ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
בדרכם חזרה מן ההלוויה עולה חשש אצל האחים, שמא עתה יוסף ינקום בהם על מכירתו. תחילה הם פונים אליו בצורה עקיפה ובפיהם סיפור על ציווי של יעקב אביהם לסליחה. בכיו של יוסף לשמע הדברים, סוגר את מעגל תחנוניו בזמן זריקתו לבור (מב, כא). בשלב הבא, האחים מגיעים אל יוסף ומקיימים את חלומו "למהדרין מן המהדרין". הם לא רק משתחווים לו אלא: א. "וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו" - השתטחו ממש ארצה כמנהג עבדים נכנעים ב. "וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" (נ, יח) - מכריזים ומודים בכך גם בפיהם.
תגובת יוסף המדהימה והמרגשת מורכבת מחמישה חלקים: א. הוא מכריז "אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" (נ, יט). נפרש כאן אֱלֹהִים במשמעות של חול, אל תפחדו, בשבילכם אינני השליט=אלהים, אני אחיכם לכן אינכם עבדים, כולנו אחים. ב. הוא איננו מאשים ותובע אותם למרות ש"אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (נ, כ), כאן נפרש אלקים במשמעות של קודש. ג. אני אמשיך לדאוג לכם "אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם" (נ, כא), אני לוקח אחריות גם לעתיד. ד. "וַיְנַחֵם אוֹתָם", חיזוק הקרבה והתאחדות. ה. "וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם" עוד השקעה שמוכיחה רגישות. יוסף הצדיק השקיע מאמצים רבים כדי לחבר את חלקי המשפחה, למרות חילוקי הדעות. רק האחדות תבטיח את הגאולה ממצרים בסוף הדרך "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (נ, כד). פָּקֹד יִפְקֹד – מקובלנו מחז"ל כי זה מפתח – קוד הגאולה.
באחרית שנת תשפ"ג עמינו היה במצב נורא, קרוב מאוד למלחמת אחים – כמעט מכירת יוסף. המחלוקת נוהלה בדרך של הסתה ובכוחנות. השיח היה מתלהם ושובר. הקיצוניות של כל הצדדים השתלטה על הבמה. כל אחד האשים את האחר שהוא הוא ה"ערבה" חסרת הטעם והריח הטוב, כמושה ואפילו מדיפה ריח רע. כל צד היה בטוח שהוא, ורק הוא, מייצג את האתרוגים. הקב"ה המתין כל חודש אלול – "אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט, כב) ושום דבר לא השתנה, הטונים עלו עוד ועוד. הקב"ה הסכים לחכות עד ליום הכיפורים תשפ"ד, היום הנשגב ומלא הוד. יום זה נחשב מבחינות מסוימות כיום האחרון של תשפ"ג (עיינו ויקרא כה, ט ויחזקאל מ, א). אבל אף אחד לא הקשיב, גם 'הידיים המשיכו לעבוד' והפיות לא נרגעו – חרפות וגידופים נשמעו ברמה. הקב"ה נתן לנו הזדמנות נוספת וחיכה עד ליום האחרון ממש של תשפ"ג - הושענא רבה, הזמן של הפתקא הטובה. לא הקשבנו זה לזה, גם ביום בו הערבות נזקפות לצד המזבח. לכן, לא זכינו לשמחת תורה!!! החג התחלף ב"תשעה באב". יום של חורבן, טבח ואכזריות נוראה פקד את בתינו, בתיהם של אחינו מכל המגזרים. שמחת תורה הפך ליום של "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" (שמות לב, לד) עונש נורא.
ואז נכפתה עלינו מלחמת אין ברירה – "עזרת ישראל מיד צר" (פ"ה מהלכות מלכים ה"א). התעוררנו! רוחות חדשות נשבו! רוח התנדבות, רוח נתינה לאחר, רוח של אחדות בין כל חלקי העם, רוח של גבורה ומסירות נפש למען הכלל בלי חלוקה למגזרים, כיסתה את כל הארץ. חיילים גיבורים, נשים גיבורות, נשות חיילים גיבורות, אימהות אבות וילדים גיבורים, משפחות שלמות של גיבורים. צימאון עז לקשר עם רוחניות, עם השכינה ולקשר לכלל ישראל.
בואו כולנו נשמור, מכל משמר, על רוחות אלו!!!
כל עוד התותחים רועמים, חילוקי הדעות הפוליטיים והשאיפות הפרטיות צריכים להיגנז עמוק ביותר. בעת מלחמה עוסקים רק בהצלת עם ישראל ומדינת ישראל (פ"ז ממלכים הל' טו).
בחירות יחכו לשקט שאחרי. המועמדים לבחירה יבחנו על סדר העדיפות שלהם בזמן המלחמה, מי מהם שם את טובת הכלל במרכז ומי שם את עצמו במרכז. מי חיבר ומי התעקש דווקא להפריד, מי אהב ומי שידר שנאה. כשיגיע הזמן, אף אחד לא יצטרך לוותר על דעותיו, אבל כל אחד יהיה חייב להצטייד בנכונות להקשיב לצרכי האחר ולדעותיו, גם אם סולם הערכים שלו שונה. ההכרעות יתקבלו מתוך הקשבה ורגישות להיותו של השני 'אתרוג', במובנים מסוימים, גם אם הוא 'ערבה' במובנים אחרים. זה הבסיס לערבות ההדדית ולהיותם של ישראל ערבים זה בזה. ערבים גם במשמעות של "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב" (שיר השירים ב, יד).
לצערנו, בימים האחרונים הולכים וגוברים הקולות הקיצוניים והמסוכנים של הבטוחים שכל האמת רק באמתחתם. קולות אלה חייבים להיפסק. עכשיו! אסור לתת להם להשתלט שוב על השיח הציבורי, וגם זה צריך להיעשות רק על ידי הגברת האור ובהארת פנים.
כך, באחדותנו ננצח! כך נגיע לאחרית של שגשוג והצלחה בכל התחומים, אחרית של פָּקֹד יִפְקֹד לטובה וברכה, כמו שהיה בזכות פועלו של יוסף.
נעתיר לבשורות טובות, ניצחון לכל כוחות הביטחון, רפואה שלמה לפצועים, החזרת החטופים (הם בוודאי גם פצועים)
ולנחמה משמים למשפחות הנופלים למען הכלל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
