בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שופטים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
16 דק' קריאה
דברים (פרשת שופטים) פרק יז פסוק יד – כ: כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד: וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד: וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם: לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: ס
חז"ל (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כ עמוד ב) חלקו האם מינוי מלך הוא מצוות עשה או רשות אם יבקשו מלך, שאז יכולים למנותו בתנאים שקבעה התורה:
"כתנאי, רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו, רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר שום תשים עליך מלך - שתהא אימתו עליך.
וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה.
רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך וגו'.
תניא, רבי אליעזר אומר: זקנים שבדור - כהוגן שאלו, שנאמר תנה לנו מלך לשפטנו, אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו."
רבי יהודה סובר שמינוי מלך הוא מצוות עשה, ונראה שמדייק ממה שנאמר בלשון ציווי "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ", ולפי זה צריך לומר שמה שהתורה פתחה במשאלה של העם למלך "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי", כדי לשלול מחשבה למנות מלך ככל הגויים, אלא אשר יבחר ה'.
בדומה למה שנאמר דברים (פרשת עקב) פרק ח פסוק יז – יח:
וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
כפי שאכן ארע בזמן שמואל 1 , שבקשו מלך ככל הגויים, והנביא מוכיח אותם על כך, וכפי שמפרש רבי אליעזר "עמי הארץ קלקלו - דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם, אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם שאמרו ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו" 2 .
רבי נהוראי סובר שמינוי מלך הוא רשות, ונראה שמדייק ממה שנאמר "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי", משמע שפרשת המלך היא מענה לדרישת העם, והזהירה התורה שלא ימנו ככל הגויים, אלא את אשר יבחר ה', וכפי שפירש רש"י את דברי רבי נהוראי: : לא נאמרה פרשה זו - דשום תשים עליך מלך משום מצוה, אלא כנגד תרעומתם, שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר: והיינו גם אנחנו ככל הגוים שנאמר ואמרת אשימה - עתידין אתם לומר כן".
לדבריו, פרשת המלך דומה לפרשת אשת יפת תואר, שנאמרה כנגד יצר הרע, שהתורה התירה אותה בתנאים מוגבלים, וכן המלך מותר, אם יקיימו את תנאי התורה למינוי המלך.
אולם רבי יהודה אינו מקבל זאת, שכן כאמור התורה כותבת בסגנון של ציווי "שום תשים עליך מלך" , ומסיימת בהבטחה לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. ולא כפי שנאמר כאן כמו באשת יפת תואר, ועוד, ששם למדו מסמיכות הפרשיות שסופו לשנאתה ושיהיה לו ממנה בן סורר ומורה 3 .
רבי יוסי סובר גם כן שמינוי מלך מצווה, וקובע את סדר המצוות שנצטוו בכניסתם לארץ:
"תניא, רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק, הוי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין כסא אלא מלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך. ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה, או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' - הוי אומר: להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר: ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב, וכתיב ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו'."
וכך פוסק הרמב"ם הלכות מלכים פרק א:
הלכה א: שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
הלכה ב: מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר אותי שלח ה' למשחך למלך עתה לך והכיתה את עמלק, והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית, שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וגו', מאחר שהקמת מלך מצוה למה לא רצה הקדוש ברוך הוא כששאלו מלך משמואל, לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו וגו'.
מצווה למנות מלך, והסדר הוא מינוי מלך מחיית עמלק ובנין בית הבחירה. ומכאן למדנו שמחיית עמלק מוטלת על המלך, וכך נאמר בספר החינוך שזו מצווה המוטלת על הצבור ולא על היחיד, ואח"כ לבנות את בית הבחירה, משום שהתורה קובעת שזמנה לאחר שיניח לנו מכל אויבינו מסביב, והאויב הגדול שלנו הוא עמלק. וגם זו מצווה המוטלת על הצבור שהמלך בראשם, כפי שאכן מצאנו שדוד המלך מצא את מקום המקדש והכין את בנינו.
