ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
- ספריה
- דרשות לימים הנוראים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
"שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעונך" (הושע יד, ב)
האם לא נפלא הוא בעינינו שאת הקריאה לתשובה - "כי כשלת בעונך" - מפנה הנביא דוקא להללו המוגדרים בשם "ישראל", שזוהי, כמקובל, השכבה המעולה שבעם? והרי דומה שבראש וראשונה היה להפנות הקריאה לשקועים בחטא, לאלה אשר ירדו מטה מטה, לרשע כי יעזוב דרכו, ולאיש און - מחשבותיו. הן גדולי המעלה חטאיהם קלים ועוונותיהם מועטים, למה דוקא אליהם פונה הנביא בקריאה לתשובה?
"וסביביו נשערה מאד" - מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה (ב"ק נ, א). וגם כאן מתבקשת השאלה - למה? ניתן להבין שאין לפניו משוא פנים ולא מתן שוחד, שאין מעשה המצווה מכבה עבירה, ואין הקב"ה מוותר לצדיקים יותר מאשר לאחרים, ודרגת "סביביו" אינה מקנה חסינות לפני שורת הדין. שלא כמדת בשר ודם שנוטה לכבד את בעלי המעשים הגדולים ולסלוח ולהעלים עין מפגמיהם. אולם למה הדקדוק העצום של "כחוט השערה", שהוא עם "סביביו" דוקא? הן מדת הצדק נפגעת גם בהחמרה בעונש לא פחות מאשר בהקלתו.
יש זכות שהיא כנגד כמה עבירות...ויש עון שהוא כנגד כמה זכויות. ואין שוקלים אלא בדעתו של א-ל דעות, והוא היודע איך עורכין הזכויות כנגד העוונות. (רמב"ם פ"ג מה' תשובה הל"ב).
מדברי חז"ל המזהירים לדקדק במצוה קלה כבחמורה (אבות פרק ד) אנו למדין שניתן לנו להבחין בין מצוה קלה לחמורה. למה איפוא לא ניתן גם לנו לשקול הזכויות נגד העוונות? משום מה נעלמת כל כך ההערכה של אלה מול אלה, עד שרק "הוא היודע האיך עורכין"?
תוכן הדברים נראה, כי המעשה אשר נעשה, בין לטוב בין למוטב, איננו נשאר קטוע ובודד. הוא משאיר הד, הוא מכה גלים. הוא פועל לא רק על העושה - בחינת מצוה גוררת מצוה וכו'. הוא פועל גם על הסביבה הקרובה והרחוקה, הוא מעורר תגובות שרשרת. הרחק הרחק מהמעשה והעושה.
הן כך דרשו חז"ל על הכתוב: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" - בואו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגר שכרה, שכר עבירה כנגד הפסדה (ב"ב ע"ה, ב).
המושלים ביצרם רואים את החשבון לא רק כחשבונו של הפרט, אלא כחשבונו של עולם! כי על כן היחיד הוא חלק בלתי נפרד מהכלל כולו. וההתרחשות של הפרט נותנת אותותיה בכלל כולו, בעולם כולו. וזה לא רק במוחש ומודע כי גם בבלתי מוחש ובלתי מודע. במוחש, זהו מה שדרשו חז"ל עה"פ: "ואהבת את ה' אלקיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידך (יומא פו, א), הם המעשים שיש בהם משום קידוש השם. והפכם - המעשים שיש בהם משום חילול השם ח"ו. שהמעשה החיובי גורר איתו גם מעשים דומים של אחרים. כשם שהמעשה השלילי מהוה דוגמא רעה גם לאחרים, לעתים קרובות - במדה גדולה הרבה יותר.
אך גם בבלתי מודע - גלים סמויים מתפשטים והולכים ומשאירים רושם בעולס כולו מכל מעשה אשר נעשה. והם פועלים את פעולתם לחיוב ולשלילה. הוא שהיה מרגלא בפומיה של הנצי"ב זצ"ל ראש ישיבת ולוז'ין ש"כשהמתמיד מאחר בנשף בלימודו בישיבה בולוז'ין, הרי זו ערובה שאחרון המתבוללים בפריס לא יחבק בת אל נכר...".
