ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
-------------------
הרב יהושע שפירא שליט"א - ראש ישיבת רמת גן
וגילו ברעדה
לעיתים כשמגיע מרן הגאון הרב אברהם שפירא שליט"א לכינוסים ואירועים בישיבת מרכז הרב, נוהגים התלמידים לרקוד ולשיר לפניו את השיר "אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש". באחת הפעמים אמר הרב למלוויו:" הם לא מבינים, שבשעה שהם מזכירים פזמון זה מיום הכיפורים, הם גורמים לי לרעוד מחרדת הדין". אכן כך היה גם המנהג אצל הבעש"ט הקדוש, שהיה ביראה גדולה בראש השנה.
זהו פן אחד של ראש השנה, אך יש גם צד שני. אצלנו בישיבה ברמת גן נוהגים בראש השנה שני מנהגים הפוכים, מחד - בכי של תשובה מעומק הלב כל אחד כפי מדתו, ומאידך - שמחה וריקודים. פעם הגיע ר"מ חדש לישיבה ונדהם לראות ריקודים בראש השנה, הוא הכביר בקושיות על מנהג זה, וכל התשובות לא הפיסו את דעתו. החלטנו שנשאל את הרב יעקב אריאל שליט"א ונעשה כהכרעתו. בשעת התשליך פגשנו את הרב ושאלנוהו, ענה הרב: זהו מנהג החסידים, בתשליך היו רוקדים. והביא לכך ראיה בתשעת הימים אסור לכבס, מפני שהכיבוס גורם שמחה. משמע, שכשמכבסים עוונות זו שמחה, לפיכך רוקדים בתשליך.
ודאי, ששני הצדדים אמת. ראש השנה הוא גם יום הדין, וכל לב יהודי צריך להתמלא מאימת הדין, ומי שחסרה לו חרדת הדין חסר לו בלב היהודי שלו. מצד שני זה יום המלכת ה' יתברך, ובזה יש שמחה גדולה. לכן, השמחה בראש השנה היא מצווה מדאורייתא, והסמיכוהו הפוסקים מהפסוק שנאמר על ראש השנה "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים... כי חדוות ה' היא מעוזכם". וכן אין בקשת סליחה בראש השנה ולא הזכרת עוונות, ולחלק מהמנהגים אף מדלגים באבינו מלכנו על החלקים העוסקים בעוונות וסליחה. שלמותו של ראש השנה הוא בשילובם של שתי המידות הללו בנפש, אם החדווה פוגעת בחרדת היום זהו חסרון, וכן להיפך - אם החרדה פוגעת בשמחה זה גם חסרון. בשתי מילים תימצת את הדברים דוד המלך ברוח קדשו: "וגילו ברעדה".
-------------------
הרב יצחק בן שחר שליט"א - ראש ישיבת קדומים
יום זיכרון ויום ודין
בראש השנה, לקראת התחדשות העולם וכל מערכותיו ויציאתם לפרק חיים חדש, ישנה נקודת רֵאשית של זכירה אלוקית אשר מכוחה הערכות העולם כולו לפרטי פרטיו - "ועל המדינות בו ייאמר... מי לא נפקד כהיום הזה". כאשר אנו אומרים שהעולם או פרט מסויים (איש, ציבור, אומה) נזכר לפני ה', הכוונה היא שלקראת התחדשותו של אותו גורם או לקראת פקידה מסויימת אותו, הוא נמצא במצב קרבת שמים מיוחדת, אשר היא מעין הערכות אל אותה פקידה. לעת כזו מועמד הוא נוכח כלל המגמות האלוקיות של העולם ובכללן נוכח תעודתו הפרטית שהיא היא אמתתו ושורש חיותו, מתעצם הוא בהן ומתיישר על פיהן.
בזכרון זה נלקחות בחשבון: האמיתות האלוקיות העומדות ביסוד הוויתו של אותו פרט, תמונת מצב מפורטת ומעודכנת של כל נתוני העולם באותה שעה, ומצבו של אותו פרט ע"פ קורותיו ומעשיו - "מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש". המשקל הכללי של כל אלה יעצב את היציאה לפועל של ההתחדשות וההפקדות. שיקול זה עמוק ונשגב מדעת אנוש - "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת". זכרון אלוקי והתחדשות קשורים ביניהם בקשר מהותי. כל התחדשות בהכרח יונקת את משאבי חיותה מנקודת הראשית, מהזכרון המפגיש עם אמיתות היסוד. ומאידך, כל זכרון כזה של התעצמות בשרשי ההוויה, בהכרח משפיע התחדשות והופעה חדשה.