היוזמה למלך צריכה לבוא מן העם
הרמב"ן: "על דעת רבותינו (ספרי ראה סז), (סנהדרין כ ב) כמו ואמור "אשימה עלי מלך", והיא מצות עשה שיחייב אותנו לומר כן אחר ירושה וישיבה, כלשון ועשית מעקה לגגך (להלן כב ח), וזולתם. והזכיר "ואמרת", כי מצוה שיבואו לפני הכהנים הלוים ואל השופט ויאמרו להם רצוננו שנשים עלינו מלך ".
כלומר היוזמה למינוי מלך צריכה לבוא מן העם, וצריך להבין מדוע המצווה למנות מלך קיימת רק אם העם מבקש זאת?
הנצי"ב ב"העמק דבר" מוסיף לכך הסבר:
"ואמרת וגו'. אין הפי' אמירה כמשמעו בפה, אלא כלשון ואמרת אוכלה בשר וכדומה. אכן לפי לשון זה היה במשמע שאין זה מצוה במוחלט למנות מלך אלא רשות כמו ואמרת אוכלה בשר וגו', והרי ידוע בדברי חז"ל דמצוה למנות מלך, וא"כ למאי כתיב ואמרת וגו', ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג עפ"י דעת מלוכה או עפ"י דעת העם ונבחריהם, ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט, ודבר זה אי אפשר לעשות עפ"י הכרח מצות עשה, שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצות עשה, מש"ה לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, עפ"י שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון, או אז מצות עשה לסנהדרין למנות מלך, ומש"ה כתיב ואמרת וגו' שיהא העם מבקשים כך, אז שום תשים וגו'. והא ודאי א"א לפרש שאין בו מ"ע כלל כמו ואמרת אוכלה בשר וגו' וזבחת מבקרך וגו', שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה שלא לאכול בלי שחיטה, ה"נ נימא דה"פ שום תשים עליך מלך אשר יבחר וגו' לא תוכל וגו' דוקא אשר יבחר, אבל א"א לפרש הכי דאם כן מאי איריא וירשתה וישבת בה ולא קודם, הא אפילו קודם ירושה שרי לעשות מלך, שהרי יהושע היה כמו מלך כמש"כ הרמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ג ופ"ג ה"ח יע"ש, וכ"ה בסנהדרין די"ט, אלא ע"כ מצוה הוא, ומ"מ אין סנהדרין מצווין עד שיאמרו העם שרוצים בהנהגת מלך, ומש"ה כל משך שלש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך, והיינו משום שלא היה בזה הסכמת העם".
לפי דבריו, מצוות מינוי מלך היא מצוות עשה, אבל הדבר מותנה בכך שהעם ירצה בכך, וששלטון זה יתאים לו, ולא שייך שהתורה תצווה על מלך בניגוד לרצון העם, כי צורת שלטון שאינה מוסכמת עלולה להביא לסכנת נפשות, והתורה אינה מצווה באופן כזה.
אולם עדין קשה, אם הדבר תלוי בעם, מדוע זה נחשב למצוות עשה?
לכן נראה שהמצווה למנות מלך, מלמד כי זה האידיאל של התורה, כפי שנראה מדברי הנביאים שמבטיחים את המשך מלכות בית דוד (ישעיהו פרק יא פסוק א) "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" ועוד פסוקים רבים, וכפי שאנו מתפללים בכל יום "את צמח דוד עבדיך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך". אלא שהמצווה אינה יכולה להתקיים אלא אם העם יבקש מלך, כמו כל שררה הטעונה הסכמת העם, על אחת כמה וכמה שררה של מלך שיש לו סמכויות נרחבות כל כך. ועל כן מוטל עלינו ללמוד מהו מלך על פי התורה, וכיצד המלך יוכל להעלות אותנו מבחינה תורנית ולאומית, ולרומם קרן ישראל שנהיה אור לגויים. מלך שימסור נפשו על עמו, ויהיה בבחינת "עבד לעם הזה" (רמב"ם), ועל מלך כזה גם העם יהיה מוכן למסור נפשו. וכשיוכשרו הלבבות לכך יגיע הזמן לקיים מצוות מינוי מלך.
ונראה להעמיק בכך איך כל זה תואם את האמור בתורה למנות למלך רק את "אשר יבחר ה'"?
