ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- פנחס
השם פינחס נראה כחסר משמעות בשפה העברית. אמנם שמות רבים בשפה העברית מורכבים משני מילים, כמו שמצאנו בשמות בניו של משה (שמות יח,ג-ד): "...אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה". ומתבקש שגם השם פינחס מורכב משני מילים. ונראה שמילים אלו הם המילה 'פנה' והמילה 'חס'.
המילה 'פנה' משמעותה קבלת תפילה כמו שמצאנו בתהלים (קב,יח): "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם", וכמו שמצאנו אצל שלמה (מלכים א ח,כח): "וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ...". ואילו המילה 'חס' משמעותה רחמים כמו ביחזקאל (טז,ה): "לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ...", וכמו ביונה (ד,י): "וַיֹּאמֶר ה' אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן...".
ואמנם לכאורה היה צריך השם להיכתב "פנהחס", בדומה לשם "פְּדָהצוּר" (במדבר א,י), אך פעמים רבות שהאות יו"ד מחליפה את האות ה"א. כמו במילה "וּפָנִיתָ" ששורש המילה הוא פנ"ה. ולכן גם הכתיב "פניחס" משמעותו בקשה שה' יפנה ויחוס עלינו.
כמו כן מצאנו שמות שנעשה בהם חילוף סדר האותיות, כמסופר בדברי הימים (א ד,ט): "וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב". ומצאנו שם שסדר האותיות עצ"ב הפך לסדר עב"צ והבן נקרא לבסוף "יַעְבֵּץ". ואף כאן נעשה חילוף סדר אותיות וסדר האותיות פנ"ה (=פנ"י) הפך לסדר אותיות פי"נ. ונמצא שצרוף המילים 'פנה' ו'חס' שהוא 'פנהחס' הפך בסופו של דבר לשם 'פינחס'. ומשמעות השם הזה היא צרוף המילה 'פנה' והמילה 'חס', ומשמעות הצירוף היא בקשה מה' שיפנה לתפילתנו ויחוס עלינו.
מאמרים נוספים בארץ אגדה (81)
הרב מרדכי הוכמן
72 - מזבח הנחושת של שלמה
73 - משמעות וכתיבת השם פינחס
74 - ארץ אגדה: מזבח הזהב של שלמה
טען עוד
פינחס שהפך לפנחס
לפי המסורת שבידינו השם פינחס מופיע בתנ"ך בכתיב מלא 24 פעמים, ופעם אחת בכתיב חסר בייחס לפינחס אחר, פינחס בן עלי (שמואל א א,ג): "...וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַה' " בהמשך מוזכר פינחס בנו של עלי פעמים רבות בכתיב מלא. אולם כאמור, בפעם הראשונה ששמו של פינחס בן עלי מוזכר, הוא נכתב בכתיב חסר, ומשמע שהדבר מרמז על בעיה כלשהיא. ובמקרה זה מדובר בעוון שנמצא בו, ולכן האות יו"ד הוצאה משמו בפעם הראשונה שמתייחסים אליו.
גם שמו של פינחס הידוע, פינחס בן אלעזר, נכתב בתורה פעם אחת באופן יוצא דופן. בפרשיה שמספרת שניתנה לפינחס כהונת עולם וברית שלום, נכתב שמו של פינחס באות יו"ד זעירא (במדבר כה,יא). הזוהר (אחרי מות דף נז,ב; פנחס דף רט"ו,ב) הסביר זאת על דרך הקבלה. אמנם הסבר נוסף כתוב בשו"ת עשה לך רב (חלק ה - קונטריס תורה מן השמים), וז"ל:
"ונראה משום שפנחס נשתבח בתורה עבור קנאתו, ובגללה זכה לברית כהונת עולם ולברית שלום, רצתה תורה לרמוז שאעפי"כ אין הקנאה שייכת לעולם העליון, ששם אין לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות (ברכות י"ז א) ולכן יו"ד זעירא לרמוז שכל מהותה של קנאת פנחס אף שנשתבח בה אינה שייכת אלא לעולם התחתון.
כתיבת שם פנחס בדברי חז"ל
דבר תמוה הוא שבדברי חז"ל כאשר מוזכר השם פינחס ואפילו פינחס בן אלעזר, שמו נכתב בכתיב חסר – "פנחס". לדבר זה יש משמעות גם בענין הגיית השם, כאשר פינחס נכתב מלא - הגיית האות נו"ן היא בשווא נע, ואילו בכתיב חסר - הגיית האות נו"ן היא בשווא נח. וצריך לברר מדוע חז"ל החלו להגות את שמו באופן אחר מהגיית שמו בתנ"ך, ובמקביל לכתוב אותו בכתיב חסר.
