ד. ^ 1. במשנה בשביעית (ח, ב) ישנה השוואה בין דיני שביעית לדיני תרומה ומעשר, ונכתב במשנה: "קלה מהן שביעית שניתנה להדלקת הנר" (בניגוד לתרומה שמותר להדליק בה את הנר רק אם היא טמאה), ובתורת כהנים (בהר פרשה א, הובא גם בירושלמי שביעית ז, א) מובא המקור מהפסוק לדין זה: ' תהיה כל תבואתה לאכול' - לרבות הדלקת הנר. וכן פסק הרמב"ם (שמיטה ה, א) שמותר להדליק נר בשמן הקדוש בקדושת שביעית. רש"י (סוכה מ ע"א) ביאר שלמדים מהפסוק הנאה של הדלקת הנר, משום שזה דבר ש'הנאתו וביעורו שוה' בדומה להנאת אכילה. כלומר, שההנאה מגיעה מהשמן הקדוש בקדושת שביעית תוך כדי שהשמן כלה, בניגוד להנאות אחרות, שבאות רק אחרי שהשמן כלה, כמו עצי הסקה שההנאה היא החום שמגיע אחרי השריפה, ולא בעת השריפה. לדעת הרב קליערס (תורת הארץ פרק ח, אות מה-נ), יש ללמוד מהפסוק שגם ירק שלקטו לאכילה, מותר להשתמש בו להדלקת נר. ומאידך, כל נר שמדליקים אותו שלא לשם הנאה מאורו, אסור להדליקו בשמן שביעית, כגון הדלקת נר ביום (לדבריו יש מקום לדון בימינו, האם מותר להדליק נרות שבת בשמן שביעית, כאשר אור החשמל דולק, כך שהדלקת הנרות היא יותר לכבוד מאשר לאור) .
ה. ^ 2. בית רידב"ז (על פאת השולחן ה, ט) פסק, שאין להדליק בשמן שיש בו קדושת שביעית, מכיוון שנר חנוכה "לא ניתן להנאה", והסיבה שמותר להדליק נר בשמן שביעית היא רק כשנהנים ממנו. כך גם פסק הרב מאיר אריק (אמרי יושר סימן ק), וכך גם הרב אלישיב (קובץ תשובות ג, קב, וליקוטים שביעית פרק שמיני), והרב חיים קנייבסקי (דרך אמונה שמיטה, פרק ה, הלכה ח) בשם תורת הארץ (הובא בהערה 1). ראו עוד במשנת יוסף (סימן כו, דברים נוספים יש בתשובה לדברי הרב עמאר המתיר, בקובץ יבולי השדה א, מופיעה גם בקובץ זכור לאברהם עמ' שפב-תכח), ובמאמרו של הרב אושינסקי בעלון המעין (חלק מב-ב עמ' 48-52)
ו. ^ 3. הרב שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה א, מב) דן בדברי תורת הארץ (הנ"ל), והוא דוחה את דבריו. טענתו העיקרית היא, שאחרי שהותר להדליק בשמן שביעית, אין צורך לבדוק בכל הדלקה לאיזה צורך מדליקים, אלא הותרה ההדלקה ככלל, לכל צורך שהוא. גם בשבט הלוי (א, קפד, אות א) תמה על האוסרים בספרים אלו, וכתב טעמים דומים להתיר. וכתב עוד שגם מותר להשתמש בנר חנוכה בתשמישים שלא צריכים עיון, ולכן זה לא נחשב שהנר אינו להנאה בכלל (טעם זה דחה ר' שלמה זלמן, מכיון שאסור להדליק את נר חנוכה לצורך תשמישים אלו אלא לצורך המצווה), אלא שכתב למעשה כיון שהם אוסרים, יש להחמיר כמותם. כמו כן ה'אור לציון' (שביעית עמוד מב) מתיר גם הוא, מטעם שנחשבת הדלקה לצורך. וכן התיר הרב מרדכי אליהו (תחומין כא, עמוד 11 והלאה) מטעם דומה לטעמו של הרב שלמה זלמן אויערבך, וכך גם התיר הרב שלמה משה עמאר (שם, הערה 2). לעומתם בילקוט יוסף (שביעית טו, סב) מתיר להשתמש בשמן שביעית רק אם אין שמן אחר (ועיינו עוד ביביע אומר ג, יו"ד יט).
ז. ^ 4. כתב הרב שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה ג, קכב אות א) שיש להתיר הדלקת נר חנוכה בשמן שביעית כאשר מדליקים גם שמש. והטעם הוא, שכאשר יש שמש מותר להשתמש לאור כל הנרות, ויש כאן הנאה. ואף שאסור להשתמש לאור הנרות, זה רק משום היכר, ואם יש היכר מותר להשתמש לאור כל הנרות ועיינו בדברי הרב אלישיב (לעיל הערה 2), שחילק בין אדם שמניח את הנרות בתוך ביתו, שאז מותר כיון שנהנה מהם, לבין אדם שמניח את הנרות מחוץ לבית, שאז אסור כיון שמראה שאינו רוצה להשתמש בהם כלל.