ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- קדושים
בפרשתנו מופיעה המצווה (ויקרא פרק יט, יח): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". על מצווה זו אמר ר' עקיבא (ספרא קדושים פרשה ב פרק ד): "זה כלל גדול בתורה". ננסה להבין כיצד ניתן לקיים מצווה זו.
הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה ג) כותב את גדר המצווה: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך", לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו". 1
כעין זה כתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יא) כותב: "ואהבת לרעך כמוך, כמוך - בלי שום הפרש, כמוך - בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך – ממש".
המשיך לפרט את יישום המצווה הרש"ר הירש בפירושו לפסוק (ויקרא פרק יט פסוק יח): "נדרוש שלומו וטובתו, כדרך שאנחנו דורשים את טובת עצמנו; נשמח באושרו ונתעצב בצערו, כאילו אירעו הדברים לנו; בשמחה נתרום לשלומו - כאילו היה מדובר בשלומנו; נרחיק מעליו צער, כאילו נשקפה סכנה לנו".
איך אפשר להצליח לקיים כזו מצווה?
ויש לשאול , וכי אפשר לאהוב אדם אחר כמוני ממש? האם אני צריך לאהוב את כל ישראל כפי שאני אוהב את ילדיי, את אשתי, את משפחתי?
ואם נבאר, שהכוונה היא לדאוג לצרכים הפיזיים של העולם, האם אני מסוגל לדאוג לכל ישראל כפי שאני דואג לעצמי? אם כך אצטרך לחלוק עם כל עם ישראל את כל רכושי, לעשות עבורם כל מה שאני רוצה עבור עצמי?
לכאורה אם גישה זו הייתה נכונה, היא סותרת מצוות אחרות. כמו מצוות צדקה ומעשרות, שבהם אנו רואים שאין צורך לתת מעצמי את הכל אלא רק קצת. ובפרט שהגמרא מספרת על תקנה שהתקינו באושא (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נ עמוד א): "המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש". משמע שאדם לא צריך להרגיש שחברו שווה לו לחלוטין?
ננסה להציע 4 הסברים לשאלה זו:
א. שמחה בהצלחת חברו כמו בהצלחותיו
הרמב"ן על הפסוק (ויקרא פרק יט פסוק יז) כתב שאין הכוונה "אהבה" מושלמת כפשוטו, אלא זה לשון "הפלגה" וביאר: "כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו". והוכיח דבריו מדברי רבי עקיבא שלימד (בבא מציעא דף סב ע"א): "חייך קודמין לחיי חברך", שמוכח מכך שאהבת עצמו גדולה מתוך אהבת רעהו.
וביאר הרמב"ן : "מצות התורה שיאהב חברו בכל ענין, כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב", אך לא ממש כפי שאוהב את עצמו. והמשיך וביאר הרמב"ן, שאהבת חברו אמנם שונה מאהבת עצמו, אך היא צריכה להיות בכל נושא ובכל תחום: "יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו", דהיינו שצריך האדם לשמוח בהצלחות של חברו, כמו ששמח בהצלחותיו (אך לא באותו שיעור שמחה).
וכעת זה כתב ר' אברהם אבן עזרא (ויקרא פרק יט פסוק יח): "שיאהב הטוב לחבירו כמו לנפשו", דהיינו שישמח בהצלחות של חברו כמו שהוא שמח בהצלחותיו. אך אין הכוונה שאצלו ואצל חברו זה אותה רמת שמחה.
הקושי בהסבר זה לענ"ד, שעדיין זו מצווה שקשה מאוד ליישום, כי אינני יודע כמה לשמוח בהצלחת חבריי. אם שמעתי שחבר שלי התארס באיזו רמת שמחה אני צריך להיות, ואיך מיישמים את השמחה הזאת?
ב. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"
יש מהפרשנים שביארו שהכוונה במצווה זו, היא מה שאתה לא אוהב שעושים לך אל תעשה לחברך. כהתבסס על דבריו של הלל הזקן לאותו גר שרצה ללמוד את כל התורה על רגל אחת (תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א): "אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה".
כן פירש בתרגום יונתן בן עוזיאל (ויקרא פרק יט פסוק יח): "וּתְרַחֲמֵי לְחַבְרָךְ דְמַן אַנְתְּ סַנֵי לָךְ לָא תַעֲבֵיד לֵיהּ". וכן פירש הריב"א (ויקרא פרק יט פסוק יח): "מה שלא ירצה שיעשו לו, אל יעשהו לחבירו".
הקושי בהסבר זה לענ"ד, שלפי הסבר זה המצווה היא מצוות המנעותית, מצוות "לא תעשה". ונראה שמצוות "אהבת הרע" היא מצוות עשה, חיובית, מעשית.
ג. עשה לחברך מה שאתה מצפה שיעשו עבורך
החזקוני (ויקרא פרק יט פסוק יח) כתב שהמצווה היא: "לעשות לו טובה כמו שאתה אוהב שיעשה הוא לך". וכן כתב הכתב והקבלה (ויקרא פרק יט פסוק יח): "כל אופני הטוב והחסד שאדם מסכים בדעתו וגומר בלבו שראוי לו לקבל מאהובו יעשה לרעהו". דהיינו שכל מה שאתה חושב שמגיע לך כך אתה צריך לעשות גם לחברך.
הקושי בהסבר זה לענ"ד, שיש הרבה דברים שאני לא מצפה שיעשו עבורי, אבל אחרים כן צריכים אותם. כגון, אחד שלא אוהב שמציעים לו לשתות, האם הוא לא צריך להציע לאחרים לשתות? אדם שחושב שהוא לא היה לוקח צדקה גם אם היה קצת קשה לו, האם יהיה נכון לטעון שאין במתן צדקה שלו מצוות "ואהבת לרעך כמוך"?
ד. שיעמיד עצמו במקום חבירו, ויעשה עבורו את טובת חברו
ונראה לענ"ד , לנסות לבאר את המצווה הזו כך: משמעות "אהבת הרע" – לדאוג לצרכיו ולדרוש טובתו כפי מה שהיה החבר רוצה שאעשה במציאות שבו הוא נמצא. המילה "כמוך" משמעותה, שאדם שאוהב את חברו צריך להעמיד את עצמו במקום רעהו, ויחשוב (בתור רעהו) מה הוא היה מצפה ורוצה מחברו (דהיינו מעצמו) שהיה עושה לחברו, ואת זה הוא צריך לעשות. לא צריך לחשוב מה הייתי רוצה עבורי, אלא מה חברי היה שמח ומצפה שאעשה עבורו במציאות שבו הוא נמצא, ואת זה יש לי מצווה לעשות.
באופן כזה, מצד אחד, מצווה זו היא מעשית ואפשרית לקיום. מצד שני, היא אינה דורשת ממני לוותר על כל רכושי (שהרי לא מסתבר שחברי מצפה זאת ממני). ומצד שלישי, היא עומדת כטובת וצרכי חברי, ולא נבחנת על פי הצרכים שלי (שהם לא תמיד תואמים את צרכי החבר).
לסיום
שנזכה לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בהידור, ובזכות הגדלת האהבה בין אדם לחברו, נזכה לתיקון חורבן בית שני, ותיקון מותם של תלמידי ר' עקיבא, ומתוך כך נזכה לגאולה השלימה. בב"א.
^ 1.כעין זה כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה רו): "שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו, כמו שנאהב עצמנו ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי כחמלתי ואהבתי לעצמי בממונו ובגופו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
