ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
- ספריה
- דרשות לימים הנוראים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
גם סדר הבחירה הוא משונה: שני השעירים צריכים להיות שוים וכך ראינו לעיל בהלכה, והבחירה ביניהם מוכרחה להיות ע"י גורל. לכאורה, מה יש בסדר בחירה גורלית זו. גורל, הרי זה לכאורה מקרה עור, ולשם מה נחוץ הוא לנו. אכן, רואים אנו כי הכונה היא כאן דוקא לשלול את הבחירה האנושית האפשרית ולהשאירה לידי שמים. והבחירה השמימית לפי מה היא נעשית? הרי למדונו חז"ל שזה בא ע"י מעמדם של ישראל. אף הכפרה על עונותיהם של ישראל, שהתבטאה בצורה ממשית על ידי הלבנת הלשון של זהורית היתה קשורה, כנראה, עם עלית הגורל. כך שנינו במסכת יומא ל"ט ע"א: "ת"ר ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין, מכאן ואילך, פעמים עולה בימין, פעמים עולה בשמאל, והיה לשון של זהורית מלבין, מכאן ואילך, פעמים מלבין, פעמים אינו מלבין", ושם עוד (ע"ב): "ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין".
הגורל היה איפוא אות מן השמים והיה זה משקף את מעמדם של ישראל. עד כדי כך, שכשהתמיד בדבר ארבעים שנה, היה זה ממבשרי החורבן.
לה' או לעזאזל, שני כוחות מנוגדים, שני כוחות המתאבקים על ההגמוניה בעולם. שני כוחות ולא יותר. כל מה שבינתיים אינו אלא צירופים שונים, מיזוג של הכוחות הללו. העולם יכול להיות לה', העולם יכול להיות לעזאזל. לכאורה, זה גורל. אולם אין זה גורל עור. אדרבא, זהו הגורל של: "אתה תומיך גורלי" (תהילים טז, ה). זהו הגורל בו מתבטאת ההשגחה, זהו הגורל שבסופו של דבר אינו תלוי אלא בנו, בעיקר בנו. שהגורל יעלה בימין או לא יעלה בימין, שיעלה קרנם של ישראל או שלא יעלה ח"ו, שהזהורית תהא מלבינה, או לא תהא מלבינה, הכל בידינו הוא. שתי הברירות, הברירות אשר הן נראות לנו כתלויות ועומדות בתסבוכות העולמיות הגדולות, בשקולי המדינות במועצת הבטחון במוסדות האו"מ, בקומבינציות השונות של המעצמות העולמיות, בתככים הבינלאומיים. ואף השאלה של ההצלחה הפרטית הרי נדמה לנו שהיא תלויה בעיקר בגורמים גורליים עורים, שאין לנו אלא להתאמץ במדת האפשרות להתאים עצמנו כלפיהם. והנה מתגלה השקפה אחרת לגמרי, והיא מחזירה את הגורל לידינו. אמנם כן - גורליות, אמנם כן, מקרים שהם למעלה מכוחות אנוש ובחירת אנוש, אבל במה דברים אמורים? כשאין אתה שליט על עיקר מעשיך, כשאתה נותן בהם שלטון לשטן, לעזאזל, אבל זה כלל וכלל אינו מוכרח. אדרבא, כאן אתה בעל הבחירה החפשית.
ומכאן הפחד הגדול, שאנו רואים שהיו אחוזים בו גדולי ישראל מפני יום הדין: "כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? וכו' ולא עוד, אלא שיש לפני שתי דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזה מוליכים אותי" (ברכות כח, ב). ריב"ז, זה הגדול על פי כל התארים שתארוהו תלמידיו, בכה והיה נרעש ונפחד שמא מוליכים אותו לגיהינום. וע"ז לא ענו לו תלמידיו כלום. משמע, שאף הם הבינו שיש חשש רציני לזה. משמע, שגהינום וגן העדן אינם כל כך רחוקים זה מזה, שיכול אדם ללכת כל ימי חייו ולחשוב שדרכו לגן עדן, ואליבא דאמת אין זה אלא בכיוון הפוך. שכן גדולה היא מאד האחריות וטעות קטנה יכולה לסובב קלקולים לאין שיעור.
וזה נראה תוכן הבקשה: "חדש ימינו כקדם" - שהוא כקדמונו של עולם, בגן עדן מקדם, כאדם הראשון לפני החטא" ( עפ"י איכ"ר ה' כ"א). כי כל עיקר תוכן השפעת החטא של עץ הדעת הוא זה שנגרמה תערובת של הטוב עם הרע, שמאז אין אדם צדיק בארץ וכו' (עי' נפש החיים א' ו'), שכל מעשה טוב יש בו סכנה של קלקול ע"י תערובת של רע, שזה בעצם נותן את הכח לרשעה להופיע אף היא בתערובת של טוב ובמסוה של מגן על הטוב, אשר סולף ע"י אלה הישרים, אשר עוז וכוח לו לכנותם בשם צבועים.
כי, יש לפעמים, שדוקא במעטה של מצוה מוצא לו היצר אמתלא להתגנב ולהרשות לעשות מעשים שאין להצדיקם כלל. קח את כל המחלוקות שהיו לפעמים בבית הכנסת עבור עליה, עבור גבאות. והנה אם אנו מתחילים לנתח את הפעילות המפלגתית והסיעתית, ודאי שיש בכל אחד אחוזים מסוימים של לשם שמים, אולם כמה מתגנב תחת המסוה הזה אמביציות פרטיות, רצון התבלטות, קנאה ושנאה, וכל אותם דברים מכוערים שמוצאים להם מקום בכל מקום היכן שרוצים לעשות איזה מעשה טוב.
