ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בחוקותי
כאשר אדם עמל בתורה יש לו גבורה וכוח פנימי לעמוד מול כל ניסיונות העולם הזה, רמז לדבר 'גבורה' במילואו גמ"ל בי"ת ו"ו רי"ש ה"ה עולה בגימטריה 'אם בחקתי תלכו', כי על ידי עמלות בתורה קונה האדם גבורה שלמה ומלאה שנחקקת באישיות שלו.
כל לימוד תורה, כל אות וכל תיבה, נותנים לאדם עוז וגבורה להתגבר על יצרו הרע ולעמוד חזק ואיתן מול הרוחות הזרות המנשבות ברחובה של עיר.
נאמר באיוב "אדם לעמל יולד", השל"ה הקדוש (על מסכת פסחים) כותב ש'עמל' ראשי תיבות של שלושה איברים שצריכים הרבה עמל לנצח בהם את היצר והם ע'ין מ'עור ל'שון, וזה עיקר תכלית ביאתו של היהודי לזה העולם הגשמי, להיות עמל בתורה כדי לזכך ולטהר שלושה דברים אלו הרמוזים בעמ"ל.
על ידי שאדם מביט בתיבות התורה הוא מקדש את עיניו, וזוכה לנאמר בתהילים "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". והתורה היא הברית והקשר בין ישראל לאביהם שבשמים, והיא היסוד שעליו עומד העולם כפי שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי".
על ידי שמוציא בלשונו תיבות התורה זוכה לטהר את פיו, וזוכה לגבורה דקדושה כפי שאומר דוד המלך "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש".
"ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה" (ירמיהו ט,יב) על 'ולא הלכו בה' הגמרא במסכת נדרים דורשת שהכוונה ש'לא ברכו בתורה תחילה'.
ויש להבין, איך רמוז בלשון 'ולא הלכו בה' ב'שלא ברכו בתורה תחילה'?
החתם סופר מבאר 'שלא ברכו בתורה תחילה' היינו שלא הרגישו שיש להם חיות ושמחה מלימוד התורה, והרי כל החיוב לברך על לימוד התורה הוא מפני שהתורה היא עיקר חיות האדם כפי שאנו אומרים כל יום בתפילת ערבית 'כי הם חיינו ואורך ימינו', וכאשר הם לא הרגישו דבר זה אז לא ברכו בתורה תחילה.
והנה האדם נקרא 'מהלך', ומטרת האדם להיות הולך וגדל ברוחניות, "אם בחקתי תלכו" 'תלכו' דייקא, שצריך להיות הליכה וצמיחה ברוחניות, לעלות מעלה מעלה, ולא לגדול ברדיפה אחר גשמיות עולם הזה.
והנביא מוכיח אותם שלא הלכו בתורה, שההליכה שלהם בדרך החיים לא נבעה מהתורה הקדושה אלא שהחיות והחשק היו בדברים אחרים, בגשמיות והנאות עולם הזה. וזו כוונת חז"ל הנ"ל 'ולא הלכו בה' שלכן לא ברכו בתורה תחילה, כי לא הייתה הליכתם 'בה' בתורה עצמה.
עלינו לזכור אשר הנשמה היא חלק אלוק ממעל, חלק מחי העולמים, חיות נצחי, ועבודת האדם היא להיות הולך וגדל בחלק הנשמה שבקרבו.
"אם בחקתי תלכו" היינו לפתח ולשכלל עוד ועוד את חלק הנשמה שחקוקה באדם, וכאשר האדם מתדבק בחיות הנשמה וממעט חיות הגוף, אז נהפך הגוף למהות הנשמה ומתבטל למקור החיות של הקדושה.
ואם ח"ו האדם עושה להפך, הרי הוא הולך ומתמעט כפי שכתוב אצל עשו "הנני הולך למות" כשהגוף גדל הוא ממעט את אור הנשמה.
אבל כלל מונח בידנו "מידה טובה מרובה ממידת פורענות", כשהאדם מעצים את הטוב שבו ומתחזק במצוות ומעשים טובים, ממילא הרע הולך ונעלם כי "כשזה קם זה נופל".
רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בספרו 'אגרא דכלה' מביא את הפסוק מפרשתנו "וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת" ומדייק שבמילה 'עלכם' חסרה בה האות ו' (היה נכון לכתוב 'עולכם') ומפרש, ש'עלכם' הוא ראשי תיבות ע'ין ל'ב כ'לי מ'עשה.
ללמדנו, כפי מה שהאדם לא נזהר באברים אלו, כך יש עליו עול מלכות ועול דרך ארץ, כתוצאה שמשך על עצמו עול מלכותו של היצר הרע. 'מטת' גם כן חסר והוא מלשון התמוטטות, כי על ידי דברים אלו האדם יורד מטה מטה.
אבל "אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקנו" והקב"ה מבטיח לישראל "ואשבר מטת עלכם", שישבור כוח הרע שגורם לאדם להיכנס למ"ט שערי טומאה, ודבר זה גורם 'ואולך אתכם קוממיות' מפרש רש"י 'בקומה זקופה' שאדם זוקף קומתו מתוך גאווה קדושה של אמונה וביטחון שיש לו תמיד שייכות וקשר לה' יתברך וצועד בדרך המלך.
אונקלוס מתרגם 'קוממיות' 'בחירות', היינו כי החירות של האדם מתבטאת בכך שהוא שולט בעיניו, בליבו ובכלי המעשה, ובוחר כל פעם מחדש לנתב אותם לעבודת ה'. וכך האדם יוצא לחירות עולם מכבלי היצר הרע ומשיל מעליו עול דרך ארץ מפני שנאמן וקשוב לעצמיותו ולמקורו הטוב והטהור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
