ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
כנגד האויב העצום, "כשאון מים כבירים ישאון" (ישעיהו יז, יב), נערכו בחופזה מערכי הגנה דלילים של צה"ל המבוססים על חיילי המעריך הסדיר, והחל גיוס מילואים נרחב בעיצומו של היום הקדוש. "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס, ג, ו), "אם תקום עלי מלחמה, בזאת אני בוטח" (תהילים, כז, ג). "ותשובה, ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה". "היום – תשמע שַׁוְעָתֵנוּ". "אבינו מלכנו, קרע, רע גזר דיננו".
המערכה היתה קשה מאוד, "באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה" (תהילים, סו, יב). בימים הראשונים ללחימה, ספגנו אבדות רבות וקווי ההגנה נפרצו, "כי הגדיל אויב" (איכה, א, ט), מדינת ישראל הצעירה נלחמה את מלחמת חייה ואך כפסע היה המרחק מתבוסה ונגיפה בקרב, "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיהו, ל, ז). "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה" (שם, יד, ח), "מה מקוה מטהר את הטמאים – אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל" (משנה יומא, ח, ט), "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא, טז, ל).
ויהי בעת ההיא, ותחל רוח ה' לפעם במחנה ישראל, ומתוך הענן הגדול, רוח הסערה והאש המתלקחת, הופיע כעין חשמל מתוך האש, מרכבת כבוד ד', בהופעת מסירות נפשם המופלאה של חיילי ישראל וגיבוריו, אחוזים בנצח וההוד, אישים לבושי הבדים, מדי הזהב הצה"ליים, ומהם שאף לבשו גם בגדי לבן, "בבואם אל שערי החצר הפנימית" (יחזקאל, מד, יז), ומסרו נפשם על קדושת השם ועלו בסערה השמיימה, "גווילין נשרפין ואותיות פורחות" (ע"ז, יח.).
ובהגלות נגלות אותה מסירות נפש נוראה, "זכו ואתרחיש להו ניסא" (ברכות כ.), "ניסא רבא" ו"ניסא זוטא" (בבא מציעא קו. ובתוס' ד"ה מתיב), נס הגבורה הנפשית ונס הניצחון בקרבות, ובחסדי ה', בתוך ימים ספורים, "העם הנס המדבר נהפך אל הרודף" (יהושע ח, כ), ובשבת ישראל בסוכות, ובענני הכבוד בזמן שמחתנו, התקיים "ושברתי את בריח דמשק" (עמוס, א, ה), "ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור" (במדבר לג, ד). "אני והו הושיעה נא", גיבורי ישראל, השיבו מלחמה שערה והדפו את אויב והכו בו מכה קשה, ממקור אוזר ישראל בגבורה ועוטרו בתפארה, "הנותן ליעף כוח ולאין אונים עוצמה ירבה" (ישעיהו מ, כט).
אותו "סדר העבודה" המופלא, של מסירות נפשם של לוחמי ישראל, שהתרחש בעיצומו של יום הכיפורים ה'תשל"ד, הכה גלים, בשמים ובארץ. דם הפר ודם השעיר, עם דם החללים וחלב הגיבורים, דמים בדמים נגעו. ריח הקטורת דקה מן הדקה, עם ריח אבק השריפה והבשר החרוך היתמר יחדיו השמיימה, המַאֲכֶלֶת והמַאֲכֹלֶת יחדיו, עלו בלהב המזבח. "מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קורבנות" (מנחות קי.) ומזה מדמי הקדושים, "אחת למעלה ושבע למטה" (משנה יומא, ה, ד).
"בינו שנות דור ודור"
במלאות היובל למערכות המלחמה הקשה, בהשלמת מעגל היסטורי שלם של בינה פנימית חודרת ביחס לימים ההם, "באחרית הימים תתבוננו בה בינה" (ירמיהו, כג, כ), כמו מתחילים אנו לראות מבעד לפרגוד, את הופעתה של אותה עצה נעלמה מעיני כל חי, ולנסות לעמוד על פישרה של גזירת "בקרובי אקדש" (ויקרא, י, ג), "וידום אהרון" (שם) דהאידנא.