הסבר לשתי צורות הכתיבה של השם פינחס נתן האדמו"ר מלובביץ (ליקוטי שיחות ח"ב עמוד 609; תורת מנחם חי"ז עמוד 97) והסביר שכתיבת השם פינחס באופן מלא תהיה בגאולה העתידה, בדומה למה שמצאנו במדרש (בראשית רבה יב,ו) בהסבר כתיבת המילה "תולדות". המילה "תולדות" נכתבה לראשונה באופן מלא בבריאת העולם (בראשית ב,ד) ומאז היא נכתבת בתנ"ך בכתיב חסר, חוץ מהכתוב שמספר על לידת שושלת דויד המלך (רות ד,יח), שממנו יבוא המשיח ששם נכתבה באופן מלא.
לאור דבריו ניתן לומר שפינחס נכתב באופן מלא בימי בית ראשון שאז שרתה שכינה בעם ישראל באופן מלא. אולם לאחר חורבן בית ראשון שמאז לא חזרה השכינה באופן מלא החלו חז"ל להגות את השם פנחס באופן חסר וכן לכותבו באופן חסר.
כתיבת השם פינחס בתרגום יונתן על התורה
כאשר תרגום יונתן על התורה מזכיר את השם של פנחס, פעמים שהוא נכתב חסר ופעמים שהוא נכתב מלא. וצריך להבין את טעמו. ונראה שכאשר התרגום מספר עליו ולא מסופר שם על גילוי שכינה שמו נכתב בתרגום באופן חסר. אך כאשר השם פינחס מוזכר בהופעה שיש בה צד של גילוי שכינה התרגום כותב את שמו באופן מלא. וכפי שיתבאר לקמן.
בתרגום יונתן על התורה השם פינחס נכתב באופן מלא בסיפור לידתו. וז"ל תרגום יונתן שם בתרגום חופשי (ו, טז-כה):
"...ושני חייו של לוי מאה ושלושים ושבע שנים חי עד שראה את משה ואת אהרן המושיעים של ישׂראל... ושני חייו של קהת החסיד מאה ושלושים ושלש שנים חי עד שראה את פינחס הוא אליהו כהן גדול שעתיד להִשׁתלח לגלות של ישׂראל בסוף הימים... ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנותיו של יתרו הוא פוטיאל לו לאִשׁה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים ליחוסיהם "
דברי התרגום קשים להבנה לפי פשוטם, משום שלפי מנין השנים שמבואר בתנ"ך - לוי נפטר לפני לידת משה ואהרון, והוא לא יכול היה לראותם. וכן לפי מנין שנות חייו של קהת עולה שהאפשרות שקהת זכה לראות את פינחס תמוהה מסיבה דומה 1 . מה פשר רצף הדברים התמוהים האלו?
מענה לקשיים אלו ניתן למצוא בליקוטי מוהר"ן (מהדורא קמא סימן רעג) שכתב: "דע, שיש בנים שמולידים בזה העולם, אבל יש בְּנֵי עֲלִיָּה גדולים מאד, שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם". לאור דבריו ניתן לבאר שתרגום יונתן מרמז, שלוי היה מאותם "בְּנֵי עֲלִיָּה"; ובזכות מעשיו הטובים שנעשו במשך שנות חייו הוא זכה לראות 'בעיני רוחו' את 'נשמות משה ואהרון'. נשמות אלו נולדו בתוך אנשים לאחר מות לוי, אך הוא זכה לראות אותן עוד לפני כן. גם קהת היה 'בן עליה' כזה והוא זכה לראות את נשמת "פינחס הוא אליהו" לפני שהיא נולדה בתוך איש. ומכיוון שתרגום יונתן מספר שם על ראיית פינחס ברוח הקודש, לפיכך כותב שם התרגום את שמו של פינחס באופן מלא.
ניסים שנעשו לפינחס
פעם נוספת כותב התרגום את שמו של פינחס באופן מלא בעת שפינחס קם והרג את זימרי, וז"ל תרגום יונתן שם בתרגום חופשי:
"וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ונִזכר ההלכה ענה ואמר מי שיהרוג ויהרג הנה הם אריות של שבט יהודה וכיוון שראה אותם שותקים קם מִתוך סנהדרין שלו ולקח חרב בידו: שנים עשׂר נִסים נעשׂו לפינחס בזמן שבא אחרי איש בן ישׂראל אל המִדינית..."
