ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- יום הזכרון
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
היום אנו מתייחדים עם קדושים. קדושים עליונים שמתו על קידוש השם. ולמעלה מזאת, לא רק מותם היה על קידוש השם אלא בחייהם הם בחרו להסתכן ולמסור את נפשם למען ה', למען עמו ולמען ארצו.
הגמרא במועד קטן (כז ע"ב) אומרת:
אל תבכו למת ואל תנדו לו, אל תבכו למת - יותר מדאי ואל תנדו לו - יותר מכשיעור. הא כיצד? שלשה ימים - לבכי, ושבעה - להספד, ושלשים - לגיהוץ ולתספורת. מכאן ואילך - אמר הקדוש ברוך הוא: אי אתם רחמנים בו יותר ממני.
אם כן יש לברר מהו עניינו של היום הנכנס כעת. ואכן, בניגוד למנגינה הנשמעת מערוצי התקשורת השונים – עניינו של היום אינו עצב ובכי.
מה כן?
ראשית, זהו יום של חיבוק. חיבוק גדול לנופלים ולמשפחותיהם. ביום זה אנו פונים אל משפחות הנופלים שמתמודדות כל השנה עם השכול ואומרים להם בקול גדול – לא רק בניכם נפלו. הם הבנים של כולנו! זהו פועל יוצא של הערבות ההדדית. עם ישראל ערבים זה לזה, נושאים יחד בעול, שותפים יחד בכאבים ובשמחות. ומעבר לערבות, אנו גם חבים כלפיהם הכרת הטוב. הם לחמו עבור עמנו, הלכו בראש המחנה והקריבו עצמם למעננו. ולכן ביום זה אנו עוצרים קמעה ממרוץ חיינו המבורך וזוכרים בזכות מי הוא מבורך.
נכון, כשאנו מחבקים ומטים כתף מתוך שותפות אמת אי אפשר שהעין תישאר יבשה מדמעה, אך הדמעה אינה המטרה. היא רק הדרך להתחזק יחד, להביט יחד מתוך אמונה עמוקה אל עבר העתיד הוורוד, הנשגב, הנצחי.
אך יתירה מזו. ביום זה איננו רק מרכינים עצמנו לעבר כאבם של המשפחות, אלא להפך, אנו מרימים ונושאים אותם בעטרות ראשינו. עם ישראל כולו מעריך ומוקיר ואף מעריץ את אלו שמסרו את נפשם למענו, וכפי שלמדנו בגמרא בפסחים (נ ע"א): "הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן". ביום זה עלינו להתבונן בגודל מעשיהם, לשננם וללמדם, ובכך לחזק את חוסנו הלאומי של עמנו, כי עם שיודע מאין הוא בא ולאן הוא הולך, מה גדול תפקידו ומה גודל תפקיד צבאו, יש לו את התעצומות למסור את נפשו על ערכיו.
בדיוק מסיבה זו, לפני כשנה וחצי, זכה אבי מורי שיח' להוציא לאור את הספר "בין גזרי ים סוף" המתאר את מלחמת יום הכיפורים מנקודת מבט אמונית של חייל בחור ישיבת הסדר. שם מספר (עמ' 88) שבעיצומה של המלחמה פנה אליו אחד המפקדים במעין וידוי, ואמר: "אתם הדתיים, יש לכם מזל. לכם קל יותר, אתם מאמינים, אתם יודעים למה ועל מה אתם נלחמים".
בהקדמה (עמ' 24) מסופר על ה"מכה בפטיש" שהביא להוצאת הספר. היו אלו דברי אחיו של משה כהן הי"ד, החברותא של אבא שנפל במלחמה. מידי שנה מתאספים חבריו הקרובים לאזכרה בבית אימו, ובאחת האזכרות האחרונות פנה אליו האח ואמר: "צאו מהקופסא! מדוע אף אחד לא יודע עליכם, על גישתכם על דרככם המיוחדת?! הרי כבר עברו למעלה מארבעים שנה. השפה שהתרגלנו אליה היא שפה של קיטור ומירמור על חוסר המוכנות למלחמה, על הקבורה הזמנית, ועוד. אבל אתם – שפה אחרת לכם. שנה אחר שנה מציינים אתם את זכרו של אחי הי"ד, מתאספים לאמירת פרקי תהלים, מעלים זכרונות, אומרים דברי תורה, והכל בנעימות וחביבות בלי לקטר, בלי להאשים ובלי להתלונן! חובה לפרסם את דרככם המיוחדת ולהנחילה לרבים".
