פ(ה)סח כשר - החופש לדבר לקרא ולכתוב | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
שיעורים נוספים

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
שיעורים נוספים

2 דק' קריאה

לאחר הקרבת קרבן הפסח ואכילתו במתנים חגורים, עם ישראל יצא לחירות ועזב את מצרים. מאז, שלומי אמוני ישראל (רוב גדול מאוד מאזרחיה היהודים של מדינת ישראל) מקפידים מאוד שלא להכניס לפיהם חמץ, החל מי"ד בניסן ועד לסוף חג המצות. באותה מידה צריך להקפיד שהפה יהיה עסוק לא רק באכילת מצה, כי אם בשיח הרוחני, שהרי המצה היא לחם שעונים עליו דברים הרבה (כדברי רבי עקיבא ושמואל עיינו פסחים לו ע"א).
בליל הסדר במיוחד, הפה - סח רק דברים כשרים מבחינה רוחנית ולא בכאלה שאין להשמיעם.

השפה העברית, לשון הקודש, היא חלק בלתי נפרד ממורשתו הרוחנית של עם ישראל, חלק מהכלים שהבטיחו את אי שעבודו. גם בזמן שהיו מקורבים למלכות וגם אחרי שנות שעבוד רבות במצרים, בני ישראל לא שינו את שפתם - את לשונם
(עיינו מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה ה).
אחד הניסים הגדולים ביותר שאירעו לעם ישראל, בדורות האחרונים, הוא נס תחייתה של השפה העברית. לתופעה זו אין, כנראה, אח ורע בתולדות האנושות. שפה שהייתה "מתה" קרוב לאלפיים שנים, הפכה להיות שפה מדוברת בחיי היום יום, השפה בה לומדים תורה ברמה הגבוהה ביותר במדינת ישראל, גם מקצועות החול, בכל המוסדות האקדמיים של מדינתנו, נלמדים בשפה העברית (לפני מאה שנים זה היה נראה כחלום באספמיא) ואין זה פוגע כהוא זה ברמתם האקדמית הגבוהה (על חשיבותו של נושא זה עיינו בהקדמה ל" "ספר אוקלידס" בתרגומו לעברית שנעשה על ידי הרב ברוך בן יעקב שיק משקלוב, האג תק"ם 1780 בשם הגר"א).
מדי שנה מתורגמים הרבה יותר ספרים לעברית, בהשוואה למספרם של המתורגמים לערבית, שפתם של מאות מיליונים.
עם ישראל לא רק דיבר עברית אלא גם כתב וקרא עברית. רוב אומות העולם לא ייחסו לאוריינות חשיבות וברוב הדורות הקפידה האליטה שלהן למנוע מפשוטי העם יכולת זו. לעם ישראל מסורת של לימוד קרוא וכתוב לכל אחד ואחד, ובימינו גם לכל אחת ואחת, כבר מגיל צעיר מאוד. חיבוב הקריאה, כבר מגיל שלוש, הוא מסורת עתיקת יומין בתולדותינו (עיינו ספר כלבו סי' עד), לכן, אין זה פלא שתורה שבכתב (ולא רק תורה שבע"פ) ניתנה ליוצאי מצרים.

מציאתו של ה"קמע" בהר עיבל, באתר מזבחו של יהושע בן נון, שפורסם בשבועות האחרונים, מהווה עדות ליכולתו של היהודי, גם הפשוט, לכתוב ולקרא, גם בדור הכניסה לארץ בהנהגתו של יהושע בן נון, לפני שלשת אלפים וחמש מאות שנים, דור אחד אחרי יציאת מצרים. לממצא ארכיאולוגי חשוב זה, מצטרף המזבח עצמו, שמציב בפנינו את הספרים דברים ויהושע כביום נתינתם, האחד למשה והשני ליהושע תלמידו.

יכולות הדיבור, הכתיבה והקריאה, המביאות לידי ביטוי את המחשבות, הן אלה שמאפשרות, כאמור, לאדם להישאר חופשי, גם כשהוא סגור ומסוגר בין במצרים או בין חומות כלא של אימפריית זדון. כך לימדנו נתן (אנטולי) שרנסקי כשזכה להשתחרר מציפורני הדוב הרוסי. בכל חקירותיו בידי הקג"ב הוא טען כלפיהם: אתם יכולים לכלא את גופי אבל לא את רוחי! המסר שלו הוא הפנמה של המסר העתיק של יציאת מצרים.

הבה נאחל לעם ישראל פסח משמעותי מכל הבחינות, שמח מכל המובנים, ומשחרר מבחינה לאומית ופרטית, שכן, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ובמצוות (אבות פ"ו מ"ב).
נאחל כמובן גם רפואה שלמה לכל פצועי הטרור וניחומים לכל משפחות הנרצחים.
ולכלל האנושות נאחל להפנים את המסר של יציאת מצרים גם עבורם, וממילא מפלס הטרור ירד גם הוא.

שיעורים נוספים