אשר יבחר ה' א-להיך בו
רמב"ן (טו) "וטעם אשר יבחר ה' אלהיך בו - על דעת המפרשים, שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים. יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה. ובספרי (שופטים קנז), שום תשים עליך מלך, מת מנה אחר תחתיו. מלך, ולא מלכה. אשר יבחר ה' א-להיך, על פי נביא. אם כן מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי. אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם ".
הרמב"ן מקשה אם הקב"ה בוחר במלך, הרי זה לא תלוי בנו, ומה טעם מזהירה התורה "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", ושהמלך יהיה "מקרב אחיך"? ומתרץ: שמוטל עלינו לבחור מלך כזה שלדעתנו יהיה ראוי להיות נבחר ע"י ה', ולכן מפרטת התורה מי אינו ראוי להיבחר, ואז נזכה שהקב"ה יענה לנו ע"י הנביאים ויאשר את בחירתו. ומכל מקום אם לא יהיה נביא שיורה לך מי המלך הנבחר, התורה נותנת כללים את מי לבחור.
ולכן התורה מקדימה "ואמרת אשימה עלי מלך" מפני שמוטל עלינו לבקש מלך שיהיה רצוי בעיני ה'. וכל זה כדי לעורר בנו את הכיסופים למלך שירומם את אומתנו, והבחירה שלו בתיה ברצון.
כעין זה מצאנו בעניין מקום המקדש, שהתורה לא גילתה לנו את מקומו, וכתבה מספר פעמים שהוא מקום "אשר יבחר ה'", דברים (פרשת ראה) פרק יב פסוק ה:
"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה".
ודרשו בספרי דברים פרשת ראה פיסקא סב:
"כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם, דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד שנאמר +תהלים קלב א - ה+ זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנין שלא עשה אלא על פי נביא שנאמר +ש"ב כד יח+ ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי ואומר +דה"ב ג א+ ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו".
אם כן יש מצווה לדרוש את המקדש ולכסוף אליו כדי שיבנה, וכך גם המלכות בישראל תלויה בכיסופים שלנו למלך, שיאחד אותנו וירומם קרן ישראל.
המלך הנבחר
הדברים הנ"ל מתיישבים במיוחד עם ההלכה שהמלך חייב להיבחר בהסכמת העם, ולא די בכך שה' בחר בו. התואר מלך בא מלשון "להימלך" שצריך להימלך בצבור תחילה כדי למנותו. וכך בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א:
"וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו'. אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?"
וגם דוד המלך שנמשח למלך ע"י שמואל הנביא ע"פ ה' לא היה לו דין מלך עד שהוכר כמלך ע"י כל ישראל. ולפי זה כאשר רצה להרוג את נבל כמורד במלכות (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד ב): מנעה ממנו אביגיל לעשות כן:
"(אמר דוד) מורד במלכות הוא, ולא צריך למידייניה. - אמרה לו (אביגיל): עדיין שאול קיים, ולא יצא טבעך בעולם. - אמר לה (דוד): וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני [היום הזה] מבוא בדמים".
וכן מלך שהעם אינו מסכים עמו מפסיק להיות מלך, כמו שהיה דוד בזמן שברח מפני אבשלום. וכן אין מושחים מלך בן מלך אלא אם כן הייתה מחלוקת על מלכותו, אז הוא נמלך מחדש ולא מכוח אביו 4 .
מנהיג נבחר שאינו מלך
מה דינו של מנהיג נבחר שאינו מלך, ומה מקור סמכות?
וכך כתב הראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן קמד:
"נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל. ואפילו בענינים פרטיים, הרי הפלגש לדעת הרמב"ם, פ"ד ה"ד שם, שאינה מותרת כ"א למלך ולא להדיוט, שהרמב"ן בתשו' הובאה בכ"מ פ"א דאישות ה"ד, הקשה עליו בתוך דבריו גם מן השופטים, ג"כ ראיתי מי שמתרצים ששופט דין מלך יש לו בזה. אמנם עכ"פ הננו רואים שהרמב"ן לא ס"ל הכי. אבל למה שנוגע להנהגת הכלל, כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם ".
היינו, שכל מנהיג יש בו דין מלך ביחס להנהגת הכלל, אלא שאין לו את המצוות האמורות בתורה למלך.