"סוֹד ד' נִגְלֶה בְּמַהֲלָכוֹ הַהִיסְתּוֹרִי" (הראי"ה קוק, 'אורות התחיה', כו'), תחת הזאת הדמים האחת של בני ציון היקרים כלפי מעלה, ירדו עלינו מן השמים, שבע זריקות כפרה ונטפי נחמה כלפי מטה, "על אבן אחת שבעה עיניים" (זכריה, ג, ט, 'סופו להרחיב על אחד שבעה', רש"י שם), "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" (תהילים, קיח, כב), "עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות... ומעמידן בשערי ירושלים" (בבא-בתרא, עה.) ואלו הן האבנים הטובות:
" אחת ואחת " – נס ההצלה והישועה במלחמה. למרות תנאי הפתיחה הקשים וקריסת מערך המוצבים בגולן ובתעלה עקב התקפת הפתע של כוחות האויב, בתוך מספר ימים נהפכה הקערה על פיה. הסורים נהדפו כליל מרמת הגולן וכוחותינו כבשו שטחים רבים בדרכם לדמשק, ובחזית הדרומית, המצרים נבלמו, הוכו והושפלו, ואף כותרו ללא יכולת להתקדם או לסגת בעוד שכוחותינו עברו את התעלה בדרכם על אדמת אפריקה ובהגיעם למרחק של כמאה קילומטרים מהבירה קהיר. זהו, הישג ללא אח ורע בתולדות המערכות הצבאיות בעת החדשה. נס גלוי ומובהק שעד היום לא פוענח סודו. כיצד אירע מהפך כזה בתוך פרק זמן קצר כל כך?! ("חסד").
" אחת ושתים " – הכאת האויב שניגף כליל במערכתו ומאז לא גמר עוד עוז לפתוח כנגדנו במערכה מלחמתית כוללת. הכאתו זאת, סללה את הדרך להכרת אויבנו במדינתנו והגבירה לטווח הרחוק, את ביטחוננו ("גבורה").
" אחת ושלוש " – רוממות קרנם של בחורי ישיבות ה'הסדר' ושל לומדי תורת ארץ-ישראל . מתוך הופעת העוז והתעצומות המופלאים שגילו בחורי הישיבות בעורכם מלחמה על ייחוד השם וקידוש שמו הגדול וזקיפת קומתו הרוחנית של העם היהודי בארץ ומחוצה לה, נמשכה הכרה ציבורית רחבה באיתנות המפעל הגדול של שילוב "ספרא וסייפא" ושיבת הגבורה הפיזית לגיבורי הרוח ויראי האלוקים ("תפארת").
" אחת וארבע " - הקמת תנועת " גוש אמונים " בסמיכות לסיום המלחמה, לחיזוק האמונה בצדקת הדרך וביכולתנו לנצח את אויבנו, ולהמשך תנופת התיישבות והתנחלות בכל רחבי ארץ ישראל, ובפרט, ברחבי יהודה, שומרון וחבל עזה ששוחררו במלחמת ששת-הימים וטרם יושבו על ידי בניה-בוניה של ארצנו הקדושה, המצפה לשיבת בנים לגבולם ("נצח")
" אחת וחמש " - הופעת תנועות המחאה כנגד המדיניות הממשלתית שקדמה למלחמת יוה"כ ועל דרך ניהול המלחמה, הובילה במהלך השנים שעברו להקמתן של "תנועות השלום ", שעל אף מצבן הבוסרי הנוכחי, בגישתן לעסוק בנושא מתוך "רפיון רוח ותרני" ומתוך "שכחת האני העצמי" וחולי נורא של התעלפות בצמא, הן עתידות לבוא לידי תיקון וביסום, בהתברר יסוד הקודש המחיה אותן, בחתירתן הבלתי-מודעת להופעת הממד האוניברסלי שבישועת ישראל והגלום בחזון הנביאים לאחרית הימים ('הוד')
" אחת ושש " – התעצמותן והתבססותן של "תנועות התשובה" – הפרטית והלאומית בימינו. תיקון מן היסוד של המצב הרוחני והכללי. כאשר זרמי הריקנות והכפירה לא מצליחים עוד להשיב תשובה של ממש לשאלות החיים הבוערות של בני ציון היקרים המסולאים בפז, והמיוסרים נוכח חבלי לידה וצמיחה של עם ישראל בארצו לאחר אלפי שנות גלות, בבקשם את שאלת הפשר והמשמעות לתקומת ישראל וחידוש ימיו כקדם ('יסוד').
" אחת ושבע " – כתוצאה ישירה של המערכה, נפתח תהליך עמוק ומשמעותי שהוביל תוך שנים ספורות לחילופי שלטון והגמוניה במדינת ישראל ולעליית הימין-המסורתי לראשונה לשלטון, בשילוב ראש חץ אמוני של מנהיגות "גוש-אמונים". (תחילת תיקון של הופעת ספירת ה'מלכות').
