ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
א. תפיסת הקדושה שבפירות: פירות השביעית קדושים, אסור לפגוע בקדושה זו.
ב. תפיסת ה"קידוש הקהילתי": פירות השביעית נועדו לשימוש משותף של כולם. כל פעם שאנו לוקחים מהשלחן הציבורי, עלינו להתחשב בכך שאכילתנו מונעת את שימושם של האחרים. אין בכך אמירה של הימנעות מאכילת פירות השביעית; זכותנו ואף מומלץ שנאכל מפירות אלו לשובע נפשנו. אך אם איננו מנצלים את הפירות כראוי, הרי שפגענו בזכות השימוש של האחרים באופן שאינו מוצדק.
ג. תפיסת "שלחן גבוה": הקב"ה מזמין אותנו לאכול על שלחנו, על ידי כך שהוא מזכיר שהארץ כולה שלו, יד אדם לא תהיה שותפה ביצירת הפירות בשנה זו, וכולם מוזמנים לאכול מפריה ולשבוע מטובה. עלינו לכבד את המעמד המיוחד, ולא לנצל את מה שמוגש לנו שלא באופן לו הפירות מיועדים.
בירושלמי על מסכת שביעית (פרק ח, ב) הגמרא אומרת שאין מחייבים את האדם לאכול פת שעיפשה או תבשיל שנתקלקל (העשוי מפירות שביעית). ואם ביקש לכסוס חטים הקדושים בקדושת שביעית (לאכול את החיטה כמות שהיא, ללא עיבוד), אין שומעים לו.
ידוע שגרסאות הירושלמי קשות. העברת מסורת הירושלמי לא הייתה מסודרת כהעברת מסורת הבבלי. לכאורה שתי האמירות הללו אינן יכולות לדור בכפיפה. האמירה הראשונה היא שאין חובה לאכול אוכל מעופש. משמע שמותר, אך אין חובה. האמירה השנייה היא שאסור לאכול אוכל שאינו מעובד ומוכן לאכילה ראויה. משמע שאסור לאכול אוכל שכזה. מסתבר שהיו שתי מסורות לדברי הירושלמי שהתאחדו כאן. נראה בהמשך שהפוסקים בררו להם את הצד שהכריעו שהוא המדויק יותר.
ראשית יש לציין שהניסוח ש"אין מחייבים" לאכול מכוון אותנו לשיטת הרמב"ן. למדנו בעבר שאחרונים רבים למדו מלשון הרמב"ן שישנה מצווה לאכול פירות שביעית. מדוע שנחייב מישהו לאכול את התבשיל? יתכן ויש כאן איתות לכך שבאופן כללי יש מצווה לאכול את פירות השביעית, וכאן נאמר שניתן להימנע ממצווה זו כאשר האוכל מתעפש.
אחרונים רבים ראו בניסוח הירושלמי ראיה לשיטת הרמב"ן. הם הציעו כיצד הרמב"ם מסביר את הדברים:
ערוך השלחן מציע להבין שהירושלמי מתכוון להיפך הגמור. מטרתה היא לדחות את המחשבה שיש מצווה לאכול פירות שביעית! הוא מניח שלא מדובר באוכל מעופש ממש, שהרי אסור לפגוע בגוף על ידי אכילת אוכל מרקיב. מדובר באוכל שעדיין ראוי לאכילה, אך כבר אינו טעים במיוחד. היינו חושבים שמכיוון שישנה מצווה לאכול את פירות השביעית, ישנה חובה לאכול גם אוכל שכבר אינו בשיא איכותו. מכריע הירושלמי שבעצם אין מצווה לאכול פירות שביעית, ולכן אם האוכל אינו ערב לחיך, ניתן להימנע מאכילתו.
(היה מקום להגדיר את זה אחרת: לומר שלמרות שיש מצווה לאכול פירות שביעית, אין חובה או צורך להידחק ולאכול אוכל שאינו ערב לחיך, למרות שיש בזה מצווה. ערוך השלחן אינו מבאר כך).
לפי הסבר זה ניתן ליישב את שתי האמירות בירושלמי כך: מעת שהאוכל אינו ערב לחיך, אין עניין להשקיע ולאכול אותו. אך את החיטה שטרם עברה עיבוד אסור לאכול – יש לעבד אותו ולאכול אותו כראוי (דבר שלא ניתן לעשות עם אוכל המתחיל להרקיב).
במגילת אסתר (שכחת העשין עשה ג, שם הוא דן באריכות במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן) מציע שהחובה איננה נובעת ממצוות האכילה, אלא מחובה למנוע הפסד. ניתן לחבר את דבריו להבנה השנייה שהעלנו לעיל. חז"ל דרשו "לאכלה" – ולא להפסד. כלומר, לכל אדם ניתנת הזכות לקטוף כדי לאכול את הפירות. אך אם הוא אינו מנצל אותם, מתברר שהוא בזבז את כוחם של האחרים בפירות. מה יעשה אדם שהכין תבשיל מפירות השביעית, ועתה התבשיל מתחיל להתקלקל? היה מקום לומר שעליו לאכול את התבשיל כדי למנוע את ההפסד. על כך קובע הירושלמי ש"אין מחייבין" לאכול תבשיל מתעפש כדי להציל את הבזבוז הזה.
שימו לב שזו הלכה קריטית לעניין "פח שביעית". לולא אמירה זו, היה מקום לאסור לאפשר לפירות לשבת בקרן זווית ולהתעפש.
לעומת שני אלה, החזון איש מעביר את המוקד לחצי השני של המשפט. הוא אומר שאסור לאכול את התבשיל שכבר בקושי ראוי למאכל אדם. מדוע? מפני שהתורה קובעת שיש להתחלק במאכל עם בעלי החיים. אכילת פת מעופשת היא אכילה שאיננה ראויה לבני אדם, אך היא אכילה ראויה לבעלי חיים. כאשר אדם אוכל את הפת המעופשת, הוא מנשל את זכות הבהמות בפת!
המפתיע בדברי החזון איש הוא שהחזון איש ממשיך את ההבנה השנייה, שה"הפסד" המדובר הוא הפגיעה בפוטנציאל הניצול של החברה של הפרי. אך שכחנו שחלק מחברה זו היא חברת בעלי החיים. גם להם יש זכות בפירות השביעית!
בשמיטה אנו מקבלים זכות בפירות הארץ, אך גם כל בני האדם ובעלי החיים מקבלים את אותה הזכות. מתברר שזכות זו מכריחה אותנו ללמוד איך להתחשב בכלל החברה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