ולפי מה שהבאנו לעיל מדברי הרמב"ן, גם בזמן הזה שאין לנו מלך, מוטל עלינו לבחור מנהיג ראוי שלא יהיה "איש נכרי" ויהיה "מקרב אחיך".
והראיה לדבר, שהדין של "שום תשים עליך מלך" שתהיה אימתו עליך, ושאינו יכול למחול על כבודו, נאמר גם על מלך שלא נבחר בדבר ה', ואפילו לא היה "מקרב אחיך" כאגריפס, כיון שהעם בחר בו. וכן מצאנו שנשיא כריש גלותא או נשיא בארץ ישראל (אם אין סמכות מעליו) נקראים מלך, לענין קרבן שחייב בו המלך.
ודנו בתלמוד בבלי מסכת הוריות דף יא עמוד א איזה נשיא חייב בקרבן העלם דבר כמלך:
"ואיזהו נשיא? זה מלך כו'. תנו רבנן: נשיא - יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? ת"ל: מכל מצות ה' א-להיו, ולהלן הוא אומר: למען ילמד ליראה את ה' א-להיו, מה להלן שאין על גביו אלא ה' א-להיו, אף נשיא שאין על גביו אלא ה' א-להיו".
כלומר נשיא האמור בתורה הוא סמכות עליונה שאין עליו אלא ה' אלוקיו ולא נשיא שבט אחד, ודנו שם מה דין מלכי ישראל ומלכי בית דוד לאחר שהתחלקה המלוכה:
"בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר? אמר ליה: הרי צרתך בבבל. איתיביה: מלכי ישראל ומלכי בית דוד, אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם! אמר ליה: התם לא כייפי אהדדי, הכא אנן כייפינן להו לדידהו. רב ספרא מתני הכי, בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר? א"ל: התם שבט, הכא מחוקק, ותניא: לא יסור שבט מיהודה - זה ראש גולה שבבבל, שרודה את ישראל במקל; ומחוקק מבין רגליו - אלו בני בניו של הלל, שמלמדים תורה לישראל ברבים".
כלומר מלכי יהודה ומלכי ישראל, שלא היו מלכים על כל ישראל חייבים בקרבן מלך. מאידך נשיא שבארץ ישראל פטור, מפני שכפוף לראשי הגולה בבבל, ובמה החיה כפוף לו? ונראה שהתירוץ השני בגמ' שם משלים זאת, שבבבל היו בבחינת "שבט" עם סמכות אכיפה ויותר דומים למלך.
לכאורה אפשר ללמוד מכאן שגם מנהיג כזה של ריש גלותא, או נשיא כרבי יהודה הנשיא, שהיה בעיקר ראש הסנהדרין ומנהיג רוחני נחשבו כמלך לעינן קרבן שמביא המלך.
דמוקרטיה ומלכות
לפי התורה קיימים שתי רשויות, הרשות השופטת המופקדת על פסיקת ההלכה ועל משפט הנוגע לבין אדם לחברו ובין אדם למקום, והמלך המופקד על ענייני הרשות של המלכות בעתות מלחמה ושלום. נשאלת השאלה עד כמה המלך חופשי לפעול לפי שיקול דעתו בעניינים הקשורים להנהגת הממלכה העם והארץ? והאם הוא עומד לביקורת השופטים על החלטותיו בענייני המלכות?
ונראה להביא ראיה ממדרש דברים רבה (ליברמן) פרשת שופטים:
"כי תבא אל הארץ וגו', ואמרת אשימה עלי מלך, הלכה, מלך ישראל שהיה לו עסק מהו שיהא לו מותר לדון לפני ב"ד, כך שנו חכמים מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו. למדונו רבותי' למה אין דנין את המלך, א"ר ירמיה שכן כתי' בדוד המלך, מלפניך משפטי יצא, הוי אין בריה דן את המלך אלא הקדוש ברוך הוא."