אני רוצה לציין נקודה נוספת שמובאת בספר מדברי הרבי מלובביץ' על מעלת מוסרי הנפש. דברים שעזרו לאבי מורי להתמודד עם אבידת חבריו הטובים, ובפרט משה כהן הי"ד שהיה מורם מעם, וכמתואר שם (עמ' 43), אילו היה חוזר בריא ושלם מן המלחמה, ודאי היינו זוכים לראותו צומח וגדל להיות תלמיד חכם בעל שיעור קומה, בעל מידות טובות ומחנך דגול.
בספר "מגיד מישרים" (ר"פ בראשית, סוד"ה "הלא לך למנדע") מסופר שהמלאך אמר לבית יוסף שבזכות תורתו ועבודתו יזכה למסור את נפשו על קידוש השם. לאחר שעבר משך זמן, הצטער הבית-יוסף ושאל את המלאך מדוע עדיין לא זכה לכך, והשיב לו המלאך, שזהו עונש על שהיו אצלו עניינים שלפי ערכו וגודל מעלתו לא היו צריכים להיות. שואל הרבי, הרי הבית-יוסף – נוסף לכך שהיה זקן ויושב בישיבה בזמנו, על ידי חיבור השלחן-ערוך נעשה מורה הוראה לכל בני ישראל גם לדורות הבאים, שעל פיו מורים הלכה בכל תפוצות ישראל עד סוף כל הדורות. אילו היה נהרג על קידוש השם לא היה זוכה לכל גדלותו ועם ישראל היה מפסיד את חיבורו המופלא?! ומבאר שמכאן אנו למדים, שעניין מסירות הנפש על קידוש השם הוא אכן נעלה יותר אפילו מכך.
אני רוצה להתבונן כעת דרך פרשנותו של הנצי"ב על המלחמה הראשונה שהייתה לעם ישראל – מלחמת עמלק (שמות יז, ח). פרשייה זו שופכת אור גם על מלחמותינו כיום כאן בארץ ישראל.
אנו פוגשים במלחמה זו כמה דברים משונים שלא פגשנו עד כה. תמיד התרגלנו לכך שמשה רבנו עומד בראש העם וה' מביא את הישועה דרך פעולותיו של משה. בעשרת המכות משה היכה במטהו והביא מכה אחר מכה, וכן על הים משה היכה והים נבקע. והנה כאן משה שולח את יהושע לנהל את המלחמה. לא זו בלבד אלא שהוא מבקש ממנו לבחור חיילים מן העם. אין כאן ישועה של "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", וגם אין "מה תצעק אלי", להפך, משה עומד על הגבעה הסמוכה ומרים ידיו בתפילה אל ה'. גם המטה של משה רבנו לא מקבל כאן שום תפקיד. אמנם מוזכר שמשה לקח אותו בידו אך כשהרים את ידיו הוא הרים את ידיו בלבד ואילו המטה נותר ללא מעש.
לפני שנעמוד על סודם של דברים נעיין בהקשר שבו מופיעה הפרשייה בתורה.
עם ישראל רב עם משה בתלונתו "תנה לנו מים" והפרשייה מסיימת שהמקום נקרא מסה ומריבה "על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין". הנצי"ב מעלה פליאה. עם שחי באטמוספירה ניסית, עמוד אש וענן מלווים את דרכו במדבר, עם שעבר את בית הספר לאמונה בעשרת המכות ובקריעת ים סוף עד שהעיד עליו הכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – כיצד יכול הוא להסתפק "היש ה' בקרבנו אם אין"?!
מסביר הנצי"ב שוודאי העם האמין שה' הולך עימם ועושה ניסים, אך הספק שלו היה האם כל זה אינו אלא הנהגה ניסית על-טבעית לה הם זכאים בזכותו של משה איש הא-לוקים המתהלך בקרבם, אך לא לעולם חוסן, ולא לנצח ישאר משה בקרבם. האם ישנה גם השגחת ה' טבעית בקרב עם ישראל, השגחה ללא ניסים גלויים, השגחה כזו שתימצא בקרבם גם ללא כוחו של משה?!
