ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
כשהתעורר הרב, עדיין עמד אותו תלמיד חכם ליד הרב, ומיד פנה הרב אל השואל והחל לומר לו את התשובה, כאילו לא קרה כלום. מבחינתו, הם עדיין עסקו באותו עניין תורני...
סיפור זה מזכיר לנו במשהו את הנאמר בפרשתנו על יעקב, שחייתה רוחו, רק אחרי שראה את העגלות ששלח אליו יוסף. וביארו חז"ל, שיוסף שלח ליעקב צופן, שיאפשר לזהות אותו, "סימן מסר להם, במה היה עוסק כשפרש ממנו, בפרשת 'עגלה ערופה", וזהו שנאמר: "וירא את העגלות, אשר שלח יוסף", ולא נאמר 'אשר שלח פרעה'" (רש"י מה, כז).
אפשר לראות בכך צופן בלבד, אולם אפשר לראות כאן אמירה עמוקה יותר על הקשר בין אנשים. יוסף ויעקב נפרדו זה מזה מתוך לימוד תורה בפרשת 'עגלה ערופה', וליוסף חשוב להעביר ליעקב את המסר, שכיוון שנפרדו מתוך דברי תורה, הרי שדברי התורה המשיכו לחבר ביניהם כל אותם שנים, וכביכול הם לא נפרדו כלל.
וכך גם הנחו חז"ל (ברכות לא, א) "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו", ומשמע מהדוגמא שמביאה שם הגמרא, שלא חייבים להיפרד דווקא מתוך דבר הלכה, אלא אפשר להיפרד גם מתוך דברי אגדה או דברי תורה אחרים (תורה תמימה במדבר כז, הערה לה).
וביאר בספר מאור עיניים (פרשת כי תשא) שהנחייה זו נועדה לשמור על הקשר בין האנשים, כי הקשר הטוב ביותר הוא כשיש קשר רוחני משותף לאנשים. "דנודע תועלת ההתקשרות אדם בחבירו הוא תועלת גדול... אך כשנפרדין איש מעל אחיו... נפרד גם כן הקשר שביניהם, וצריך למצוא עצה איך לעשות הקשר אף לאחר שנפרדין זה מזה. לכך נותנת הגמרא עצה לזה... שאל יפטר אדם מחבירו... אלא מתוך דבר הלכה, שאז בודאי יהיה הקשר אמיץ ביניהם, כי מחמת שזה שומע דבורו של חבירו שמדבר עמו דבר הלכה שהוא שכל לילך בדרך ה', והשכל של המדבר נכנס במוחו ושכלו של המקבל, ועל ידי זה נעשה אחדות בשכלם, כי הדברים מקשרים את שכלם יחד...".
ודומה, שיעקב ויוסף נפרדו דווקא מתוך פרשיית 'עגלה ערופה', שהרי עגלה זו מביאים זקני העיר, שבאזור שלה נמצא אדם מת באופן לא מזוהה, והם מצהירים שידיהם לא שפכו את הדם הזה. ומבארים חז"ל, שהכוונה שהם גם מצהירים "שלא ראינוהו ופטרנוהו, בלא מזונות ובלא לוויה". והלא, כביכול, יעקב שלח את יוסף לדרכו ללא ליווי, אך בא יוסף ורומז ליעקב: 'אבא ליווית אותי כל השנים הארוכות במצריים, ואף סיפקת לי מזון (רוחני) כל אותם שנים', כי התורה שלימדת אותי, ליוותה אותי והזינה אותי מבחינה רוחנית בכל השנים הללו.
ומכאן טיפ רוחני חשוב לכולנו. וודאי, רבים אומרים לעצמם, אינינו במדרגת הרב אלישיב, שנהיה כל כך שקועים בתורה, עד שכל הזמן נעסוק רק בה. אנו גם לא מעוניינים שכל הקשר שלנו עם אנשים יהיה רק מסביב לדברי תורה, חשוב לנו ליצור קשר חברי טוב עם אנשים בצורה משוחררת.
ובכל זאת, יש לנו יכולת ליישם את הנחיית חז"ל בחיינו. פעמים רבות, חברים וקרובי משפחה משוחחים ביניהם, רק כי 'חשוב לשמור על קשר'. לעיתים, אף מחפשים וחופרים למצוא נושאי שיחה משותפים. במצבים כאלה, כדאי לנו להעלות נושא שיחה רוחני, המשיק ונוגע לדברי תורה, ומיד נחוש עד כמה הקשר החברי והמשפחתי הופך למשמעותי, מחבר ומרומם.
במקום לבזבז את הזמן, מתחברים ביחד מסביב למשהו משמעותי. בהצלחה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
