ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
לעומת זאת בהלכות שבת זמירה אינה זוכה להיות אב מלאכה בפני עצמה, אלא היא תולדה של מלאכת זורע, הכוללת את כל מלאכות הטיפול בגידול מן הצומח. כך גם הבצירה היא מוגדרת כתולדה של הקצירה.
למדנו בעבר שמתוך כך שהתורה טרחה לכתוב את המלאכות בצורה מפורשת, חז"ל (מועד קטן דף ג' ע"א) מסיקים שהתורה אסרה את המלאכות הללו בלבד. יתר מלאכות הקרקע אסורות מדרבנן בלבד. למדנו שיש נפקא מינות הלכתיות מכך שיתר המלאכות אסורות רק מדרבנן.
הזכרנו שחלק מן האחרונים מסבירים שישנה הבחנה בין פעולה בודדת, האסורה מדרבנן בלבד, ובין מכלול של פעילות חקלאית, שעשויה להיחשב כאיסור תורה. הפעם אבקש להציע כיוון מעט שונה.
"והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות פרק כ"ג י"א). רש"י מפרש "תשמטנה" – מעבודה גמורה, כחרישה וזריעה, "ונטשתה" – מזיבול וניכוש, שאלו עבודות שאינן 'גמורות'. לכאורה הכוונה היא ש"תשמטנה" מתייחס למלאכות האסורות מדאורייתא, "ונטשתה" מתייחס למלאכות האסורות מדרבנן. הרמב"ן מעיר על הפרדוקסליות שבביאורו של רש"י: כיצד התורה מצווה על מלאכות שיהיו אסורות מדרבנן?
אך אכן ישנם מספר מקומות בהם התורה מטילה איסור, וגדרי האיסור הם מדרבנן. נביא מספר דוגמאות:
א. מלאכות חול המועד
הרמב"ם בהלכות יום טוב (פרק ז א) כותב שהתורה קראה לחול המועד "מקרא קודש", ולכן ישנן מלאכות האסורות בו. מצד שני, העובר עליהן מקבל מכות מרדות, מפני שהן מדברי סופרים. אך הסופרים לא כתבו בתורה "מקרא קודש". זה לשון התורה!
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקל א) פוסק ש"חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר בקצתן". מוסיף הרמ"א "לפי צורך העניין שנראה לחכמים להתיר". שוב יש כאן דבר לכאורה משונה – התורה אוסרת לעשות מלאכות בחול המועד, ואילו חז"ל הם אלו שמחליטים מה כלול באיסורי חול המועד ומה לא.
הגמרא במסכת חגיגה (דף יח ע"א) אומרת על מלאכות חול המועד ש"לא מסרן הכתוב אלא לחכמים". נראה שהמשמעות היא זו: התורה אסרה את עשיית המלאכות בחול המועד. אך הותירה את גדרי האיסור בידי חז"ל. בשונה משבת ויום טוב, שם חז"ל מבארים לנו בתורה שבע"פ מה הם האיסורים שאסרה התורה, בחול המועד הקב"ה ציווה את חז"ל שהם ייצרו את המסגרת שתתאים להגדרת "מקרא קודש".
ב. רחצה ביום הכיפורים
מספר קולות מעניינות נאמרו ביחס לרחצה ביום הכיפורים. לדוגמא: המלך והמלכה רוחצים את פניהם, מותר לרחוץ לכלוך. הגאונים מסיקים מכך שאיסור רחצה הוא מדרבנן בלבד, שהרי לא מצאנו שאכילה ושתיה הותרו מסיבות לכאורה כל כך טריוויאליות.
הר"ן מסביר את הדברים אחרת. בביאורו על הרי"ף (מסכת יומא דף א' ע"א) הוא מבאר שאת יתר העינויים (למעט אכילה ושתיה) מסר הכתוב לחכמים. חובת העינוי היא מן התורה, אך גדריו נמסרו לחכמים.
ג. אבלות
האם ישנה חובת אבלות מן התורה? שלוש שיטות מרכזיות נאמרו בכך: הגאונים (המובאים בדברי הרי"ף על ברכות דף ט ע"ב) סבורים ששבעת ימי האבל הם מן התורה. לעומתם בעלי התוספות סוברים שכל חובת האבלות היא מדרבנן בלבד. הם מביאים מספר ראיות, אך נתמקד בשתי הראיות המרכזיות שלהם. ראשית, אין פסוק המצווה, ואפילו רומז באופן מפורש, שיש חובה להתאבל. שנית, כלל הוא ש'הלכה כדברי המקל באבל'. כיצד יתכן שאודות גוף הלכות מן התורה ייקבע כלל גורף, שמקלים בכל ספק? מכאן טוענים בעלי התוספות שהלכות אבלות הם בהכרח מדרבנן.
הרי"ף (שם) והרמב"ם חולקים על כך, ואומרים שחובת האבלות ביום המיתה והקבורה היא חובה מן התורה. הרמב"ם (בספר המצוות מצווה ל"ז) מביא את הפסוק שנאמר על הכהנים "לה ייטמא", מכאן שהכהן מצווה להיטמא לקרוביו אחרי פטירתם. הרמב"ם שואל: למה? מדוע שתהיה חובה על הכהן להיטמא לקרוביו? התורה הייתה יכולה לקבוע שהכהן רשאי להיטמא, מפני הקושי הנפשי של הכהן שנדרש להיות מנותק מקבורת קרוביו. אך מדוע שיהיה חייב לעשות זאת?
מכאן לומד הרמב"ם שהתורה רמזה שיש חובה נוספת: להתאבל. התורה מבהירה לכהן שאסור לו להיות מנותק מקבורת קרוביו, ומכאן כולנו למדים שגם לנו אסור להיות מנותקים מקבורת קרובינו. גם אם יש חברה קדישא שמבצעת את הקבורה עצמה, מוטלת עלינו חובה ליטול חלק בכך.
כך הרמב"ם מציע מקור לחובת האבלות, אך אין בכך תשובה לשאלה בסיסית: מהי חובת האבלות? ודאי שעצם ההיטמאות איננה האבלות! אם התורה מצווה על האבלות, מה כלול בציווי זה?
גם כאן התשובה היא שהתורה רמזה במספר מקומות שיש חובת אבלות, אך גדרי האבלות, מה כלול בחובה זו, נותר בידי חז"ל. עליהם הוטל לקבוע כיצד מתאבלים, מה יש לעשות וכיצד יש לנהוג בתקופת האבלות.
בכך הראשונים גם עונים על השאלה השנייה של בעלי התוספות. התורה מסרה לחכמים את החובה והסמכות לקבוע מה כלול בהלכות אבלות, ובכוחם לקבוע שבכל ספק ביחס להלכות אבלות אפשר להקל.
נגענו במספר דוגמאות לכך שהקב"ה מצווה ציווי עקרוני, ומותיר את גדרי הדבר בידי חז"ל: הגדרת מלאכות חול המועד; גדרי העינוי ביום הכיפורים; חובות האבלות; והגדרת נטישת הקרקע בשביעית.
הקב"ה מסר לנו את התורה, אך ציווה אותנו להיות חלק פעיל מלימוד, פיתוח ויצירת התורה. כך הקב"ה, דרך התורה, יוצר אפשרות לקשר בינו ובין לומדי התורה. אנו ב"ארץ חמדה" שואפים להיות חוליה נוספת בשרשרת נצח זו, וכך לחזק את השכנת השכינה באמצעות הפצת דבר ה' בעולם.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