לכאורה המדרש הזה סותר את הגמ' בסנהדרין ש"מלך לא דן ולא דנים אותו" אמור רק במלכי ישראל הרשעים, אבל מלכי בית דוד דנים אותם? ונראה לתרץ שבוודאי מלך כשר נידון על מעשיו הפרטיים, או הציבוריים אם עבר על מצוות התורה. או כאשר הוא מצווה לעשות דבר שנוגד את התורה, שאז אסור לשמוע לו 5 . אבל בענייני המלכות דברי הרשות ומלחמות, הוא רשאי לעשות הישר בעיניו, והאחריות שלו היא כלפי ה' אלוקיו, ועל זה נאמר שמלך אין דן ואין דנים אותו. ומידת "הסבירות" שלו קובעת כיצד ינהג. ולשם כך ציוותה התורה שהמלך יכתוב לו את משנה התורה, והיא תהיה עמו כל הזמן, וממנה ילמד מה לעשות בדברים שאינם מצוות כיצד יעשה ע"פ רוח התורה.
אולם לפי זה סמכויות המלך הם נרחבות בהנהגת העם, וכיצד יובטח שהמלך שלא ישתלט על העם לצרכיו שלא לשם שמים?
לשם כך באות המצוות המיוחדות שהתורה אוסרת על המלך: לא ירבה לו נשים (כנגד התאוה), ולא ירבה לו סוסים (כנגד הקנאה, סוס למלחמה), ולא ירבה לו כסף וזהב (כנגד הכבוד), ומצוות עשה שיכתוב לו את משנה התורה "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם: לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל:"
אומר אור החיים הק':
לבלתי רום לבבו. פירוש על דרך אומרם ז"ל (אבות פ"ו מ"א) ומלבשתו ענוה ויראה, והוא אומרו כי באמצעות קריאת התורה לא ירום לבבו וגו', וכנגד היראה אמר לפני זה למען ילמד ליראה:"
מאחר שיש למלך כל כך הרבה עוצמה וכוח, מצווה הוא יותר מכולם להיות ענו. וכך ברמב"ם הלכות מלכים פרק ב הלכה ו
"כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי, ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי, שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו, ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, שנאמר שמעוני אחי ועמי, ואומר אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו', לעולם יתנהג בענוה יתירה, אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם, ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק, רועה קראו הכתוב, לרעות ביעקב עמו, ודרכו של רועה מפורש בקבלה כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו'."
וכן צריך להיות מוכן להודות על חטאיו, תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ז הלכה ה:
"אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן חטאת שגגה על שגגתו".
לא יסור שבט מיהודה
התורה לא קבעה מאיזה שבט יהיה, אולם "צוואת הזקן" 6 יעקב אבינו קבעה "לא יסור שבט מיהודה", ונבחר דוד המלך וזרעו אחריו, והובטח שאף אם יתמנה מלך משבט אחר, בסופו של דבר תחזור המלכות לבית דוד, כיון שיש להם הסגולות הנדרשות למלך. כפי שכותב הרמב"ם:
הלכה ז: "...כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי, אף על פי שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך שנאמר אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו.
הלכה ח נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך, שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו', ואמר לו אחיה ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים.
הלכה ט מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו, שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים. +/השגת הראב"ד/ אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות וכו'. א"א זה סותר מה שאמר למעלה ולא המלכות בלבד וכו', א"ו כן הוא אילו היה ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו אבל היתה שניה למלכות בית דוד כגון, קיסר ופלג קיסר.+"
על שאלת הראב"ד נראה להשיב, שדוד המלך וזרעו נבחרו למלכות כיון שיש בהם הסגולות של מלכות, שהחשובה שבהם היא מידת הביטול לקב"ה, כמו שמצאנו אצל דוד. ולכן אף אם יבחר מלך משבט אחר בסופו של דבר תפסק המלכות מזרעו, כיון שאין בהם הסגולות של מלך, ותחזור לבית דוד.
שתי הרשויות השופטים והמלך
כאמור יש לנו שתי רשויות השופטת והמבצעת, השופטים שתפקידם לפסוק על פי התורה, והמלך שצריך להנהיג ולבצע את משפט התורה ולהנהיג את העם בכל צרכי הרשות של המדינה, וכאמור זכותו וחובתו להחליט מה טובת העם בענייני הרשות של המלכות ואינו נידון על כך. השופטים הם בבחינת המוח התורני של האומה, והמלך הוא בבחינת הלב של האומה, מצאנו שהתורה מדגישה אצלו את הלב, "וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו", וכך ברמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ו:
" על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו , שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו". "... כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי".
