ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- שף ויתיב - הלכות קריאת תהילים
קריאת תהילים כששומע את אישתו ובנותיו שרות
הנה מצאנו בדין זה מחלוקת ראשונים, דבקיצור פסקי הרא״ש (ברכות פ״ג אות לז) כתב לחלק בין הנידונים, שמה שאסרו בשעת קריאת שמע הוא רק טפח מגולה אולם דין קול באשה ערוה לא נאמר לגבי קריאת שמע אלא רק לגבי איסור הנאה משמיעת קולה, וכן הלך בעקבותיו הטור שהשמיט דין קול באשה בדיני ק״ש. וכך גם דייק מרן בכס״מ (פ״ג מהל’ ק״ש הל’ טז) מדברי הרמב״ם שדין קול באשה ערוה לא נאמר אלא לענין שאסור להנות מקולה ולא לענין ק״ש ולכן הרמב״ם לא הזכיר דינם בהל’ ק״ש כשדן בדינים אלו.
בש״ע (סי’ עה ס״ג) כתב שיש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע, והרמ״א הוסיף לאסור גם באשתו של אדם אולם סייג דבריו שאם הוא קול שרגיל בו אינו ערוה, והסביר המשנ״ב (ס״ק יח) שכיון שרגיל בו לא יבוא לידי הרהור, והוסיף להתיר אפילו באשת איש כהאי גוונא שרגיל בקולה.
ואמנם נראה שדעת הש״ע להתיר מעיקר הדין, ואפילו באשה זרה שאינו רגיל בקולה שהרי כתב רק לשון של זהורית ולא לשון איסור, וכדייק כן בכף החיים (ס״ק יד) וז״ל: ״ואע"ג דבב"י כתב דטוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אישה בשעת ק"ש, והכא בש"ע כתב לאסור בשער ויש ליזהר משמיעת קול, נראה דחזר בו בש"ע ואסר בשער מפני שהרא"ש והטור אסרי בהדיא בשער, לא כן הרי"פ והרמב"ם רק השמיטוהו. אבל בשמיעת קול דגם הרא"ש כתב אינו אלא דאסור לשמוע, ולא לענין ק"ש, והטור לא כתב לאסור, ע"כ כתב בש"ע יש ליזהר כמ"ש בב"י ולא חזר בו מזה, ועיין ב"י וב"ח ודו"ק, ועיין מ"ש הברכ"י אות״, עכ״ל.
וכן כתב להתיר לכתחילה בספר הלכה ברורה (סי’ עה ס״ק יג) אם הוא רגיל לשמוע קול זמר אשתו.
ובספר הליכות שלמה לרש״ז אורבעך זצ״ל (פ״כ הלכה יא) כתב להתיר לזמר זמירות שבת כשמזמרות עמו קרובותיו אע״פ שאומר בהם פסוקים, אולם לשמוע שירתן סתם לא נכון הדבר. ובהערות שם כתב שמותר רק דרך זמרה ושבח אולם לומר דברי תורה אין להתיר. ויש לדון אם אסר בנידון דידן שרגיל בקולה.
ובקובץ תשובות לגרי״ש אלישיב (ח״ג סי’ י’) כתב שפשוט שאין לומר דברים שבקדושה בזמן שאשתו מזמרת, ואסור לזמר איתה ביחד זמירות שבת וכדו’. ובספר הליכות בת ישראל (פ״ו ס״ח, והובא באשרי האיש פט״ז ה״ז) התיר לזמר יחד עם אשתו אם לא יזכיר פסוקים או שמות כיון שהזמירות נאמרים דרך זימרה ושבח ולא בדרך לימוד תורה.
ולגבי אחיותיו כתב (בקובץ תשובות שם) שאף יש מקום להתיר לשמוע קול זמרתן לפני שהגיעו לגיל דשדים נכונו, אולם אין לו לומר דברי קדושה, וכגון לקרוא תהלים בזמן שהן שרות, וזה אף למטה מגיל של שדים נכונו.

הרב שי טחן
ראש כולל שערי עזרה בברוקלין ניו יורק, וראש בית הוראה ארזי הלבנון. הרב טחן כותב עלון שבועי המופץ ברחבי ארצות הברית וקנדה ומחבר ספרים בהלכה.

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אין להוציא את מנעליו מחוץ לחדר ביום השבת אם המלון נותן שירות צחצוח נעליים
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה הלכות הדלקת נרות שבת
השיעור עוסק בטעמי מצוות הדלקת נרות שבת — כבוד שבת, עונג שבת ושלום בית — ובמנהגים השונים לגבי מספר הנרות שמדליקים. בנוסף, נידונה המחלוקת ההלכתית האם קבלת השבת חלה בעצם ההדלקה, בברכה או באמירה מפורשת, וכיצד נוהגים למעשה בשבת וביום טוב.

מידות הראי"ה תיקון פגם הברית ומידת הגאווה
ברית ג' - גאווה א'
השיעור עוסק בהשלכות הרוחניות של פגם הברית, הגורם להחשכה פנימית ולניתוק מחוכמת התורה, ובדרך לתקן זאת באמצעות תשובה מאהבה ועיון באגדה המהפכים זדונות לזכויות. בחלקו השני מוסבר כיצד סילוק אבק הגאווה מתוך הכרה שכלית וטהורה מביא לשלמות, לשפלות רוח אמיתית ולשמחה פנימית שאינה תלויה בהשוואה לאחרים.

תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.

תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.

רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו

תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?

אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.

אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.

תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.

הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.











