ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- מלאכות שבת
במסכת יומא (דף פד ע"ב) כתוב "ואין עושין דברים הללו (כלומר, מחללים שבת לצורך פיקוח נפש) לא על ידי נכרים ולא על ידי כותיים, אלא על ידי גדולי ישראל". לכאורה יש באמירה זו שני חידושים:
א. עד כה הנחנו שאנו עומדים במצבים בהם יש מתח בין שני דברים: מצד אחד, שמירת השבת; מצד שני, פיקוח נפש. עלינו לבחור אם לחלל שבת בכדי להציל את הנפש, או לוותר על הנפש עבור שמירת השבת. אם ניתן להציל את הנפש ללא חילול שבת, על פניו זו האפשרות העדיפה. יתרה מכך: על פניו אנו עוסקים במצבים בהם אנו מוכרחים לוותר על עיקרון אחד כדי לקיים את השני. לכאורה הגמרא כאן מתארת מציאות בה אין סתירה בין שמירת השבת והצלת הנפשות: הנכרי, שאינו אמור לשמור שבת, יציל את הנפש, וישראל ישמור על השבת. כך אין ויתור על אף אחד מהעקרונות! אך מהגמרא משמע שיש מקרים בהם יש לבחור לחלל את השבת, למרות זאת.
ב. גם אם נאמר שיש לחלל שבת עבור פיקוח נפש, מדוע האפשרויות הן "נכרים" או "גדולי ישראל"? האם אי אפשר להציל את הנפשות על ידי אנשי ישראל שאינם לא נכרים וגם לא גדולי ישראל?
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
16 - פיקוח נפש בשבת
17 - מי מצווה לחלל שבת להצלת נפשות?
18 - שיבת היוצאים למטרות הצלה בשבת
טען עוד
הראבי"ה (חלק ב סימן תקלא) אומר כך מפורשות: אם מבחינת פיקוח הנפש אין יתרון של ישראל על פני הנכרי, וודאי עדיף שהנכרי יבצע את הפעולה האסורה ליהודי. הוא גם מוסיף מילת פרשנות לגמרא: "אלא אפילו על ידי גדולי ישראל". כלומר, מבחינה עקרונית אם אין סתירה בין השבת ובין פיקוח הנפש, מוטב שיישמרו שניהם. אך כאשר יש לחלל שבת, אין עניין למצוא אדם אחר: אפילו גדולי ישראל מחללים שבת עבור פיקוח נפש.
הרא"ש אינו מזכיר את כך שאיננו סומכים על הנכרי, אך אומר שעצם החשיבה כיצד לשמור על השבת במציאות של פיקוח נפש עלולה לעכב את הטיפול באירוע. עיכוב זה עלול לעלות בחיי אדם, ולכן אומר שאסור להתחיל לחפש נכרי כדי לחסוך לנו חילול שבת.
הרמב"ם (הלכות שבת פרק ב הלכה ג) מסביר את הגמרא באופן מפתיע: הוא אומר שיש חשש שאנשים יזלזלו בשבת. אם הרב אומר לנכרי לחלל שבת בשביל פיקוח נפש, בשבת הבאה אדם מן השורה יחשוב שמותר לומר לנכרי לעשות פעולה בשבת שאסורה לנו, עבורנו, ולא יבין שהסיבה שהיה מותר להורות לנכרי לחלל שבת עבורנו הייתה בשל פיקוח הנפש. זה דבר מדהים: במצב זה ניתן לשמור את השבת וגם להציל את הנפש, ובכל זאת, כדי שאנשים לא יזלזלו בשבת, אנו אומרים ליהודי לחלל שבת! כנראה שצריכים להסביר שמכיוון שיש פיקוח נפש, יש היתר לחלל שבת – השבת הותרה. אמנם אפשר לעקוף את ההיתר ולבקש מהנכרי לפעול עבורנו, אך זה עלול ליצור תקלות בעתיד. לכן עדיף לנצל את ההיתר וכך לחזק את שמירת השבת בעתיד.
הרמב"ם מוסיף שגם יש להימנע מחילול השבת על ידי קטנים או נשים: קטנים עלולים לחשוב שאין חשיבות לשמירת השבת שלהם, ונשים, הפטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, עלולות לחשוב שחובת שמירת שלהן פחות חשובה משמירת השבת של גברים. לכן הרמב"ם אומר שמוטב שהגברים יחללו את השבת בשביל פיקוח נפש, בכדי שהנשים לא יחשבו שאמרנו להן לחלל שבת בגלל ששמירת השבת שלהן פחות חשובה, חלילה.
הרמב"ם מסיים בלשון מעניינת: "אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם". לכאורה משמע שיש עניין שדווקא גדולי הדור, או לכל הפחות הרב המקומי, יהיה זה שיחלל את השבת בכדי להציל את הנפשות.
הכסף משנה רואה פער גדול מדי בין חלקי הרמב"ם. מצד אחד, הרמב"ם אומר שכל העניין הוא חשש של זלזול בשבת. מדוע יש צורך שגדולי הדור בדווקא יחללו שבת, רק בכדי למנוע את הזלזול האפשרי? לכן הוא אומר שכוונתם הרמב"ם היא "גדולי ישראל" – כלומר, מעל גיל מצוות, "וחכמיהם" – ולא על ידי מי שאינו בן דעת. בדרך זו מתרגם הכסף משנה את הרמב"ם בתרגום שמסיר את החידוש שלכאורה משמע בדבריו וזה לכאורה דחוק.
לכן הט"ז אומר שלא משמע כך ברמב"ם כלל. בלשון זו הרמב"ם מחדד פן שהתעלמנו ממנו לכל אורך הדרך. עד כה ראינו את שמירת השבת כערך המרכזי, כאשר פיקוח נפש הוא צורך טכני (חשוב ככל שיהיה) שעלינו להתגבר עליו. הט"ז אומר שהרמב"ם מזכיר לנו שהצלת הנפשות זו מצווה! אנו מניחים שביחס לכל מצווה, גדולי הדור, או הרבנים המקומיים מן הסתם משתדלים להיות הראשונים לקיים את המצוות. הרמב"ם בא לחדד שאין הבדל בין מצווה זו וכל מצווה אחרת: גם ביחס להצלת נפשות גדולי הדור וחכמיהם יהיו זריזים למצוות, גם אם נאלצים לחלל שבת בשביל כך.
וכך מגדיר את הדברים גר"ח מבריסק (מובא ברשימות שיעורים של הרב סולוביצ'יק על מסכת יבמות דף ה ע"ב): הצלת הנפש אינה רק דוחה את השבת. הצלת הנפש היא המצווה שיש לבחור לקיים, גם במחיר של חילול שבת. החשבון שכתבנו בתחילת הדברים אינו נכון: אם נעביר את הצלת הנפשות לנכרי, אין בכך דרך "להרוויח" את שני הדברים. יש כאן ויתור על המצווה הגדולה של הצלת נפשות ישראל. לכן כל הגדול מחברו יהיה זריז לחטוף את המצווה הגדולה של הצלת נפשות. לא תעמוד על דם רעך זה כלל גדול בתורה!
כך ראינו את גדולי ישראל עושים בכל הדורות, וכך ראיתי בשבת שעברה, את הזריזים למצוות ממהרים לחלל את השבת עבור הצלת ישראל מיד צרתם. יהא ה' בעזרם ונראה ישועות גדולות במהרה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