עם ישראל צריך את שני הרשויות הנ"ל, את השופטים הם עיני העדה "המוח" של ישראל, שיקבעו את חוקי התורה ואת מגבלות ההלכה. ואת המלך שידחוף לקיים ולבצע את התורה, ולעשות טוב בדברים שאינם מפורשים, כמו "ועשית הישר והטוב", וכמו "קדושים תהיו" שכולל לפי הרמב"ן "קדש עצמך במותר לך" בדברים שלא אסרה תורה ועל זה מופקד הלב, המלך הוא זה מאחד את העם כאיש אחד בלב אחד 7 . אומנם הבסיס לקיום האומה תלוי בקיום חוקי התורה שידיעתם באה ע"י עיני העדה השופטים, אולם שאר הרוח ומסירות הנפש לקיומם תלוי במלך שיעורר את העם לעשותם מתוך אהבה ויראה בשמחה ובטוב לבב.
הצפיה לחזרת מלכות בית דוד
לסיכום, ראינו שלפי ההלכה הפסוקה ברמב"ם יש מצוות עשה למנות מלך. אולם המצווה הזאת תלויה בנכונות של העם להנהגת מלכות, ומוטל עלינו ללמוד פרשת המלך על פי התורה כדי להבין חשיבותה, ולדרוש מלך הראוי לכך שה' יבחר בו, ורק אחרי זה יתאפשר קיום המצווה, והקב"ה יגלה לנו את הנבחר מזרע בית דוד. אולם עד אז מוטל עלינו למנות מנהיג שלדעתנו יהיה ראוי בעיני ה', ועל פי התנאים שאמרה תורה שלא יהיה נכרי ויהיה מקרב אחיך.
מי יתן ונזכה לראות במהרה בחזרת מלכות בית דוד, כפי שאומר הנביא הושע פרק ג פסוק ד – ה:
כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים: אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: פ
ורש"י שם מפרש ע"פ חז"ל שעלינו לבקש את ה' ואת דוד המלך ואת המקדש ואז תבוא הגאולה:
"ישובו בני ישראל ובקשו את ה' וגו' - תנא משום ר"ש בן יוחאי בג' דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקד' הה"ד (מלכים א יב) אין לנו חלק בדוד כמשמעו לאהליך ישראל (שם /מלכים א' יב/) אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך ראה ביתך דוד (שם /מלכים א' יב/) זה ב"ה, אמר רבי שמעון בן מנסיא: אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש כד"א ההר הטוב הזה".




^ 1.וכך פירש הרמב"ן: "ולפי דעתי עוד, שגם זה מרמיזותיו על העתידות, שכן היה כששאלו להם את שאול אמרו לשמואל (ש"א ח ה) שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, וכן כתוב שם (פסוק כ) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו וגו', כי מה טעם שתאמר התורה במצוה "ככל הגוים אשר סביבותי", ואין ישראל ראויים ללמד מהם ולא לקנא בעושי עולה, אבל זה רמז לענין שיהיה, ולכך באה הפרשה בלשון הבינוני, כאשר פירשתי כבר (לעיל ד כה)".
^ 2.היה מקום לפרש שעמי הארץ בקשו שהמלך ישפוט אותם כמשפט הגויים ולא כמשפט התורה, אולם רש"י אומר שילחם מלחמותינו, ולכאורה זה תפקידו של המלך, אלא צריך לומר ששמו מבטחם על המלך ולא על הקב"ה, וזה היה חטאם.
^ 3.עיין אלשיך הק' שמדייק כן.
^ 4.הלכה יב ואין מושחין מלך בן מלך, אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת, לפיכך משחו שלמה מפני אדוניה, ויואש מפני עתליה, ומשחו יהוא
^ 5.רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ט: "המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות, אפילו במצוה קלה הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו".
^ 6.לשון הרמב"ן פרשת ויחי
^ 7.רמב"ם ספר המצות "יאחד קצותינו".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il