ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- יעדי הבית היהודי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ארלט בת רחל
בחודשים האחרונים אנו מלווים אירוע מטלטל של החלפת מספר עוברים במעבדה לפוריות. המקרה שהתפרסם הוא תינוקת שגדלה ברחמה של אישה שאינה אמה הגנטית, אשר עברה ניתוח מורכב במהלך ההיריון תוך סיכון חייה, ובני הזוג אינם מוכנים להיפרד ממנה. ההתלבטות בשאלה אם להשאיר בידיהם את התינוקת או להחליף אותה בילד/ה הגנטי/ת שלהם קורעת את הלב, ובתוך כך נדרשת התייחסות מנקודת המבט התורנית. התייחסות זו תתבסס על מה שנכתב בהרחבה בספר 'קשר אמיץ – מבט הלכתי על אימוץ ילדים ומעמד ההורות' (בהוצאת מרכז תורה ומדינה).
השאלה מי הם הוריה של התינוקת תלויה בגישות שונות להגדרת ההורות. האם הורות היא מושג ביולוגי? ואם כן, האם היא גנטית, והולכת אחרי הביצית, או פיזיולוגית, והולכת אחרי הרחם? האם הורות היא מושג חוקי־משפטי, ובית המשפט הוא שיקבע מי הם ההורים? האם היא מושג פסיכולוגי, ואז נקבע אותה על פי ההתקשרות הרגשית בין התינוקת ובין מי שמגדלים אותה? ואולי היא משהו אחר...
במשפט הנוכרי, מן התקופה הרומית ועד ימינו, ישנה נטייה חזקה לכיוונה של ההורות החוקית־משפטית, ובתי המשפט רואים את הגורמים האחרים רק בתור חלק ממערכת השיקולים שלהם. ההלכה היהודית, לעומת זאת, הולכת אחרי ההורות הטבעית, הביולוגית. הזיקה של התינוקת לאביה נקבעת על פי תא הזרע, ואילו הזיקה לאמה שנויה במחלוקת שלא הוכרעה – אם הולכים אחרי הביצית או אחרי הרחם.
אם נלך על פי ההלכה, לפנינו ספק הלכתי מי היא אמה של התינוקת, ולצד זה תוכל להיות ודאות הלכתית ביחס לזהותו של האב, שבוודאי אינו בן זוגה של האם היולדת. כאשר מדובר על ההשלכות ההלכתיות, התשובה תהיה ברורה: אביה הביולוגי הוא אביה לכל דבר. בנוגע לאם, נצטרך ללכת לחומרא: אם אחת האימהות אינה יהודייה יהיה צורך בגיור לחומרא, ואסור יהיה לבת הזו להינשא לבניה של כל אחת מהן.
מי יגדל את התינוקת?
התשובות שניתנו עד כה נותנות מענה "טכני" להיבטים הלכתיים שונים, אבל אינן עונות על השאלה הכבדה ביותר: מי ההורים שיזכו לגדל את התינוקת הזאת?
לכאורה השאלה העולה כאן היא "של מי הילד". אולם ניסוח זה של השאלה מניח שילד הוא כמו חפץ שיש למישהו בעלות עליו. גם מקורה של תפיסה זו הוא במשפט הרומי, שלפיו הילד הוא רכושו של אביו. המשפט המודרני הסתייג גם כן מן התפיסה הרומית כאילו יש לאב בעלות על ילדיו, והחליף את מושג הבעלות במושג משפטי אחר: "זכויות ההורים". מתוך נקודת המוצא הזאת, הדיון המשפטי ינסה לשקלל את זכויותיהם של שני הזוגות האוחזים בילדה ויבקש לבדוק מי אוחז בזכות חזקה יותר.
ההלכה היהודית אינה רואה את האב כבעלים על ילדיו (למעט תחום אחד, והוא מעמדו המיוחד של האב ביחס ל"אישות דבתו", ואכמ"ל). רוב הדיינים בבתי הדין הרבניים אף אינם מכירים במושג "זכויות ההורים". כאשר עולה בבית הדין ויכוח בין הורים בתהליך גירושין בשאלת המשמורת על הילדים, הם דנים בעיקר על פי שיקולים של "תקנת הילד" – שהיא מה שנדרש לחינוכו המוסרי והערכי, ושל "טובת הילד" – שהיא מה שנדרש להתפתחותו התקינה מבחינה גופנית ורגשית. גם בתי המשפט נותנים מעמד מועדף לשיקולים של "טובת הילד", אשר במקרים רבים מנוסחים בשפה משפטית של "זכויות הילד". במובן זה, ההורות אינה אלא "אפוטרופסות": ההורים הם האחראים לדאוג לטובתם ולתקנתם של ילדיהם. בהלכה מדובר על אפוטרופסות מכוחו של הקב"ה, שהוא השותף השלישי ביצירתו של הילד, ובבתי המשפט – מכוחה של המדינה.
לכאורה יסכימו כולם שבמצב הקיים, שבו נוצרה "הורות פסיכולוגית", שכן הילדה נקשרה לזוג שמגדל אותה כעת, יהיה זה השיקול המכריע. בתפיסה המשפטית המקובלת, יש בכך עילה ליצירת "הורות חוקית" חדשה גם אם אינה תואמת את ההורות הגנטית. ייתכן שכך תהיה ההכרעה גם בתפיסתה של ההלכה, למרות הוודאות ביחס לזהות האב הגנטי, וזאת מאחר שטובתה של הילדה נראית ברורה למדי בנסיבות שנוצרו, ולצד זה יש ספק הלכתי מי נחשבת כאמה. אומנם בדרך זו לא יוכל האב הביולוגי לחנך את בתו, אולם כבר קבעו חז"ל ש"הבת אצל האם לעולם", וכנגד מצוות החינוך המוטלת עליו עומדת ההערכה שלבריאותה הנפשית של הילדה צפויה השפעה משמעותית על החינוך שלה לערכים.