ואם נרצה להסתכל ולראות מהיכן הרשעה יונקת את כוחה נמצא תמיד שזה נובע מהנקודה החלשה של הישרות. עשו הרשע הצטיין, כפי שאומרים חז"ל, בקיום מצות כיבוד אב, וזהו, כנראה, שבו הצדיק את אותן ה' עבירות (ב"ב טז, ב). הוא שאל כיצד מעשרין את התבן ואת המלח (ב"ר ס"ג י'). כן, הוא טען, אמנם אני עוסק בתבן, יתכן שהתבואה היא רק אצל יעקב, אבל אני הרי מעשר את זה. אמנם כן, אומר הוא, אני גם מחשיב לא רק את החיים, אלא גם מה שרגילים לקרוא בשם מלח החיים, הלא הם כל אותם התבלים שרואים זאת כתבלינים לחיים, אבל הרי אני מעשר מזה, הרי זה מזין את הדמיון, הרי מכאן מקור לשירה, להתפעלות. לעומת זאת מה יש באדיקות? רק עצבות, רק צמצום מחשבתי, רק עין רעה על העולם ועל עצמו.
אכן, כל זה נובע מקלקול החטא. הבריאה מעיקרה לא היתה בנויה לא על ערבוב הטוב עם הרע ולא על ראית הרעננות, כח החיים, בעבירה. משחרב ביהמ"ק ניתן הטעם לעוברי עבירה (סנהדרין ע"ה א'). עם קבלת התורה תוקנה זוהמת הנחש (נפש החיים שם) והחיים הטהורים דוקא הם, שהכילו בתוכם את הרעננות האמיתית, כך שללא כל תערובת של עבירה היתה חיוניות ובריאות והרגשת נעם עליון. ולזה אנו חותרים, להבדיל את הרע מן הטוב, להוציא את הסיגים מהעיקר, וממילא שוב לא תהא לרע אחיזה, ואז יוכלו לשלח אותו לעזאזל המדברה, כי שם מקומו. וזהו מה שאמרו: "שלוקח את עוונותיהם ונותנם על ראשו של עשו", כי רק הכח העשוי הזה אשר מתעטף באדרת שער, אשר עושה עצמו למקנא קנאת האמת, הוא שנותן את העוז למעשה העבירה. משיהא ניכר ההבדל, משיתפרד השעיר הזה מהשני, משנקרא עליו את השם, שוב לא תהא לו תקנה, ושוב ימצא הוא את מקומו במדבר.
אולם, מה תוכן שני השעירים? תפילתנו היא: "'חדש ימינו כקדם' - כאדה"ר (איכ"ר ה' כ"א). המאבק בין שני הכוונים לה' ולעזאזל, כיצד הוא יוצא לפועל?. הרמב"ן (בראשית ג' כ"ב) מסביר שאחר החטא בא כח הבחירה. נראה התוכן, כי כשהמושגים ברורים אז אין בעית בחירה קיימת. בחירה באה מחוסר בהירות, מטשטוש מערבוב, שכיום אין לך טוב בלי רע, שע"כ התירו ללמד שלא לשמה וכו'. כשנבדק כל מעשה טוב נמצא תמיד בו יסודות מעורבים של רע. אדרבא, הטוב לפעמים נותן אפשרות קיום לרע. מחלוקות לש"ש. הפוליטיקה המפלגתית בה לוקחים מקום חשוב היצרים האישיים ומה התוצאה? הלה' הופך לסט"א, ואיני יודע באיזה דרך וכו' "זבובי מות יבאיש שמן רוקח" (קהלת י, א). אולם השטן הוא משתמש דוקא בשמן באוש זה. הוא עושה מזה מטעמים. מצוה, אם הצדיק דש אותה בעקב מיד הסט"א מרים אותה ושם אותה בראש נזרו ומכאן חיותו (ע"ז יח, א). עשו הצטיין בכבוד אב במדה גדולה ג"כ מכח טעם זה. כיצד מעשרים את התבן אינה רק צביעות, זוהי הצדקתו שמעשר גם את החול שבו הוא עוסק, שהמלח נותן לו אפשרות של התרוממות רוח של דברי שירה משא"כ לפי דרך האמונה. זה נובע מ"תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה" (דברים כח, מז), כשיש פגם בשלימות אז הגויים מעצמים זאת ומברכים זה.
הדרך היא הפרדה - לה' לה' ולעזאזל לעזאזל. אם נצליח להוציא את בלעם? של הניצוצות הקדושים אצל הסט"א, אם נשתדל להיות לא דשים בעקב כי אז לא יהא לו קיום והוא ישלח המדברה, ואת דברי הקדושה שבו נרומם ונכניס למקום מקדשנו. בפועל רואים תמיד לרוב שאם אדם עושה מעשה מצוה הוא מרשה נגדם חבילות של עבירות וכו'
ביוה"כ מתגלה אור שלפני החטא, השטן בחושבניה פחות אחד (נדרים לב, ב). יה"ר שנדע לגלותו ולהשאירו אצלנו.
(מכת"י)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
