושל רבי טרפון ל'צרת הבת' הסמלית, וענין זה יתבאר במאמרים הבאים בעז"ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