התשובה לכך אינה מאחרת לבוא, ומיד בפסוק הבא "ויבא עמלק". בגלל חסרון אמונה זו באה מלחמת עמלק. מלחמה בה יקבל העם מענה על שאלתו ויעלה קומה נוספת באמונתו.
לפיכך, כותב הנצי"ב, קורא משה ליהושע ומפקיד בידיו את ניהול המלחמה. משה לא נוצר למלחמה טבעית. הוא איש האלוקים. יהושע בוחר ממיטב החיילים כראוי במלחמה טבעית, ומשה עולה לגבעה כדי להתרכז בתפילה וכדי לעורר ליבם של ישראל לאביהם שבשמים. במלחמה דרך הטבע, גם אם מנצחים עלולים ליפול חללים, ולפיכך במלחמה כזו מוכרחים להתחזק בתפילה. המטה – תפקידו לפעול ניסים על טבעיים. כעת מונח הוא בצד וידי משה הן הפועלות. "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". השמש מסמלת את הליכות הטבע בלי השגחה פרטית, ולפיכך הגויים היו משתחווים לשמש. ידיו של משה ממשיכות את פעולתן להחדיר את האמונה עד עת ביאת השמש ושקיעתה, כלומר, עד לעתיד לבוא, עת יקויים "והיה ה' למלך על כל הארץ".
זוהי מלחמתנו בעמלק. עמלק נושא בעולם את האידאה שאין השגחה בעולם. לדידו, הטבע כמנהגו נוהג ללא השגחה מלמעלה לפי מעשי האנושות.
"ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר". מובא בפסיקתא שידו של עמלק היא, וכאדם שמניח ידו על פניו של מלך כדי שלא יוכל להביט על המדינה ולהשגיח עליה. מסביר זאת הנצי"ב על פי דרשת רבי יהודה בן אילעאי במנחות (כט ע"ב) "כי בי-ה ה' צור עולמים – אלו שני עולמות שברא הקב"ה אחד באות י' והשני באות ה'". הקב"ה ברא את העולמות בשתי האותיות הראשונות שבשם הוי'ה, ובשתיים הנותרות הוא מנהיג אותם ומשגיח עליהם. האות ו' היא כנגד ההנהגה הניסית ואילו האות ה' היא כנגד ההשגחה בדרך הטבע. כאשר עמלק מניח ידו על כס י-ה, בכוונתו לחצוץ כביכול בין שתי האותיות הללו לבין שתי האותיות של ההשגחה ולהפריד בין הבריאה להשגחה. על כן מלחמה לה' בעמלק. המלחמה הנעשית על ידי עם ישראל היא לחבר בין כל אותיות ה', בין הבריאה להשגחה.
לפיכך נצטווה משה: "כתב זאת זכרון בספר... כי מחה אמחה את זכר עמלק". ולכאורה תמוה הדבר, הרי כל דברי ה' למשה נכתבו בספר. מכוח פסוק זה קבעו חז"ל מצוות זכירה לדורות, וגם על כך יש לתמוה - גם אם נותרו צאצאים בודדים סוף סוף מלכות עמלק כבר נמחתה ועברה מן העולם. אלא שכוונת התורה למחות את תעודתו של עמלק בעולם, את אותה התפיסה שהטבע נוהג כמנהגו ואינו מושגח. לכן נצטווה משה להדגיש את חובת הזיכרון הזו, כדי שעם ישראל ידע שיש לו תפקיד חשוב בגילוי השגחת ה' בעולם.
מלחמותינו כיום בארץ ישראל הן כולן המשך של גילוי אמונה זו בעולם. המשך הרמת ידי האמונה של משה עד בא השמש. צבא ישראל וכל חיילינו זוכים להופיע את האמונה הגדולה הזו שה' בקרבנו. השגחתו מופיעה בדרך הטבע ודרך ניצחונות פלאיים מתקדש שם שמים בכל העולם כולו. לא בכדי כתב אפרים קישון, ש"זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם".
אשרי העם שככה לו. אשרי העם שאלו חייליו. אשרי כל אלו שמסרו נפשם על קידוש השם וקידשוהו בחייהם ובמותם. יהי זכרם ברוך.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.