הנה כי כן - חשבון הפסד מצוה כנגד שכרה - חשבונו של עולם הוא. מובן איפוא למה מסובך וקשה הוא כל כך משקלן של זכויות ועוונות, שרק א-ל דעות הוא היודע לשקול ולהעריכן!
"וסביביו נשערה מאד". כשם שגדרי קידוש השם וחילולו אינם מוגדרים במדה שוה, והם משתנים בין איש לרעהו, שכן אינה דומה השפעת האחד שמעשיו משמשים דוגמא לרבים לאחר שלא נודעת לו השפעה דומה. כן הוא הדבר בהשפעה הסמויה, אינו דומה רושם המעשה של המוגדרים כ"סביביו", כאחרים שאינם במעמד זה. בהשפעה המוחשית למדנו: "היכי דמי חילול השם? - אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר וכו'. ר' יוחנן אמר - כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפלין" (יומא שם). היינו שלגבי גדולים אלה מעשים אלה הם בגדר חילול השם, מה שאין כן לגבי אחרים. שכן הם מהווים דוגמא, מהם רואים ומהם לומדים, וכשרואים בהם פגם כל שהוא, הדבר גורם להוראת היתר הרבה יותר מעבר לזה.
ולא פחות מזה, ואף הרבה יותר הוא באשר להשפעה הסמויה, הבלתי מורגשת. הגמרא מספרת: "ההוא גברא דאכליה אריא בריחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי". ומסבירה הגמרא בזה את הקשר הסמוי הקיים בין הרוצח נפש בשגגה אשר יצא דינו לגלות לעיר המקלט, לבין הכהן הגדול, אשר במותו חוזר הרוצח ממקום גלותו. הכהן הגדול אשם בעקיפין ברציחתו של הלה - "שהיה להן לבקש רחמים על דורן, ולא ביקשו" (מכות יא, א).
"ולא בקשו" - וכי מנין שלא בקשו? והרי לכאורה הדבר תלוי באי זהירותו של הרוצח ובקלות דעתו, שלא העלה על הדעת שעלול הוא לפגוע בנרצח ולהרגו נפש, והרי האדם בעל בחירה הוא. ומה האשמה כי נטיל בכהן הגדול. אשר אינו יודעו ואינו מכירו, ואולי אף לא ראהו פעם בחייו? אך לא כן הדבר. אילו היה הכהן הגדול מבקש רחמים כראוי, בכל הלב, בכל הרגשת ההזדהות עם כל סובל, עם כל כואב, עם כל נפגע, כי אז היו הרחמים חודרים גם בלבו של הרוצח בכל מקום שהוא, והיה שוקל את מעשהו בטרם עשהו, והיה מעלה על הדעת שמא יפגע מישהו ע"י פעולתו מבלי דעת, ולא היה מביא לאבדן נפש מישראל.
הכהן הגדול חטאו קליל, לכאורה, רק התרשל קצת בתפקידו, אך התוצאה עצומה היא. והתביעה שהוא נתבע עליה מא-ל דעות היא על דמי הנרצח, ודמי זרעו עד סוף כל הדורות!
זהו שאמרו - "מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביבו אפילו כחוט השערה". שכן כל מה שהוא יותר "סביביו", כל מה שקרוב יותר למרכז, יותר נודעה ממנו ההשפעה על הסובב את סביביו. ו"חוט השערה" שבסביביו מביא לרוח סערה, רוח קטב, במדה שרחוק יותר ויותר מנקודת המרכז... ועל זה נתבע ה"סביביו"! לא לקתה איפוא מדת הדין בדקדוק עם הצדיקים כחוט השערה. אכן מדת הדין המדוקדקת היא השוקלת את הזכויות והחובות במשקל שאין לאדם תפיסה במדת דיוקו.
ועל כן זועק הנביא - "שובה ישראל"! לא אל אלה אשר אטומה לבתם יטיף דברו - הללו אינם מסוגלים לשמוע. אך האשמה העיקרית הן אינה בהם. הקריאה היא אל "סביביו". יינקו הם מהעוול אשר בידם. ואף אם לא עם מרצחים ועושקים חלקם, ישובו הם מכשלונם. וגלים אדירים של זרמי תשובה יסחפו את כל בית ישראל "ושבו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".
(ארשת, תשרי תשד"מ)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
