ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
לעומת זאת בהלכות שבת זמירה אינה זוכה להיות אב מלאכה בפני עצמה, אלא היא תולדה של מלאכת זורע, הכוללת את כל מלאכות הטיפול בגידול מן הצומח. כך גם הבצירה היא מוגדרת כתולדה של הקצירה.
למדנו בעבר שמתוך כך שהתורה טרחה לכתוב את המלאכות בצורה מפורשת, חז"ל (מועד קטן דף ג' ע"א) מסיקים שהתורה אסרה את המלאכות הללו בלבד. יתר מלאכות הקרקע אסורות מדרבנן בלבד. למדנו שיש נפקא מינות הלכתיות מכך שיתר המלאכות אסורות רק מדרבנן.
הזכרנו שחלק מן האחרונים מסבירים שישנה הבחנה בין פעולה בודדת, האסורה מדרבנן בלבד, ובין מכלול של פעילות חקלאית, שעשויה להיחשב כאיסור תורה. הפעם אבקש להציע כיוון מעט שונה.
"והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות פרק כ"ג י"א). רש"י מפרש "תשמטנה" – מעבודה גמורה, כחרישה וזריעה, "ונטשתה" – מזיבול וניכוש, שאלו עבודות שאינן 'גמורות'. לכאורה הכוונה היא ש"תשמטנה" מתייחס למלאכות האסורות מדאורייתא, "ונטשתה" מתייחס למלאכות האסורות מדרבנן. הרמב"ן מעיר על הפרדוקסליות שבביאורו של רש"י: כיצד התורה מצווה על מלאכות שיהיו אסורות מדרבנן?
אך אכן ישנם מספר מקומות בהם התורה מטילה איסור, וגדרי האיסור הם מדרבנן. נביא מספר דוגמאות:
א. מלאכות חול המועד
הרמב"ם בהלכות יום טוב (פרק ז א) כותב שהתורה קראה לחול המועד "מקרא קודש", ולכן ישנן מלאכות האסורות בו. מצד שני, העובר עליהן מקבל מכות מרדות, מפני שהן מדברי סופרים. אך הסופרים לא כתבו בתורה "מקרא קודש". זה לשון התורה!
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקל א) פוסק ש"חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר בקצתן". מוסיף הרמ"א "לפי צורך העניין שנראה לחכמים להתיר". שוב יש כאן דבר לכאורה משונה – התורה אוסרת לעשות מלאכות בחול המועד, ואילו חז"ל הם אלו שמחליטים מה כלול באיסורי חול המועד ומה לא.
הגמרא במסכת חגיגה (דף יח ע"א) אומרת על מלאכות חול המועד ש"לא מסרן הכתוב אלא לחכמים". נראה שהמשמעות היא זו: התורה אסרה את עשיית המלאכות בחול המועד. אך הותירה את גדרי האיסור בידי חז"ל. בשונה משבת ויום טוב, שם חז"ל מבארים לנו בתורה שבע"פ מה הם האיסורים שאסרה התורה, בחול המועד הקב"ה ציווה את חז"ל שהם ייצרו את המסגרת שתתאים להגדרת "מקרא קודש".
ב. רחצה ביום הכיפורים
מספר קולות מעניינות נאמרו ביחס לרחצה ביום הכיפורים. לדוגמא: המלך והמלכה רוחצים את פניהם, מותר לרחוץ לכלוך. הגאונים מסיקים מכך שאיסור רחצה הוא מדרבנן בלבד, שהרי לא מצאנו שאכילה ושתיה הותרו מסיבות לכאורה כל כך טריוויאליות.
הר"ן מסביר את הדברים אחרת. בביאורו על הרי"ף (מסכת יומא דף א' ע"א) הוא מבאר שאת יתר העינויים (למעט אכילה ושתיה) מסר הכתוב לחכמים. חובת העינוי היא מן התורה, אך גדריו נמסרו לחכמים.
ג. אבלות
האם ישנה חובת אבלות מן התורה? שלוש שיטות מרכזיות נאמרו בכך: הגאונים (המובאים בדברי הרי"ף על ברכות דף ט ע"ב) סבורים ששבעת ימי האבל הם מן התורה. לעומתם בעלי התוספות סוברים שכל חובת האבלות היא מדרבנן בלבד. הם מביאים מספר ראיות, אך נתמקד בשתי הראיות המרכזיות שלהם. ראשית, אין פסוק המצווה, ואפילו רומז באופן מפורש, שיש חובה להתאבל. שנית, כלל הוא ש'הלכה כדברי המקל באבל'. כיצד יתכן שאודות גוף הלכות מן התורה ייקבע כלל גורף, שמקלים בכל ספק? מכאן טוענים בעלי התוספות שהלכות אבלות הם בהכרח מדרבנן.
הרי"ף (שם) והרמב"ם חולקים על כך, ואומרים שחובת האבלות ביום המיתה והקבורה היא חובה מן התורה. הרמב"ם (בספר המצוות מצווה ל"ז) מביא את הפסוק שנאמר על הכהנים "לה ייטמא", מכאן שהכהן מצווה להיטמא לקרוביו אחרי פטירתם. הרמב"ם שואל: למה? מדוע שתהיה חובה על הכהן להיטמא לקרוביו? התורה הייתה יכולה לקבוע שהכהן רשאי להיטמא, מפני הקושי הנפשי של הכהן שנדרש להיות מנותק מקבורת קרוביו. אך מדוע שיהיה חייב לעשות זאת?
מכאן לומד הרמב"ם שהתורה רמזה שיש חובה נוספת: להתאבל. התורה מבהירה לכהן שאסור לו להיות מנותק מקבורת קרוביו, ומכאן כולנו למדים שגם לנו אסור להיות מנותקים מקבורת קרובינו. גם אם יש חברה קדישא שמבצעת את הקבורה עצמה, מוטלת עלינו חובה ליטול חלק בכך.
כך הרמב"ם מציע מקור לחובת האבלות, אך אין בכך תשובה לשאלה בסיסית: מהי חובת האבלות? ודאי שעצם ההיטמאות איננה האבלות! אם התורה מצווה על האבלות, מה כלול בציווי זה?
גם כאן התשובה היא שהתורה רמזה במספר מקומות שיש חובת אבלות, אך גדרי האבלות, מה כלול בחובה זו, נותר בידי חז"ל. עליהם הוטל לקבוע כיצד מתאבלים, מה יש לעשות וכיצד יש לנהוג בתקופת האבלות.
בכך הראשונים גם עונים על השאלה השנייה של בעלי התוספות. התורה מסרה לחכמים את החובה והסמכות לקבוע מה כלול בהלכות אבלות, ובכוחם לקבוע שבכל ספק ביחס להלכות אבלות אפשר להקל.
נגענו במספר דוגמאות לכך שהקב"ה מצווה ציווי עקרוני, ומותיר את גדרי הדבר בידי חז"ל: הגדרת מלאכות חול המועד; גדרי העינוי ביום הכיפורים; חובות האבלות; והגדרת נטישת הקרקע בשביעית.
הקב"ה מסר לנו את התורה, אך ציווה אותנו להיות חלק פעיל מלימוד, פיתוח ויצירת התורה. כך הקב"ה, דרך התורה, יוצר אפשרות לקשר בינו ובין לומדי התורה. אנו ב"ארץ חמדה" שואפים להיות חוליה נוספת בשרשרת נצח זו, וכך לחזק את השכנת השכינה באמצעות הפצת דבר ה' בעולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