גם שם מדובר היה בגילוי שכינה כשפינחס התעורר לעשות את מעשה הגבורה שלו ונעשו לו ניסים, ולכן נכתב שמו באופן מלא.
וכן מוזכר שמו באופן מלא, כאשר מסופר על הניסים שנעשו לו במלחמתו עם בלעם כאשר ביטל את כשפיו, וז"ל תרגום יונתן שם בתרגום חופשי:
כיון שראה בִלעם החוטא את פינחס הכהן רודף אחריו עשׂה קסמים ופרח באויר השמים, מִיד הזכיר פינחס השם הגדול והקדוש ופרח אחריו ואחזו בראשו והורידו שלף חרב וביקש להרגו פתח פיו בדברי תחנונים ואמר לפינחס..."
אולם בשאר הפעמים (4) שמוזכר שמו של פנחס בתרגום יונתן על התורה הוא מוזכר בכתיב חסר. ואחד מהם הוא הכתוב שמספר שניתנה לו ברית כהונת עולם, וז"ל התרגום שם: "פִּנְחָס קַנָאָה בַּר אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא אָתֵיב יַת רִתְחִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן דְקַנֵי יַת קִנְאָתָא וְקָטִיל חַיָיבָא דְבֵינֵיהוֹן וְאַמְטוּלֵיהּ לָא שֵׁיצְיַית יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי". כאמור לעיל, בתורה נכתב שם שמו של פינחס באות יו"ד זעירא ויש שפירשו זאת כרמז לכך שהקנאות עצמה היא מסוכנת. ונראה שמסיבה זו השמיט כאן תרגום יונתן את האות יו"ד משמו, שאף שמשבחים כאן את קנאותו של פינחס יש לדעת שהיא מסוכנת. ואמנם בשעת המעשה כאשר מתרחשים לפינחס ניסים גלויים וניכר שה' מסייע בידו כותב תרגום יונתן את שמו של פינחס באופן מלא.
נטילת ערבון
נטילת אות משמו של אדם מופיעה כבר אצל אליהו הנביא, ורש"י התייחס לכך בפירושו לתורה. בתורה נכתב "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב...", והשם יעקב נכתב שם באופן משונה בכתיב מלא, וכתב שם רש"י:
" וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב - בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו."
שמו של אֵלִיָּהוּ הנביא נכתב ונהגה בדרך כלל באופן מלא, אולם בחמשה מקומות בתנ"ך הוא נכתב ונהגה באופן חסר "אֵלִיָּה". וכתב רש"י שיעקב אבינו נטל את האות וא"ו משמו של אליהו והוסיף אותה לכתיב של שמו שנכתב "יַעֲקוֹב" כעירבון לכך שאליהו יבוא ויבשר את הגאולה.
ונראה שהסיבה לכך היא שאליהו שהוא פנחס, הוא קנאי. ולפעמים הקנאות כנגד עוברי עבירה מקטרגת על ישראל והיא עלולה לעכב את הגאולה. ואם אליהו רוצה שיחזירו לו את האות שניטלה משמו עליו לחפש זכויות של ישראל, ולקרב את הגאולה. ולכן נטל יעקב אות משמו של אליהו, כדי להכריח את אליהו ללמד זכות על בני יעקב. ולכן בפעם האחרונה שמוזכר שמו של אליהו בתנ"ך הוא נכתב בכתיב חסר בסמוך לכתוב שמספר על כך שאליהו משתדל להרבות את האהבה בין הצדדים השונים שבעם ישראל (מלאכי ג,כג-כד): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם..."
בני נביאים הם
בתלמוד מובא (פסחים דף סו,ב): "הניחו להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן". ולמדים משם שמנהגם של ישראל תורה היא. ונראה שכך הוא גם בענין השם פינחס שרוב ישראל נהגו לכתוב אותו בכתיב חסר "פנחס" ולהגות אותו בשוא נח. ונראה שבני ישראל חשו בשורש נשמתם את שעשה יעקב אבינו שנטל אותו משמו של אליהו כעירבון כדי להכריח אותו ללמד זכות על ישראל. וכיוון שאליהו הוא פינחס, נהגו בני ישראל ליטול את האות יוד משמו של פינחס כעירבון, כדי להכריח אותו ללמד זכות על ישראל, וכדי לקרב את הגאולה.
ובכל אופן, גם בכתיב חסר משמעות השם 'פנחס' היא בקשה מה' שיפנה ויחוס על בני ישראל. אלא שכעת בכתיב חסר, גם פנחס - שרוצה שישיבו כבר את האות יו"ד לשמו - מצטרף לבקשה הזו, ומלמד זכות על ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