הורות כזהות
למעשה, נראה שהדברים מורכבים יותר. עד כה הצגנו שתי תפיסות שמאפיינות את ההורות: האחת – ההורות כבעלות או כזכות, והשנייה – ההורות כאפוטרופסות או כאחריות. אולם נראה ששתי התפיסות הללו לוקות בהשטחה חמורה של מושג ההורות, שהוא משמעותי הרבה יותר ממה שניתן להכניס תחת הגדרות משפטיות. יש בהורות קשר רגשי עמוק לאין ערוך מאשר הזיקה שבין אדם לרכוש היקר ביותר שהוא מחזיק בידו. יש בהורות המשכיות של הקיום מדור לדור – הקיום החומרי, באמצעות הירושה, והקיום הרוחני, דרך חינוכם של הילדים לאור מורשתם של הוריהם. ההורות היא "קשר זהותי": ההורים מעניקים לילדיהם את זהותם, והילדים להורים – את המשכיותם. מצוות התורה על ההורים לחנך את ילדיהם לאמונה, לתורה ולמצוות היא הביטוי ההלכתי להמשכיות הזו. כל המאפיינים האחרים של ההורות אינם אלא ביטויים חלקיים שלה: הקשר הרגשי העמוק, הסמכות והאחריות, ממד הבעלות ומושג הזכות. מן הסיבה הזאת ההלכה אינה מכירה בהורות הביולוגית במצבי מעבר בין עם לעם: בלידת ילד מנישואי תערובת – ההלכה מכירה רק בהורות של האם, שהזהות הלאומית הולכת על פיה, ולא בהורות של האב, השייך לעם אחר. כמו כן פוקעים כל קשרי ההורות במקרה של גיור, ו"גר שנתגייר כקטן שנולד".
המסקנה העולה מהבנה זו של ההורות היא שאי אפשר לנתק את הילד מן ההורים הביולוגיים שלו, שהם המעניקים לו את זהותו. ובמקרה זה – אי אפשר לנתק את הילדה מאביה הגנטי, אשר הוא, ולא בן זוגה של האם היולדת, מצוּוה להקנות לה זהות.
הערך הניתן כאן לשמירת זהותה של הילדה כבת לאביה הגנטי (ובמידה מסוימת גם לאמה הגנטית) הוא לא רק עיקרון הלכתי, אלא גם צורך פסיכולוגי. בפרשה קודמת של "תינוק המריבה" נתגלעה מחלוקת עזה בין אנשי מקצוע ובין ערכאות משפטיות בשאלה כיצד לתעדף נכון שני צרכים מנוגדים של הילד. תפיסה אחת העדיפה את ה"התקשרות", וקבעה כי יש להשאיר את הילד בידי מי שהתחיל לגדל אותו ונקשר אליו. תפיסה שנייה העדיפה את ה"זהות", וקבעה כי יש להשיב את הילד לחיק הוריו הביולוגיים.
אף שאין בידינו כלים להכריע בוויכוח המקצועי, התורה מלמדת אותנו לתת משקל גדול יותר לצורך של הילד בזהות. ואכן ידוע כי ילדים מאומצים וילדים שנולדו מ"תרומת זרע" (שנכון יותר לקרוא לה "מכירת זרע") סובלים מקשיים רגשיים הנובעים מזהות לא ברורה ומחפשים את שורשיהם הביולוגיים. מן הסיבה הזאת ניתנת כיום יותר העדפה ל"אימוץ פתוח", שבו הילד המאומץ שומר על קשר עם הוריו הביולוגיים גם בגיל צעיר. זה דומה למשה רבנו, שאף שהיה מאומץ בידיה של בת פרעה, שמר על קשר עם אמו, ומתוך כך שימר את זהותו כבן לעם ישראל.
הכרעת האפוטרופסיות
לאחרונה פורסמה החלטתן של האפוטרופסיות שנתמנו בידי המדינה להכריע בגורלה של הילדה. ניכר כי הן היו מודעות למתח שבין שני הצרכים המנוגדים שלה – מחד גיסא, הצורך בהתקשרות יציבה עם הזוג המגדל אותה במסירות ובאהבה, ומאידך, הצורך שלה בזהות ברורה. הן הבינו היטב את המחיר הצפוי בהכרעה לטובת ההורים הגנטיים, שעדיין אינם ידועים. הכרעה כזאת הייתה יוצרת בוודאות מאבק משפטי ממושך במספר ערכאות, כשלא ברור מה תהיה ההחלטה הסופית. במשך כל הזמן הזה תשרור אי־ודאות קשה שתגרום נזק חמור להתקשרות התקינה שבין התינוקת לבני הזוג. לכן, יש היגיון רב בהכרעה להשאיר את התינוקת בידי האם היולדת ובן זוגה, אך לא לוותר על זיהוי ההורים הביולוגיים ועל האפשרות ליצור איתם קשר בזמן ובדרך המתאימים לכך, כך שתישמר גם זהותה כבת להוריה הגנטיים.
הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש מחלקת חברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
