ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ראה
לכל הפחות שבעה פירושים שונים ניתנו להקשר זה, וכל אחד מוסיף עומק מסויים.
נתחיל בדברי רש"י: "לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויים להיות נאים, ולא גדודים ומקורחים". כלומר, יש בזה טעם אסטטי, כדי לא לפגום בכבוד אבינו שבשמים שאנו מפרסמים שמו בעולם.
ר' אברהם אבן עזרא נותן טעם חינוכי. "וטעם 'בנים', אחרי שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו, [זה] כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו. כן תעשו גם אתם.
רמב"ן הביא שתי הדיעות של רש"י (טעם אסטטי) ור"א אבן עזרא (טעם חינוכי), והוסיף לזה חידוד (טעם אמוני). הרי הפסוק הבא ממשיך: "כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה!" (יד, ב). מבאר רמב"ן: "ולפי דעתי 'עם קדוש' הבטחה בקיום הנפשות [לחיי נצח] לפניו יתברך. יאמר אחר שאתה עם קדוש וסגולת ה', וה' חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות [בגיל] נוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונידודם אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו באוסרם להתאבל על נפש יותר מדאי". במלים אחרות, כיון שאנשים בוכים כאשר נפרדים זה מזה לתקופה מסויימת, התירו חז"ל לבכות גם במיתת המת. אבל כאשר מגזימים באבלות, מוכיחים בזאת שמכחישים האמונה בחיי נצח של הנפטר, וזו היא כפירה סמויה!
מעין זה כתב "אור החיים" על פסוקנו: "נראה שנתכוין לומר שבמיתת איש אין אבידה למת. הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת, ולימים שלח האב אחר בנו [לבוא בחזרה אליו]. ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם, אבל על כל פניו ישנו. ואדרבה בטוב לו [כלומר במצב העדיף לו] שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים".
[עיין דברים נמרצים של רש"ר הירש, על ויקרא עמ' של"ה, "המוות מוביל מחיים לחיים, מחיי עוה"ז לחיי עוה"ב. גם פה גם שם ייכון כסא ה' המכלכל חיים בחסד". וע"ע דבריו על ספר דברים, ראש עמ' קנח. והוא מוסיף טעם נכבד לאיסור אבלות מופרזת, שמפני אהבת הקיצור לא הבאנו כאן. עיי"ש].
החזקוני (שהיה מבעלי התוספות, ודבריו הובאו במהדורת "תורת חיים" לתורה, מהד' מוסד הרב קוק) מבאר "אם מת אביכם, אין לכם להתגודד ולעשות קרחה להצטער יותר מדאי, כי אינכם יתומים בכך, שהרי יש לכם אב גדול חי וקיים, הוא הקב"ה. אבל הגוי כשמת אביו אין לו אב שיכול לסייעו בעת הצורך, כי אביו הנשאר לו משל עץ הוא וכו' לפיכך יש להם לבכות ולהתגודד ולקרוח" (ובזה ביאר מדוע התורה הסמיכה לכאן פסוק ב', "ובך בחר ה' מכל העמים")
הנצי"ב הוסיף אף הוא מימד מעמיק על נושא אבלות המופרזת: "עם קדוש אתה, כלומר מובדל לגבוה. וא"כ יש לדעת כי כל צער ומקרה רע רצון הקב"ה הוא, או למען כפרת עון של החי שהוא ג"כ כבוד ה' ורצונו. וראוי למי שמובדל לה' שיבטל צערו מפני רצון ה'. אבל בכי ואבלות כפי שיעור שנתנה תורה, הוא רצון ה' [כדי] לתת כבוד למת וכו'. אבל לעשות דבר שיישאר הרושם לאחר זמן שקבעה תורה [שבעה ימים], אין זה כבוד המת, ורק הפקת צער הוא, ואין ראוי לקדוש ה' לעשות כן!" ("העמק דבר", דברים יד, ב).
נסיים בזה בהבנת הפסוק הבא אחרי פסוק זה, המנמק סיבה נוספת לאיסור: "כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה" (דברים יד, ב). וצ"ע משום מה בפסוק המקביל (דברים ז, ו) כתובות כמעט אותן המלים, אבל שם מלת "בך" בלי תוספת אות ו' "ובך"? שמא לכן כתב כאן רש"י כי קודם כל "עם קדוש אתה, קדושת עצמך מאבותיך (אברהם יצחק ויעקב). ועוד, ובך בחר ה'" עכ"ל. מה פירוש? הענין הוא שיש לנו כח כפול. יש לנו קדושה עצמית גזעית, מפני ירושת אבותינו. אבל בנוסף לכך יש מעלתנו כי ה' בחר בנו גם בלי שום סיבה מצדנו. וכן כתב מהר"ל ("נצח ישראל", פרק יא, עמ' סט) "הבחירה הזאת לא תליא בזכות כלל, ולכן אי אפשר שיהיה דבר זה בטל" והביא ראיה לדבריו מדברי חז"ל בקידושין (ע ע"ב). וכן כתב מהר"ל בדבריו לתחילת אבות (עמ' יג) "כי מצד עצם הבריאה של ישראל שהם נצר מטעי הקב"ה, ראויים הם לעוה"ב. ואין זה מצד המצוה והמעשים! ואח"כ יש להם מדריגה אחרת הם המדות הטובות והישרות". כלומר בפסוקנו יש מימד של "עם קדוש אתה" (לפי מעשיכם) ועוד, "בך ובחר ה' להיות לו לעם". כיון שכן, אין לו למת שום הפסד במה שנפטר לעולמו הנצחי. [אמנם שם בדברים ז, ב, חסרה אות ו' במלת "ובך", כי שם הכל הוא רעיון אחד הנמשך, כי לכן אין להתחתן עם בנות האומות או להתקרב לאומות, שם פסוקים ג-ו].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
