ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
איטה בת חנה ארנרייך
הרמב"ן (על פרשתנו) מאריך בהסבר מעלת המספר שנים עשר. אי לכך, היה משה רבנו יכול להזכיר בברכתו במפורש רק שנים עשר שבטים. לכן בחר שלא לברך את שמעון במפורש והוא נכלל בברכת שאר השבטים. וזה לשון הרמב"ן בקיצור: "והנכון בעיני, כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר, ... והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר, כנגד שנים עשר מזלות ברקיע, ושנים עשר חדשים בשנה, ... כי לעולם לא ימנו שבטי ישראל רק שנים עשר...והנה השאיר שמעון שלא היה שבטו גדול, ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל (בראשית מט ז), והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם".
בעל ה"הפלאה" בפירושו לתורה "פנים יפות", מחדש: "ולענ"ד הדבר פשוט שברכת משה לא היה אלא בעניני פרי אדמתן והצלחת עשרם וריבוי בניהם, וכיון שאמר יעקב (על שבט שמעון) "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" [בראשית מט, ז] דהיינו אחלקם ביעקב קאי על שמעון שגזר עליהם שיהיו מלמדי תינוקות וסופרים, וכבר התפללו אנשי כנסת הגדולה שאינם מתעשרים לעולם כדי שיתפרנסו בזה (מעבודת החינוך), דהיינו מלמדי מקרא שמותר ליתן שכר עליהם... אבל שמעון לא היה יכול לברך בעושר שכבר אמר יעקב שיתפרנסו מלימוד תינוקות וסופרים, וגם לא התפלל עליהם בריבוי בנים שאין ריבוי בנים ברכה אלא בעשירים,...אבל בשעת עניות אין זה ברכה שירבה כצאן".
לעומתם מצינו במדרש כיוון אחר לגמרי שהראשונים אימצוהו וז"ל "מדרש תנאים" : "ד"א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל על שבט שמעון "שמע ה' קול יהודה" ואין שמע אלא שמעון שנאמר: "כִּי שָׁמַע יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי" (ברא' כ"ט לג) בשעה ששבט שמעון נכנס בצרה יהא שבט יהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה: ואל עמו תביאנו שקירבו עמו בנחלה ... היכן לוה (נתחייב) שמעון מן המקום בשכם שנ' "ויקחו שני בני יעקב ולא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה היכן לוה שמעון מן המקום בשטים שנ' (במד' כ"ה יד) ושם איש ישראל המכה".
לפי דברי המדרש שמעון איבד את זכותו לברכה נפרדת, בגלל ששבט זה ובראשו הנשיא זמרי בן סלוא נכשלו בעוון הזנות כשבנות מואב ומדין הכשילו את עם ישראל בשיטים. גם רש"י ואבן עזרא הסבירו כך.
נוסיף בשולי גלימותיהם כי לכאורה קשה, שהרי גם יהודה נכשל עם תמר בעבירה דומה. אלא שיהודה חזר בתשובה והודה בפומבי בטעותו. לכן נסמכה ברכת ראובן שנכשל בעניין בלהה לברכת יהודה. כיוון שראובן למד מיהודה והודה גם הוא בטעותו וחזר בתשובה. כך מפורש ברש"י בעקבות המדרש וז"ל: "וזאת ליהודה - סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם, ... אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה".
אם כך, ברור מדוע שבט שמעון קיבל נחלה בתוך יהודה ונכלל בברכת יהודה כדי שילמד ממנו ויתקן את חטאיו באמצעות התשובה.
כלקח מטעויותיהם של אבות האומה וצאצאיהם, בניו של יעקב: ראובן, שמעון ויהודה בעניין בלהה תמר ובנות מואב ומדיין, קבעו חכמים דווקא ביום הקדוש, ביום הכיפורים, כדי להזהיר את כל הדורות, לקרא דווקא בפרשת עריות.
הבה נתפלל כי גם בתחום חשוב זה
תעשה החברה בישראל חשבון נפש ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
