ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
א. תפיסת הקדושה שבפירות: פירות השביעית קדושים, אסור לפגוע בקדושה זו.
ב. תפיסת ה"קידוש הקהילתי": פירות השביעית נועדו לשימוש משותף של כולם. כל פעם שאנו לוקחים מהשלחן הציבורי, עלינו להתחשב בכך שאכילתנו מונעת את שימושם של האחרים. אין בכך אמירה של הימנעות מאכילת פירות השביעית; זכותנו ואף מומלץ שנאכל מפירות אלו לשובע נפשנו. אך אם איננו מנצלים את הפירות כראוי, הרי שפגענו בזכות השימוש של האחרים באופן שאינו מוצדק.
ג. תפיסת "שלחן גבוה": הקב"ה מזמין אותנו לאכול על שלחנו, על ידי כך שהוא מזכיר שהארץ כולה שלו, יד אדם לא תהיה שותפה ביצירת הפירות בשנה זו, וכולם מוזמנים לאכול מפריה ולשבוע מטובה. עלינו לכבד את המעמד המיוחד, ולא לנצל את מה שמוגש לנו שלא באופן לו הפירות מיועדים.
בירושלמי על מסכת שביעית (פרק ח, ב) הגמרא אומרת שאין מחייבים את האדם לאכול פת שעיפשה או תבשיל שנתקלקל (העשוי מפירות שביעית). ואם ביקש לכסוס חטים הקדושים בקדושת שביעית (לאכול את החיטה כמות שהיא, ללא עיבוד), אין שומעים לו.
ידוע שגרסאות הירושלמי קשות. העברת מסורת הירושלמי לא הייתה מסודרת כהעברת מסורת הבבלי. לכאורה שתי האמירות הללו אינן יכולות לדור בכפיפה. האמירה הראשונה היא שאין חובה לאכול אוכל מעופש. משמע שמותר, אך אין חובה. האמירה השנייה היא שאסור לאכול אוכל שאינו מעובד ומוכן לאכילה ראויה. משמע שאסור לאכול אוכל שכזה. מסתבר שהיו שתי מסורות לדברי הירושלמי שהתאחדו כאן. נראה בהמשך שהפוסקים בררו להם את הצד שהכריעו שהוא המדויק יותר.
ראשית יש לציין שהניסוח ש"אין מחייבים" לאכול מכוון אותנו לשיטת הרמב"ן. למדנו בעבר שאחרונים רבים למדו מלשון הרמב"ן שישנה מצווה לאכול פירות שביעית. מדוע שנחייב מישהו לאכול את התבשיל? יתכן ויש כאן איתות לכך שבאופן כללי יש מצווה לאכול את פירות השביעית, וכאן נאמר שניתן להימנע ממצווה זו כאשר האוכל מתעפש.
אחרונים רבים ראו בניסוח הירושלמי ראיה לשיטת הרמב"ן. הם הציעו כיצד הרמב"ם מסביר את הדברים:
ערוך השלחן מציע להבין שהירושלמי מתכוון להיפך הגמור. מטרתה היא לדחות את המחשבה שיש מצווה לאכול פירות שביעית! הוא מניח שלא מדובר באוכל מעופש ממש, שהרי אסור לפגוע בגוף על ידי אכילת אוכל מרקיב. מדובר באוכל שעדיין ראוי לאכילה, אך כבר אינו טעים במיוחד. היינו חושבים שמכיוון שישנה מצווה לאכול את פירות השביעית, ישנה חובה לאכול גם אוכל שכבר אינו בשיא איכותו. מכריע הירושלמי שבעצם אין מצווה לאכול פירות שביעית, ולכן אם האוכל אינו ערב לחיך, ניתן להימנע מאכילתו.
(היה מקום להגדיר את זה אחרת: לומר שלמרות שיש מצווה לאכול פירות שביעית, אין חובה או צורך להידחק ולאכול אוכל שאינו ערב לחיך, למרות שיש בזה מצווה. ערוך השלחן אינו מבאר כך).
לפי הסבר זה ניתן ליישב את שתי האמירות בירושלמי כך: מעת שהאוכל אינו ערב לחיך, אין עניין להשקיע ולאכול אותו. אך את החיטה שטרם עברה עיבוד אסור לאכול – יש לעבד אותו ולאכול אותו כראוי (דבר שלא ניתן לעשות עם אוכל המתחיל להרקיב).
במגילת אסתר (שכחת העשין עשה ג, שם הוא דן באריכות במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן) מציע שהחובה איננה נובעת ממצוות האכילה, אלא מחובה למנוע הפסד. ניתן לחבר את דבריו להבנה השנייה שהעלנו לעיל. חז"ל דרשו "לאכלה" – ולא להפסד. כלומר, לכל אדם ניתנת הזכות לקטוף כדי לאכול את הפירות. אך אם הוא אינו מנצל אותם, מתברר שהוא בזבז את כוחם של האחרים בפירות. מה יעשה אדם שהכין תבשיל מפירות השביעית, ועתה התבשיל מתחיל להתקלקל? היה מקום לומר שעליו לאכול את התבשיל כדי למנוע את ההפסד. על כך קובע הירושלמי ש"אין מחייבין" לאכול תבשיל מתעפש כדי להציל את הבזבוז הזה.
שימו לב שזו הלכה קריטית לעניין "פח שביעית". לולא אמירה זו, היה מקום לאסור לאפשר לפירות לשבת בקרן זווית ולהתעפש.
לעומת שני אלה, החזון איש מעביר את המוקד לחצי השני של המשפט. הוא אומר שאסור לאכול את התבשיל שכבר בקושי ראוי למאכל אדם. מדוע? מפני שהתורה קובעת שיש להתחלק במאכל עם בעלי החיים. אכילת פת מעופשת היא אכילה שאיננה ראויה לבני אדם, אך היא אכילה ראויה לבעלי חיים. כאשר אדם אוכל את הפת המעופשת, הוא מנשל את זכות הבהמות בפת!
המפתיע בדברי החזון איש הוא שהחזון איש ממשיך את ההבנה השנייה, שה"הפסד" המדובר הוא הפגיעה בפוטנציאל הניצול של החברה של הפרי. אך שכחנו שחלק מחברה זו היא חברת בעלי החיים. גם להם יש זכות בפירות השביעית!
בשמיטה אנו מקבלים זכות בפירות הארץ, אך גם כל בני האדם ובעלי החיים מקבלים את אותה הזכות. מתברר שזכות זו מכריחה אותנו ללמוד איך להתחשב בכלל החברה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