למעמדו של ראש השנה כיום דין ישנה משמעות נשגבת, מלבד המשמעות הפשוטה של יום המשפט, הדין הוא היושר האידאלי הנוקב - "יקוב הדין את ההר". היושר האלוקי כ"כ גבוה ונוקב עד כדי כך שהעולם אינו יכול להתקיים במדת הדין, חייב להיות שיתוף של מדת הרחמים. תמיד במצב של זכרון אלוקי, ישנה פגישה עם הדין - עם היושר העליון היסודי, והתיישרות על פיו. משמעות יום הדין היא איפה - העמידה אל מול האמיתות האלוקיות הגבוהות והתיישרות על פיהן. בעמידה זו לדין יש יראה וחרדה; יראת רוממות כלפי נשגבותו של הדין, חרדת קדש לקראת הפגישה איתו והיניקה ממנו, ועימן גם פחד ואימה ממייסרותו של הדין האידיאלי.
-------------------
הרב חנוך בן פזי זצ"ל - קרית שמואל, חיפה
ראש השנה בכפליים
ראש השנה מיוחד הוא מכל המועדים בכך שיש בו שני ימים טובים גם בארץ ישראל. כפילות זו של החג, באה לידי ביטוי גם בדינים ובמנהגים נוספים: התרועה באה בכפליים - שברים ותרועה, (מחמת הספק - האם עלינו לעשותה כגניחה או יללה), ובשתי סדרות של תקיעות - מיושב ומעומד, ואף בנוגע לשאלתנו - בשני סוגי תשובה - תשובה מיראה ותשובה מאהבה.
הכפילות ניכרת גם בפסוק: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא, משפט לאלוקי יעקב"..." חוק- ומשפט, ישראל- ויעקב, באים בכפילות. וכותב על כך מרן הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה ח"ב עמוד שמ"א): כתב הרמב"ם שתקיעת שופר באה לזרז לתשובה. זרוז זה שייך לנו, רבבות עמך בית ישראל הצריכים התעוררות. אבל הקדושים והחסידים, שאינם צריכים להתעוררות כי מהותם התלהבות וזריזות לעבודת ה', בהם לא שייך הטעם של שופר כזרז לתשובה. אלא להם היא גזרה וחוק מאת ה' יתברך המצוה. וכידוע בשם ישראל יכונו הגדולים והצדיקים. ובשם יעקב יכונו המון העם, לכן אמר הפסוק: כי חוק (בלי טעם) לישראל - לגדולים, אבל משפט (עם טעם) ליעקב - המון העם.
זהו עומק התקנה של שני ימים בראש השנה. חז"ל תקנו זאת מחשש לקלקול עקב עדות החודש. וקשה, הרי מהותו של ראש השנה הוא יום הדין - יום תחילת מעשיך, ויום שני אינו יום הדין? על כך עונה הזוהר (פנחס רל"א) בגלל שביום הראשון יש דין עליון שהוא קשה, והוא מתחבר ליום הדין השני שיש בו דין תחתון שהוא חלש. מבאר זאת הרב דסלר זצ"ל (עפ"י האר"י) כי ישנה השגחה פרטית וכללית. ככל שהנברא מושלם יותר פועלת בו ההשגחה הפרטית הגבוהה לטוב ולמוטב, והשגחה זו נותנת בידיו את הכלים להתקרב לבורא ולמנוע נפילות. אך האדם החסר בעבודת ה', לא זוכה להשגחה ישירה ופרטית כי אם כללית. לשם כך זקוקים אנו לשני ימי הדין: הראשון - לצדיקים הזוכים להשגחה פרטית, והשני - לאלו המושגחים בהשגחה כללית, כך נוצרת השקה והתחברות של שתי הקבוצות אשר לא יפרדו. "אחת דבר אלוקים שתיים זו שמעתי".
----------
מתוך המדור "בימה תורנית".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