ובערב פרוס היובל למלחמה זו, שלהי שנת ה'תשפ"ג, ניתן כבר לראות בחוש כיצד כנסת ישראל מתנערת וזוקפת קומתה, קמה וגם ניצבה, כאשר מתקיימות בנו נבואות הנביאים, "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" (הושע, ב, א), "כצאן קדשים, כצאן ירושלם במועדיה, כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ה'" (יחזקאל, לו, לח)" ואנו מונים יותר משבעה מיליון ומאתיים אלף יהודים בארצנו הקדושה, פי כמה וכמה מיוצאי מצרים ואולי אף ללא תקדים בהיסטוריה של עמנו, כי ה' דיבר טוב על ישראל, "ומי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת" (איוב, יב, ט) ואנו הולכים ומתקרבים יותר ויותר לקראת הופעת השלב הבא בתהליך הגאולה, " רוב יושביה עליה " (ע"פ ערכין לב:), כאשר רוב מניין ובניין של העם היהודי שב לארצו לאחר שנות גלות ארוכה ויחד עמו חוזרת גם השראת השכינה לציון, ומתוך כך, הבירור הפנימי העמוק בדבר זהותה היהודית וייעודה הרוחני של מדינת ישראל הולך ונתבע יותר ויותר מבני הדור.
קומת הקודש הכללי , המאחד – לאום, דת ומוסר חברתי (אורות התחיה, יח') צריכה להופיע באומה, ומוסדות השילטון וההנהגה מתחילים לעבור שינויים משמעותיים בכדי שיוכלו לשמש כלים נאותים לאורות הגבוהים שצריכים להופיע דרכם בהמשך הדרך (ע"פ רמח"ל "ספר הכללים" - כללים ראשונים עמ' ערב, ו"קל"ח פתחי חכמה", פתח מט', ועט') ומתוך כך, האליטה התרבותית היוצאת, שהקימה את המדינה ושלטה בה במשך חצי היובל שקדם למלחמת יום הכיפורים באופן גלוי, וגם לאחר שנחלשה השפעתה בעקבות תוצאות המלחמה ותהליכים פנימיים נוספים, עדיין נהנתה מהגמוניה מרכזית בעיצוב המערכות הציבוריות והמדינתיות במהלך יובל השנים שאנו נמצאים בסיומו, עוברת כעת בירור נוקב ומעמיק בחבלי משיח, ומתרוקנת יותר ויותר מאחיזתה באדני השילטון וגופי ההשפעה שאינם עומדים לבחירת העם, כדוגמת: המערך השיפוטי והפקידותי הגבוה, גופי התקשורת ובעלי ההון והממסד הביטחוני והאקדמי, גופים אשר במשך יותר משנות דור עמדו כאבן נגף, בנסותם לסכל את רצונו של העם היושב בציון לחיות "חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא" ולהצמיח את הקומה החדשה של מדינת ישראל שעתידה להביא ברכה לכל משפחות האדמה מתוך קריאה בשם מלא על עולם מלא.
"ונתנה תוקף קדושת היום"
מלחמת יום הכיפורים הינה אירוע מכונן בחייה של מדינת ישראל ורישומה ניכר עד עצם היום הזה. הדיון הציבורי והוויכוח אודות משמעותה האמיתית של המלחמה, ועל הטלטלות שבאו בעקבותיה, גם הוא לא פסק לרגע.
המלחמה הקשה היא זו אשר זעזעה את אמות הסיפים של התודעה החילונית-צברית מבית מדרשה של הציונות הסוציאליסטית, והביאה באופן ישיר ל"חילופי-מקל" היסטוריים ולהעברת ההגמוניה על המשך תהליכי בניין הארץ ויישובה, וכפועל יוצא מכך, גם קיבוע זהותה היהודית של מדינת ישראל, לידי אנשי הציונות-הדתית, בעלי התודעה האמונית-גאולתית, מבית מדרשו של אור ישראל וקדושו, מרן הראי"ה קוק ותלמידיו.
בזאת, התברר גם כי "משיח בן יוסף" (ע"פ דרכם של חכמי הקבלה האחרונים) אכן לא "נהרג" (למרות שתודעת צדקת דרכו המוסרית עורערה קשות בידי "גוג" = אויב מבחוץ ו"ארמילוס" = מחלישים מבית, יחדו), כי אם, השיל את צורתו הבוסרית מקדמית והצמיח על בסיסה יסודות של מנהיגות רוחנית שלמה יותר וכהכנה לביאתו של "משיח בן-דוד" ובאופן שיש בו בכדי לראות זאת כרצף ומשך היסטורי אחיד, "ובכן, גדולים מעשה אלוקינו", "מלך ממית ומחיה - ומצמיח ישועה".
בפרוס עלינו היובל הבא עלינו לטובה, תצא עמו קריאה גדולה, להנצחת מורשת הגבורה של לוחמי המערכה, יוקם מרכז מורשת לאומי ובו ספרים ועדויות, יונצחו הקרבות והלוחמים בשמות הרחובות ברחבי הערים, ועל כולן, תילמד מורשת הגבורה והרוח והאחיזה בערכי הנצח, במסירות נפש למען כלל-ישראל ועל קידוש-השם, בדביקות בקריאה בשם ה' ובאחיזה במצוותיו ובבקשת קרבת האלוקים, לא רק ב"ברית-גורל", כי אם ב"ברית-ייעוד". "אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
