ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת שנת השבע
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- שמיטת כספים
שלוש שיטות נאמרו בביאור דבריו:
ר"ת מסביר שהכוונה היא שצריכים בית דין שיש להם סמכות להוציא ממון.
הרמב"ם מסביר שצריכים שדווקא גדולי הדור יהיו בית הדין של הפרוזבול.
הרמב"ן מסכים עם הרמב"ם, אומר ששמואל אומר את דבריו כחלק ממגמתו של שמואל להגביל את הפרוזבול. בשבוע שעבר הזכרנו שהרמב"ן סובר ששמואל התנגד לפרוזבול, וזו דוגמא נוספת לניסיונו לצמצם את השימוש בפרוזבול. לאור זאת אומר הרמב"ן שאיננו פוסקים כשמואל, ולכן סוברים להיפך, שכל בית דין יכול לחתום על הפרוזבול.
חמדת שנת השבע (18)
הרב בצלאל דניאל
14 - מדוע הלל תיקן את הפרוזבול?
15 - נוסחי שטר הפרוזבול
16 - "ולקחתם לכם" מאתרוגים הקדושים בקדושת שביעית
טען עוד
אך שיטת הרמב"ם מעניינת. הוא אומר ששמואל מתכוון שרק גדולי הדור יכולים לחתום על הפרוזבול, ואף פוסק כך. האם פסיקה שכזו לא תפגע לחלוטין ביכולת לכתוב פרוזבול? הרי לא יתכן שבית הדין הגדול יחתום על כל הפרוזבולים של עם ישראל!
פתרון לכך ניתן על ידי הפוסקים על סמך ירושלמי במקום אחר.
במשנה נאמר שניתן להחתים על שטר הפרוזבול את הדיינים או העדים.
בירושלמי שביעית (פרק י הלכה ב) ישנו משפט עלום. "ואפילו נתונים ברומי".
לפי ראשוני ספרד (רמב"ן, ר"ן, ועוד) הפרוזבול זו מסירת שטרי החוב לבית הדין. כוונת הירושלמי היא שגם אם השטרות במקום אחר לחלוטין, אפשר להצהיר על כך שהשטרות נמסרו.
אך לפי ראשוני אשכנז (המובאים במרדכי על פרק ד ממסכת גיטין) הכוונה היא שגם אם בית הדין נמצא ברומי, אפשר להחתים עדים כאן שמתכוון למסור את שטרותיו לבית הדין שם. זו גם כוונת המשנה האומרת שדיינים או עדים חותמים: מוכח שאפשר להחתים עדים שלא בפני בית הדין.
הרמב"ן חולק על כך ואומר שהכוונה היא שאפשר לעמוד בפני בית הדין ולהכריז שמוסר להם את שטרותיו, ולאחר מכן עדים יחתמו שעשה זאת. אבל הרמב"ן אומר שאין אפשרות למסור את השטרות שלא בפני בית הדין.
הרב עובדיה (יביע אומר חלק ג חושן משפט סימן ו) מסביר שמנהג ירושלים שהתפתח במאות השנים האחרונות קושר את שני הדינים הללו יחד: מצד אחד, כותבים שמוסרים את השטרות לבית הדין הגדול. אך רק העדים חותמים, והמסירה איננה נעשית בפני בית הדין. זה מה שנקרא הפרוזבול למנהג ירושלים ועדות המזרח.
המנהג האשכנזי שהתפתח מוסר את הפרוזבול לבית הדין המקומי, או לכל שלושה המבינים מהו הפרוזבול, כדברי השו"ע והרמ"א, אך מחתים את בית הדין עצמו.
הרב ליכטנשטיין מציע לשלב את השניים: לכתוב שמוסרים לבית הדין המקומי, ואם יש צורך, ימסרו לבית הדין הגדול. שלושת הדיינים המקומיים חותמים, בספק: על הצד שהם בית הדין, הם חותמים כדיינים. על הצד שהמסירה נעשית לבית הדין הגדול, הם חותמים כעדים. הפרוזבול האשכנזי שלנו, של ארץ-חמדה-גזית, מבוסס על הפסיקה הזו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
